1
מי שהֵעידוּ עליו עֵדים שחטא חֵטא שחיבין עליו חטאת קבוּעה,
ולֹא הִתרוּ בוֹ,
אלא אמרוּ:
'אנוּ ראינוּך שעשית מלאכה בשבת' אוֹ 'שאכלת חֵלב',
והוּא אוֹמֵר:
'אני יוֹדֵע בודאי שלֹא עשיתי דבר זה' אינוֹ חיב חטאת; הוֹאיל ואִם יֹאמר:
'מֵזיד הייתי' יפטֵר מִן הקרבן,
כשאמר להם:
'לֹא אכלתי' ו'לֹא עשיתי' נעשה כאוֹמֵר:
'לֹא אכלתי בִשגגה אלא בזדוֹן',
שהוּא פטוּר מִן הקרבן,
ולֹא הִכחיש את העֵדים.
2
שתק ולֹא הִפליג את העֵד,
אפִלוּ אמרה לוֹ אִשה אחת:
'אכלת חֵלב' אוֹ 'עשית מלאכה בשבת',
ושתק חיב להביא חטאת.
אמר לוֹ עֵד אחד:
'חֵלב הוּא זה',
ושתק, וחזר ואכלוֹ בִשגגה מֵביא חטאת,
ואִם הִתרוּ בוֹ לוֹקה עליו,
אף על פי שעִקר העֵדוּת בעֵד אחד.
3
כבר בֵארנוּ בהִלכוֹת פסוּלי המוּקדשין שהמפריש חטאתוֹ על החֵלב שאכל,
לֹא יביאנה על השבת שחִלֵל אוֹ על הדם שאכל,
שנאמר: "והֵביא קרבנוֹ שעירת עִזים וכו' על חטאתוֹ אשר חטא" עד שיִהיה קרבנוֹ לשֵם חטאוֹ,
לֹא שיקריבנה מֵחֵטא על חֵטא.
ואִם הִקריב פסוּלה.
:יתֵר על זה אמרוּ:
הִפריש חטאתוֹ על חֵלב שאכל אמש לֹא יביאנה על חֵלב שאכל היוֹם.
ואִם הֵביא כִפֵר.
ואין צריך לוֹמר שאִם הִפרישה אביו וּמֵת,
והיה הבֵן מחוּיב באוֹתוֹ החֵטא,
שלֹא יביאנה הבֵן על חטאוֹ,
כמוֹ שנִתבאֵר שם.
4
המֵביא חטאת על שני חטאים תִרעה עד שיִפֹל בה מוּם,
ותִמכֵר, ויביא בִדמי חציה לחֵטא זה וּבִדמי חציה לחֵטא השֵני.
וכֵן שנים שהֵביאוּ חטאת אחת על שני חטאיהם תִרעה עד שיִפֹל בה מוּם,
ותִמכֵר, ויביא זה חטאתוֹ בִדמי חציה ויביא זה חטאתוֹ בִדמי חציה.
5
הֵביא שתי חטאוֹת על חֵטא אחד יקריב אי זוֹ שיִרצה,
והשניה תִרעה עד שיִפֹל בה מוּם,
ויפלוּ דמיה לִנדבה.
6
הֵביא שתי חטאוֹת על שני חטאים זוֹ תִשחֵט לשֵם החֵטא האחד,
והשניה לשֵם החֵטא השֵני.
7
כבר בֵארנוּ בהִלכוֹת מעשֵה הקרבנוֹת,
שהמשוּמד לעבוֹדה זרה אוֹ לחלֵל שבת בפרהסיא אין מקבלין מִמנוּ קרבן כלל,
והמשוּמד לעבֵרה מִשאר העבֵרוֹת אין מקבלין מִמנוּ חטאת על אוֹתוֹ החֵטא.
:כיצד? משוּמד לאכֹל חֵלב,
שאכל חֵלב בִשגגה והֵביא חטאתוֹ אין מקבלין מִמנוּ,
עד שיחזֹר בִתשוּבה.
אפִלוּ היה משוּמד לאכֹל נבֵלה לתֵאבוֹן,
ונִתחלֵף לוֹ חֵלב בשוּמן ואכלוֹ,
והֵביא קרבן אין מקבלין מִמנוּ,
שמִשאכל בזדוֹן,
בין להכעיס בין לתֵאבוֹן הרי הוּא משוּמד.
היה משוּמד לאכֹל חֵלב,
ושגג ואכל דם מקבלין מִמנוּ,
כמוֹ שבֵארנוּ.
8
מי ששגג והִפריש חטאתוֹ,
ואחר כך נִשתמֵד וחזר בִתשוּבה,
אוֹ נִשתטה וחזר ונִשתפה,
אף על פי שנִדחה הקרבן בִנתים הרי חזר ונִראה,
שאין בעלי חיים נִדחים,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת פסוּלי המוּקדשין,
לפיכך יקריבנה עצמה.
וּכשֵם שאִם נוֹלד בוֹ מוּם עוֹבֵר ונִרפא יחזֹר לכשרוּתוֹ,
כך אִם נִדחוּ הבעלים וחזרוּ ונִראוּ יקרב.
9
חיבי חטאוֹת ואשמוֹת ודאין שעבר עליהן יוֹם הכִפוּרים חיבין להביא לאחר יוֹם הכִפוּרים,
וחיבי אשמוֹת תלוּיין פטוּרין,
שנאמר: "מִכֹל חטֹאתיכם לִפני יי תִטהרוּ" .
כך למדוּ מִפי השמוּעה,
שכל חֵטא שאין מכיר בוֹ אלא יי,
נִתכפֵר לוֹ.
:לפיכך, מי שבא על ידוֹ ספֵק עבֵרה ביוֹם הכִפוּרים,
אפִלוּ עִם חשֵכה פטוּר מֵאשם תלוּי,
שכל היוֹם מכפֵר.
נִמצֵאת למֵד שאין מביאין על לֹא הוֹדע של יוֹם הכִפוּרים אשם תלוּי,
אלא אִם כֵן לֹא כִפֵר לוֹ יוֹם הכִפוּרים,
כמוֹ שיִתבאֵר.
10
אין יוֹם הכִפוּרים ולֹא החטאת ולֹא האשם מכפרין,
אלא על השבים המאמינין בכפרתן.
אבל המבעֵט בהן אינן מכפרין לוֹ.
כיצד? היה מבעֵט,
והֵביא חטאתוֹ אוֹ אשמוֹ,
והוּא אוֹמֵר אוֹ מחשֵב שאין אֵלוּ מכפרין לוֹ,
אף על פי שקרבוּ כמִצותן לֹא נִתכפֵר לוֹ,
וּכשיחזֹר בִתשוּבה מִבעיטתוֹ צריך להביא חטאתוֹ ואשמוֹ.
:וכֵן המבעֵט ביוֹם הכִפוּרים אין יוֹם הכִפוּרים מכפֵר עליו.
לפיכך אִם נִתחיֵב באשם תלוּי,
ועבר עליו יוֹם הכִפוּרים והוּא מבעֵט בוֹ הרי זה לֹא נִתכפֵר לוֹ,
וּכשיחזֹר בִתשוּבה אחר יוֹם הכִפוּרים חיב להביא כל אשם תלוּי שהיה חיב בוֹ.
11
כל אשמוֹת שבתוֹרה מעכבין את הכפרה,
חוּץ מֵאשם נזיר.
ספֵק נזיר וּספֵק מחוּסרי כפרה וּספֵק שוֹטה כוּלן מביאין קרבנוֹתיהן אחר יוֹם הכִפוּרים.
12
מי שהוּא מחוּיב חטאת אוֹ אשם,
והרי הוּא יוֹצֵא לֵהרֵג מִבית דין:
אִם היה זִבחוֹ זבוּח משהין אוֹתוֹ עד שיִזרֵק הדם,
ואחר כך יֵהרֵג; ואִם עדין לֹא נִשחט אין משהין אוֹתוֹ עד שיקריבוּ עליו.