1
דין שִגגת המאכלוֹת כדין שִגגת הבעילוֹת.
לפיכך, אִם אכל אכילוֹת הרבֵה מִשֵם אחד בהעלֵם אחד,
אף על פי שיֵש ביניהן ימים רבים אינוֹ חיב אלא חטאת אחת.
כיצד? אכל חֵלב היוֹם,
ואכל חֵלב למחר,
וחֵלב למחר,
בהעלֵם אחד,
אף על פי שהֵן בִשלֹשה תמחוּיין אינוֹ חיב אלא חטאת אחת.
אבל אִם אכל כזית חֵלב ונוֹדע לוֹ,
וחזר ואכל כזית חֵלב ונוֹדע לוֹ חיב על כל אכילה ואכילה,
שהידיעוֹת מחלקוֹת השגגוֹת.
:אכל כחצי זית חֵלב וחזר ואכל כחצי זית חֵלב בהעלֵם אחד,
אף על פי שהֵן שני תמחוּיין,
ואף על פי שהִפסיק ביניהן הרי אֵלוּ מִצטרפין וּמֵביא חטאת,
שאין התמחוּיין מחלקין.
והוּא שלֹא ישהה ביניהן יתֵר מִכדי אכילת שלֹש ביצים,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת מאכלוֹת אסוּרוֹת,
שכשֵם שמִצטרֵף השִעוּר למֵזיד למלקוּת,
כך מִצטרֵף לשוֹגֵג לקרבן.
2
אכל נוֹתר מֵחמִשה זבחים,
כזית מִכל זבח,
בהעלֵם אחד,
אף על פי שאכלן בחמִשה תמחוּיין אינוֹ חיב אלא חטאת אחת,
שכוּלן שֵם אחד הֵן,
והתמחוּיין אינן מחלקין,
וגוּפי הזבחים אינן מחלקין,
שאחד האוֹכֵל בשר מִזבחים רבים אוֹ מִזבח אחד.
וכֵן השוֹחֵט חמִשה זבחים בחוּץ בעלם אחד אינוֹ חיב אלא חטאת אחת.
למה זה דוֹמה? למִשתחוה לחמֵש צוּרוֹת בעלם אחד.
3
הִקיז דם לִבהמתוֹ וקִבלוֹ בִשני כוֹסוֹת,
וּשתין בעלם אחד אינוֹ מֵביא אלא חטאת אחת.
4
האוֹכֵל מאכלוֹת הרבֵה מִשֵמוֹת הרבֵה בעלם אחד חיב על כל שֵם ושֵם.
כיצד? כגוֹן שאכל חֵלב ודם ונוֹתר וּפִגוּל,
כזית מִכל אחד ואחד,
בהעלֵם אחד מֵביא ארבע חטאוֹת.
וכֵן כל כיוֹצֵא באֵלוּ.
:וכֵן האוֹכֵל כזית אחד שנִתקבצוּ בוֹ שֵמוֹת הרבֵה בהעלֵם אחד,
אִם נִתקבצוּ באִסוּר מוֹסיף אוֹ באִסוּר כוֹלֵל אוֹ באִסוּר בת אחת חיב על כל שֵם ושֵם.
לפיכך הטמֵא שאכל כזית חֵלב נוֹתר ביוֹם הכִפוּרים מֵביא ארבע חטאוֹת ואשם:
חטאת אחת מִשוּם טמֵא שאכל קֹדש; ואחת מִשוּם אוֹכֵל חֵלב; ואחת מִשוּם אוֹכֵל נוֹתר; ואחת מִשוּם יוֹם הכִפוּרים,
והוּא שיִצטרֵף אֹכל אחֵר עִם כזית זה עד שישלימוֹ לככוֹתבת; וּמֵביא אשם ודאי לִמעילה,
שהרי נהנה מִן ההקדֵש בִשגגה.
5
האוֹכֵל והשוֹתה ביוֹם הכִפוּרים בעלם אחד אינוֹ חיב אלא חטאת אחת; אכילה וּשתיה אחת היא.
6
העוֹשה מלאכה ביוֹם הכִפוּרים שחל לִהיוֹת בשבת חיב שתי חטאוֹת,
מִפני שהֵן שני אִסוּרין הבאין כאחד.
7
אכל כחצי זית חֵלב וכחצי זית דם בהעלֵם אחד אינוֹ חיב קרבן; כשֵם שאין האִסוּרין מִצטרפין למלקוּת,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת מאכלוֹת אסוּרוֹת,
כך אין מִצטרפין לקרבן.
8
אכל כחצי זית,
ונוֹדע לוֹ,
וחזר ושכח ואכל כחצי זית אחֵר בהעלֵם שֵני פטוּר,
שהרי נוֹדע לוֹ בִנתים,
ויֵש ידיעה לחצי שִעוּר.
וכֵן אִם כתב אוֹת אחת בשבת בִשגגה,
ונוֹדע לוֹ,
וחזר ושכח וכתב אוֹת שניה סמוּכה לה בעלם שֵני פטוּר מִקרבן חטאת.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
:וכֵן שתי אמוֹת בשוֹגֵג,
וּשתי אמוֹת במֵזיד,
וּשתי אמוֹת בשוֹגֵג:
אִם בִזריקה חיב,
לֹא מִפני שאין ידיעה לחצי שִעוּר,
אלא מִפני שאין בידוֹ להחזירה,
וּלפיכך לֹא הוֹעילה לוֹ הידיעה שבִנתים; ואִם בהעברה פטוּר,
שיֵש ידיעה לחצי שִעוּר,
כמוֹ שבֵארנוּ.
9
האוֹכֵל כזית חֵלב וכזית חֵלב בעלם אחד,
ונוֹדע לוֹ על הרִאשוֹן וחזר ונוֹדע לוֹ על השֵני מֵביא שתי חטאוֹת,
שהידיעוֹת מחלקוֹת,
ואף על פי שעדין לֹא הִפריש הקרבן.
אבל אִם נוֹדע לוֹ על שניהן כאחד מֵביא חטאת אחת.
וכֵן יֵראה לי שהוּא הדין בִבעילוֹת.
10
אכל כזית וּמחצה בהעלֵם אחד,
ונוֹדע לוֹ על כזית,
וחזר ואכל חצי זית בהעלֵמוֹ של שֵני אינוֹ חיב אלא חטאת אחת,
שאין חצי זית האחרוֹן מִצטרֵף לרִאשוֹן אף על פי שהוּא בהעלֵמוֹ,
שהרי נוֹדע לוֹ על מִקצת העלמה רִאשוֹנה.
11
אכל שני זיתי חֵלב בעלם אחד,
ונוֹדע לוֹ על אחד מֵהן,
וחזר ואכל כזית אחֵר בהעלֵמוֹ של שֵני,
והֵביא חטאת על הרִאשוֹן רִאשוֹן ושֵני מִתכפרין,
אבל שלישי לֹא נִתכפֵר,
אלא כשיִוּדע לוֹ עליו יביא חטאת אחרת.
:הֵביא חטאת על השלישי שלישי ושֵני מִתכפרין,
ששניהם בהעלֵם אחד,
ורִאשוֹן לֹא נִתכפֵר בחטאת זוֹ.
הֵביא חטאת על האמצעי שלשתן מִתכפרין,
מִפני שהרִאשוֹן והשלישי בהעלֵמוֹ של אמצעי,
וּכשיִוּדע לוֹ על הרִאשוֹן ועל השלישי,
אינוֹ צריך להביא חטאת אחרת.
12
מי שאכל חתיכה מִשתי חתיכוֹת,
ונִסתפֵק לוֹ אִם חֵלב אכל אוֹ שוּמן,
וחזר ואכל חתיכה אחרת מִשתי חתיכוֹת,
ונִסתפֵק לוֹ אִם חֵלב אכל אוֹ שוּמן,
ואחר כך נוֹדע לוֹ בודאי שחֵלב אכל ברִאשוֹנה וּבשניה אינוֹ חיב אלא חטאת אחת,
שידיעת ספֵק שהיתה לוֹ בִנתים,
אף על פי שמחלקת לאשמוֹת,
אינה מחלקת לחטאוֹת.