1
כל חֵטא שחיבין על שִגגתוֹ חטאת קבוּעה,
חיבין על לֹא הוֹדע שלוֹ אשם תלוּי.
וּמה הוּא לֹא הוֹדע? אִם נִסתפֵק לוֹ אִם שגג בדבר זה אוֹ לֹא שגג הרי זה מִצוה להקריב אשם,
שנאמר: "ולֹא ידע ואשֵם ונשא עוֹנוֹ,
והֵביא איל תמים מִן הצֹאן בערכך לאשם" .
וזה הוּא הנִקרא אשם תלוּי,
מִפני שהוּא מכפֵר על הספֵק,
ותוֹלה לוֹ עד שיִוּדע לוֹ בודאי שחטא בִשגגה,
ויקריב חטאתוֹ.
2
אינוֹ חיב באשם תלוּי עד שיִהיה שם אִסוּר קבוּע.
כיצד? אכל חֵלב,
וספֵק אִם היה כזית אוֹ פחוֹת מִכזית; אוֹ שהיתה לפניו חתיכת חֵלב וחתיכת שוּמן ואכל אחת מֵהן,
ואין ידוּע אי זוֹ מֵהן אכל; אִשתוֹ ואחוֹתוֹ עִמוֹ בבית,
בעל אחת מֵהן ואין ידוּע אי זוֹ מֵהן בעל; שבת ויוֹם חֹל,
עשה מלאכה באחד מֵהן ואין ידוּע באי זה מֵהן עשה; אוֹ שעשה מעשה בשבת ולֹא ידע מֵעין אי זוֹ מלאכה עשה הרי זה מֵביא אשם תלוּי.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
:אבל אִם היתה לפניו חתיכה אחת,
ספֵק שהיא חֵלב ספֵק שהיא אליה,
ואכלה פטוּר,
שהרי אין כאן אִסוּר קבוּע.
וכֵן האוֹכֵל חֵלב הכוֹי פטוּר מֵאשם תלוּי,
שאין כאן אִסוּר קבוּע.
וכֵן הבא על אִשה שהיא ספֵק נִדה אוֹ ספֵק ערוה של קֵרוּב בשר פטוּר מֵאשם תלוּי.
לפיכך, האִשה שנִמצא דם על עֵד שלה לאחר זמן,
והנוֹשֵא יבִמתוֹ בתוֹך שלֹשה חדשים וילדה,
ולֹא ידוּע אִם בן תִשעה לרִאשוֹן אוֹ בן שִבעה לאחרוֹן הרי אֵלוּ פטוּרין מִן הקרבן.
וכֵן כל כיוֹצֵא באֵלוּ,
שהרי אין שם אִסוּר קבוּע.
3
האוֹכֵל חתיכה,
ועֵד אחד אוֹמֵר לוֹ:
'זה שאכלת חֵלב היה',
ועֵד אחד אוֹמֵר:
'לֹא אכלת חֵלב'; אִשה אוֹמרת:
'אכל', ואִשה אוֹמרת:
'לֹא אכל',
הוֹאיל ונִקבע האִסוּר,
והוּא אינוֹ יוֹדֵע אִם חטא אוֹ לֹא חטא הרי זה מֵביא אשם תלוּי.
:וכֵן כל הבא על אֵשת איש שעֵד אחד אוֹמֵר:
'מֵת בעלה' ואחֵר אוֹמֵר:
'לֹא מֵת' חיבין באשם תלוּי.
והוּא הדין לִספֵק מגֹרשת,
שהרי נִקבע האִסוּר.
אבל ספֵק מקוּדשת לֹא נִקבע האִסוּר.
4
מי שהיוּ לפניו שתי חתיכוֹת,
אחת של חֵלב ואחת של שוּמן,
ואכל אחת מֵהן,
וּבא גוֹי אוֹ כלב ואכל את השניה,
אוֹ שאכל גוֹי אוֹ כלב את הרִאשוֹנה וּבא ישראֵל ואכל את השניה,
אוֹ שאכל רִאשוֹנה בזדוֹן וּשניה בִשגגה,
אוֹ שאכל רִאשוֹנה בִשגגה וּשניה בזדוֹן הרי זה חיב באשם תלוּי,
הוֹאיל והיה שם אִסוּר קבוּע.
:אכל שתיהן בזדוֹן פטוּר מִקרבן.
אכל שתיהן בִשגגה מֵביא חטאת.
אכל את הרִאשוֹנה בִשגגה,
וּבא אחֵר ואכל את השניה בִשגגה שניהן חיבין באשם תלוּי.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
5
חֵלב ונוֹתר לפניו,
אכל אחד מֵהן ואין ידוּע אי זה מֵהן אכל; אִשתוֹ נִדה ואחוֹתוֹ עִמוֹ בבית,
ושגג באחת מֵהן ואין ידוּע אי זוֹ בעל; שבת ויוֹם הכִפוּרים,
ועשה מלאכה בין השמשוֹת שביניהן הרי זה פטוּר מִקרבן:
אינוֹ מֵביא חטאת,
שהרי אינוֹ יוֹדֵע עצמוֹ של חֵטא,
כמוֹ שבֵארנוּ,
ואינוֹ מֵביא אשם תלוּי,
שהרי ידע בודאי שחטא.
6
כל דבר שחיבין על ודאיוֹ חטאת אחת קבוּעה חיבין על לֹא הוֹדע שלוֹ אשם תלוּי אחד; וכל דבר שחיבין על ודאיוֹ חטאוֹת הרבֵה חיבין על לֹא הוֹדע שלוֹ אשמוֹת תלוּיים הרבֵה כמִנין החטאוֹת.
:כיצד? כשֵם שאִם אכל חֵלב ודם ונוֹתר וּפִגוּל בהעלֵם אחד חיב ארבע חטאוֹת,
כך אִם נִסתפֵק לוֹ אִם אכלן אוֹ לֹא אכל אלא חתיכוֹת של התֵר שהיוּ עִמהן מֵביא ארבעה אשמוֹת תלוּיים.
וכֵן אִם נִסתפֵק לוֹ אִם האִשה שבא עליה אִשתוֹ אוֹ פלוֹנית הערוה שהיתה עִמה שחיב עליה שמוֹנה חטאוֹת הרי זה מֵביא שמוֹנה אשמוֹת תלוּיים.
7
האוֹכֵל חתיכה מִשתי חתיכוֹת,
ונִסתפֵק לוֹ אִם של חֵלב אכל אוֹ של שוּמן אכל,
ואחר שנוֹלד לוֹ הספֵק אכל חתיכה מִשתי חתיכוֹת אחֵרוֹת,
ונִסתפֵק לוֹ אִם של חֵלב אכל אוֹ של שוּמן הרי זה מֵביא שני אשמוֹת תלוּיים;
8
כשֵם שידיעת ודאי בִנתים מחלקת לחטאוֹת,
כך ידיעת ספֵק בִנתים מחלקת לאשמוֹת.
לפיכך, אִם אכל חמִשה זיתי חֵלב בהעלֵם אחד,
ונוֹדע לוֹ ידיעת ספֵק על אחד מֵהן,
וחזר ונוֹדע לוֹ ידיעת ספֵק אחרת על השֵני,
וכֵן כל אחד ואחד חיב אשם תלוּי על כל אחד ואחד.
9
חתיכה של שוּמן וחתיכה של חֵלב,
אכל אחת מֵהן ואין ידוּע אי זוֹ היא,
והֵביא אשם תלוּי,
וחזר ואכל את השניה מֵביא חטאת.
וכֵן אִם אכל אחֵר את השניה מֵביא האחֵר אשם תלוּי,
כמוֹ שאמרנוּ.
10
חתיכה של חֵלב וחתיכה של חֵלב נוֹתר,
אכל את אחת מֵהן ואין ידוּע אי זוֹ היא מֵביא חטאת על החֵלב,
ואשם תלוּי מִשוּם נוֹתר.
אכל את השניה בהעלֵם שֵני מֵביא שלֹש חטאוֹת,
ואִם היה בה שוה פרוּטה מֵביא אשם ודאי מִשוּם מעילה.
:אכל את אחת מִשתיהן,
וּבא אחֵר ואכל את השניה זה מֵביא חטאת ואשם תלוּי וזה מֵביא חטאת ואשם תלוּי.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.