1
המִשתחוה לעבוֹדה זרה ונִסֵך וקִטֵר וזבח בהעלֵם אחד חיב ארבע חטאוֹת.
וכֵן אִם פער עצמוֹ לִפעוֹר וזרק אבן למרקוּליס בהעלֵם אחד חיב שתים.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה יהי חיב על כל עבוֹדה ועבוֹדה.
:במה דברים אמוּרים? בשהֵזיד בעבוֹדה זרה ושגג בעבוֹדוֹת אֵלוּ.
אבל אִם הֵזיד בעבוֹדוֹת ושגג בעבוֹדה זרה אינוֹ חיב אלא חטאת אחת.
:כיצד? ידע שזוֹ עבוֹדה זרה ושאסוּר לעבדה,
אבל לֹא ידע שההִשתחויה והנִסוּך עבוֹדה,
והִשתחוה ונִסֵך חיב שתים.
ידע שאֵלוּ עבוֹדוֹת הֵן,
ואסוּר לעבֹד בהן לאֵל אחֵר,
ולֹא ידע שזוֹ עבוֹדה זרה לפי שלֹא היתה של כסף וזהב,
ועלה על דעתוֹ שאין קרוּיה עבוֹדה זרה אלא של כסף וזהב,
ועבדה בכל העבוֹדוֹת אינוֹ חיב אלא חטאת אחת.
2
כלל גדוֹל אמרוּ בשבת:
כל השוֹכֵח עִקר שבת ושכח שנִצטוּוּ ישראֵל על השבת,
אוֹ שנִשבה והוּא קטן לבין הגוֹים,
אוֹ נִתגיֵר קטן והוּא בין הגוֹים,
אף על פי שעשה מלאכוֹת הרבֵה בשבתוֹת הרבֵה אינוֹ חיב אלא חטאת אחת,
שהכֹל שגגה אחת היא.
וכֵן חיב חטאת אחת על כל חֵלב שאכל,
וחטאת אחת על כל דם שאכל,
וכֵן כל כיוֹצֵא בעבֵרוֹת אֵלוּ.
:וכל היוֹדֵע עִקר שבת,
אבל שכח שהיוֹם שבת ודִמה שהוּא חֹל,
אף על פי שעשה בוֹ מלאכוֹת הרבֵה חיב חטאת אחת על כל היוֹם כוּלוֹ,
וכֵן חטאת על כל שבת ושבת ששגג בוֹ.
3
וכל היוֹדֵע שהיוֹם שבת,
ושגג במלאכוֹת,
ולֹא ידע שמלאכוֹת אֵלוּ אסוּרוֹת אוֹ שידע שהֵן אסוּרוֹת ולֹא ידע שחיבין עליהן כרֵת,
ועשה מלאכוֹת הרבֵה חיב חטאת על כל אב מלאכה וּמלאכה.
אפִלוּ עשה הארבעים חסֵר אחת בהעלֵם אחד מֵביא תֵשע וּשלֹשים חטאוֹת.
4
שכח שהיוֹם שבת,
ושגג אף במלאכוֹת,
ולֹא ידע שמלאכוֹת אֵלוּ אסוּרוֹת אינוֹ חיב אלא חטאת אחת.
5
העוֹשה אב ותוֹלדוֹתיו בהעלֵם אחד אינוֹ חיב אלא חטאת אחת.
ואין צריך לוֹמר העוֹשה תוֹלדוֹת הרבֵה של אב אחד,
שאינוֹ חיב אלא חטאת אחת.
6
עשה תוֹלדה של אב זה ותוֹלדה של אב זה בעלם אחד יֵראה לי שהוּא חיב שתי חטאוֹת.
7
עשה מלאכוֹת הרבֵה מֵעין מלאכה אחת,
כגוֹן שזרע ונטע והִבריך והִרכיב בהעלֵם אחד אינוֹ חיב אלא חטאת אחת.
וּכבר נִתבאֵר בהִלכוֹת שבת האבוֹת והתוֹלדוֹת וּמלאכוֹת שהֵן מֵעין האבוֹת.
8
העוֹשה מלאכוֹת הרבֵה מֵעין מלאכה אחת בשבתוֹת הרבֵה,
בין בִזדוֹן שבת ושִגגת מלאכוֹת בין בשִגגת שבת וּזדוֹן מלאכוֹת חיב על כל מלאכה וּמלאכה.
כיצד? ידע שהיוֹם שבת,
וזרע בוֹ,
מִפני שלֹא ידע שהזריעה מלאכה,
וכֵן בשבת שניה ידע שהיא שבת ונטע בה,
מִפני שלֹא ידע שהנטיעה אסוּרה מִשוּם מלאכה,
וכֵן בשבת שלישית הִבריך,
מִפני שלֹא ידע שההברכה מלאכה חיב על כל אחת ואחת אף על פי שהֵן מֵעין מלאכה אחת,
מִפני שהשבתוֹת כגוּפין מוּחלקין הֵן.
9
שגג שהיוֹם שבת,
וזרע בוֹ,
והוּא יוֹדֵע שהזריעה מלאכה,
וכֵן בשבת שניה שכח שהיא שבת,
ונטע בה,
והוּא יוֹדֵע שהנטיעה מלאכה,
וכֵן בִשלישית שכח שהיא שבת,
והִבריך, אף על פי שיוֹדֵע שההברכה מלאכה הרי זה חיב על כל אחת ואחת,
שהימים שבין שבת לשבת הרי הֵן כידיעה לחלֵק.
10
מי שקצר וטחן כגרוֹגרת בשִגגת שבת וּזדוֹן מלאכוֹת,
שאינוֹ חיב אלא חטאת אחת,
וחזר וקצר וטחן כגרוֹגרת בִזדוֹן שבת ושִגגת מלאכוֹת,
שהוּא חיב על כל מלאכה וּמלאכה,
ונוֹדע לוֹ על קצירה של שִגגת שבת וּזדוֹן מלאכוֹת קצירה גוֹררת קצירה וּטחינה גוֹררת טחינה,
וּכאִלוּ עשה ארבעתן בשִגגת שבת וּזדוֹן מלאכוֹת,
שאינוֹ חיב אלא חטאת אחת.
וכיון שהִקריב חטאת זוֹ נִתכפֵר לוֹ על הכֹל,
וּכשיֵדעֵם אחר כֵן אינוֹ צריך להביא חטאת אחרת.
:אבל אִם נוֹדע לוֹ תחִלה על קצירה של זדוֹן שבת ושִגגת מלאכוֹת,
והִקריב חטאת נִתכפֵר לוֹ על זוֹ הקצירה שנוֹדע לוֹ עליה ועל הקצירה והטחינה של שִגגת שבת וּזדוֹן מלאכוֹת,
מִפני ששניהן כִמלאכה אחת ונִגררה קצירה עִם הקצירה,
ותִשאֵר הטחינה של זדוֹן שבת עד שיִוּדע לוֹ עליה,
ויביא חטאת שניה.
:קצר כחצי גרוֹגרת בשִגגת שבת וּזדוֹן מלאכוֹת,
וחזר וקצר כחצי גרוֹגרת בִזדוֹן שבת ושִגגת מלאכוֹת הרי אֵלוּ מִצטרפין,
קצירה גוֹררת קצירה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה בִשאר מלאכוֹת.
11
המִתכוֵּן לחתֹך את התלוּש וחתך את המחוּבר,
אף על פי שנִתכוֵּן לחתיכה,
הוֹאיל ולֹא עשה מחשבתוֹ פטוּר מִן החטאת,
שזה כמִתעסֵק,
ולֹא אסרה תוֹרה אלא מלאכת מחשבת,
כמוֹ שבֵארנוּ כמה פעמים.
12
החוֹתה גחלים בשבת,
שהוּא מכבה את העליוֹנוֹת וּמדליק את התחתוֹנוֹת,
אִם נִתכוֵּן לכבוֹת וּלהבעיר חיב שתים.
חתה גחלים להִתחמֵם מֵהן,
והוּבערוּ מֵאֵליהן חיב,
מִפני שמלאכה שאינה צריכה לגוּפה חיב עליה,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת שבת; כשֵם שחיב על זדוֹנה כרֵת,
כך חיב על שִגגתה קרבן חטאת.