1
אין אדם חיב חטאת על שִגגתוֹ עד שיִהיה שוֹגֵג מִתחִלה ועד סוֹף.
אבל אִם שגג בתחִלה והֵזיד בסוֹף,
אוֹ הֵזיד בתחִלה ושגג בסוֹף פטוּר מִקרבן חטאת.
כיצד? כגוֹן שהוֹציא חֵפץ מֵרשוּת לִרשוּת בשבת:
עקר בזדוֹן והִניח בִשגגה,
אוֹ שעקר בִשגגה והִניח בזדוֹן פטוּר,
עד שיעקֹר בִשגגה ויניח בִשגגה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
2
עבר עבֵרה וידע שהיא בלֹא תעשה,
אבל אינוֹ יוֹדֵע שחיבין עליה כרֵת הרי זוֹ שגגה,
וּמֵביא חטאת.
אבל אִם ידע שהיא בכרֵת,
ושגג בקרבן,
ולֹא ידע אִם חיבין עליה קרבן אִם לאו הרי זה מֵזיד,
ששִגגת קרבן אינה שגגה בעבֵרוֹת אֵלוּ שחיבין עליהן כרֵת.
3
מי שלֹא נוֹדע לוֹ עצמוֹ של חֵטא שחטא,
אף על פי שידע בודאי שעבר על לֹא תעשה שיֵש בוֹ כרֵת הרי זה פטוּר מִקרבן חטאת,
שנאמר: "אשר חטא בה" עד שיֵדע החֵטא שחטא בוֹ.
:כיצד? חֵלב ונוֹתר לפניו,
ואכל את אחד מֵהן ואין ידוּע אי זה אכל; אִשתוֹ נִדה ואחוֹתוֹ בבית,
ושגג וּבא על אחת מֵהן ואין ידוּע אי זוֹ מֵהן בעל; שבת ויוֹם הכִפוּרים לפניו,
ועשה מלאכה באחד מֵהן ואין ידוּע באי זה מֵהן עשה הרי זה פטוּר מִקרבן חטאת.
4
חטא, ונוֹדע לוֹ חטאוֹ וחזר וּשכחוֹ הרי זה מֵביא חטאת לשֵם מה שהוּא,
ותֵאכֵל כִשאר חטאוֹת הנאכלוֹת.
5
שגג בשֵם אחד מֵהן והֵן שני גוּפין חיב.
כיצד? שתי נִדוֹת,
ושגג באחת מֵהן ואין ידוּע אי זוֹ היא; שתי אחוֹתיו,
ושגג באחת מֵהן ואין ידוּע אי זוֹ היא חיב חטאת,
שהרי ידע עצמוֹ של חֵטא.
למה זה דוֹמה? לִשתי נֵרוֹת דלוּקוֹת שכִבה אחת מֵהן ואין ידוּע אי זוֹ נֵר היא,
אוֹ לִשני תמחוּיין של חֵלב שאכל מֵאחד מֵהן ואין ידוּע מֵאי זה תמחוּי אכל,
שהוּא חיב.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
6
כל המחוּיב חטאת קבוּעה על שִגגתוֹ,
ועשה בִשגגה,
ונוֹדע לוֹ אחר שחטא,
אף על פי שלֹא היתה לוֹ ידיעה בתחִלה שזה חֵטא הוּא הרי זה חיב חטאת.
כיצד? תינוֹק שנִשבה לבין הגוֹים וגדל והוּא אינוֹ יוֹדֵע מה הֵם ישראֵל ולֹא דתם,
ועשה מלאכה בשבת ואכל חֵלב ודם וכיוֹצֵא בהן,
כשיִוּדע לוֹ שהוּא ישראֵלי וּמצוּוּה על כל אֵלוּ חיב להביא חטאת על כל עבֵרה ועבֵרה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
7
השוֹגֵג בלֹא כוּנה בעריוֹת אוֹ במאכלוֹת חיב חטאת; וּבשבת פטוּר מֵחטאת.
כיצד? היה מִתעסֵק עִם אִשה וּבעלה בלֹא כוּנה לִבעילה,
והרי היא ערוה; דִמה שזה שבפיו רֹק הוּא,
וּבלעוֹ בלֹא כוּנה לשֵם אכילה בעוֹלם,
והרי הוּא חֵלב הרי זה חיב חטאת.
נִתכוֵּן להגביה את התלוּש וחתך את המחוּבר בלֹא כוּנה לחתיכתוֹ פטוּר,
מלאכת מחשבת אסרה תוֹרה,
כמוֹ שבֵארנוּ בִמקוֹמוֹ.
8
כל העוֹשה מִצוה מִן המִצווֹת,
וּבִכלל עשיתה נעשת עבֵרה שחיבין עליה כרֵת,
בִשגגה הרי זה פטוּר מִקרבן חטאת,
מִפני שעשה בִרשוּת.
:כיצד? הבא על יבִמתוֹ,
והרי היא נִדה והוּא לֹא ידע הרי זה פטוּר מֵחטאת.
אבל אִם בא על אִשתוֹ והרי היא נִדה חיב חטאת,
מִפני שלֹא שאלה ואחר כך יבעֹל; אבל יבִמתוֹ אינוֹ רגיל בה כדי שיִשאל לה.
:וכֵן מי שהיוּ לוֹ שני תינוֹקוֹת,
אחד למוּל בשבת ואחד למוּל בערב שבת אוֹ אחר השבת,
ושכח וּמל שניהם בשבת פטוּר מֵחטאת,
שהרי יֵש לזה רשוּת למוּל אחד מֵהן בשבת ושבת דחוּיה היא אצלוֹ וּמִצוה עשה; אף על פי שהֵן שני גוּפין,
הוֹאיל וּזמנוֹ בהוּל,
אינוֹ מדקדֵק.
אבל אִם לֹא היה אחד מֵהן ראוּי למוּל בשבת,
ושכח וּמל בשבת מי שאינוֹ ראוּי למוּלוֹ חיב חטאת.
9
אוּמן שבא למוּל לִפנוֹת היוֹם ביוֹם השבת,
ואמרוּ לוֹ:
'לֹא נִשאר פנאי ביוֹם כדי שתמוּל,
ואִם תתחיל למוּל לֹא תשלים עד יציאת השבת,
ונִמצֵאת חוֹבֵל בשבת ולֹא עוֹשה מִצוה',
ואמר: 'רגיל אני וזריז וּבִמהֵרה אמוּל',
אִם לֹא הִשלים אלא עִם יציאת השבת הרי זה חיב חטאת,
שהרי הִתרוּ בוֹ.
10
המוֹציא את הלוּלב ביוֹם טוֹב הרִאשוֹן של חג שחל לִהיוֹת בשבת כדי לצֵאת בוֹ,
והעבירוֹ ארבע אמוֹת בִרשוּת הרבים בשוֹגֵג פטוּר מֵחטאת,
שהרי בִרשוּת הוֹציא.
:וכֵן השוֹחֵט את הפסח ביוֹם ארבעה עשר שחל לִהיוֹת בשבת,
ונוֹדע לוֹ אחר כֵן שמשכוּ הבעלים את ידיהן אוֹ מֵתוּ אוֹ נִטמאוּ קֹדם שחיטה,
אוֹ שנִמצא טרֵפה בסֵתר,
כגוֹן נקוּב מֵעים אוֹ רֵאה הרי זה פטוּר,
מִפני ששחט בִרשוּת.
אבל אִם נִמצא בעל מוּם,
אוֹ שהיתה טרֵפה גלוּיה הרי זה חיב חטאת,
מִפני שהיה לוֹ לִבדֹק ואחר כך ישחֹט.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
11
שחט את הפסח בשבת שלֹא לִשמוֹ בטעוּת פטוּר,
מִפני שהזבח כשֵר,
שעקירת שמוֹ בטעוּת אינה עקירה,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת פסוּלי המוּקדשין.
12
שחט זבחים אחֵרים לשֵם פסח בטעוּת:
אִם ראוּיין הֵן לקרבן פסח פטוּר מִקרבן חטאת,
מִפני ששחט בִרשוּת; ואִם אינם ראוּיין,
כגוֹן שהיתה נקֵבה אוֹ בן שתים חיב חטאת,
שהרי אינוֹ ראוּי למִצות הפסח.
:וכֵן אִם שגג וּשחטוֹ בשבת שלֹא לאוֹכליו אוֹ שלֹא לִמנוּייו אוֹ לערֵלים אוֹ לִטמֵאים חיב חטאת.
שחטוֹ לאוֹכליו ושלֹא לאוֹכליו,
לִמנוּייו ושלֹא לִמנוּייו,
למוּלים ולערֵלים,
לִטמֵאים ולִטהוֹרין פטוּר,
שהרי הפסח כשֵר.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
13
השוֹחֵט בשבת קרבנוֹת צִבוּר שלֹא לִשמן הרי זה חיב חטאת,
ויקטיר אֵמוּרין לערב.
וכֵן אִם שחט יתֵר על חוֹבת היוֹם חיב חטאת על התוֹספת.
14
שחט קרבנוֹת יחיד שאין דוֹחין את השבת בשבת בִשגגה חיב חטאת,
והבשר מוּתר בהניה,
ואין זוֹרקין את הדם.
ואִם עבר וזרק דמן לִשמן,
בין בשוֹגֵג בין במֵזיד עלוּ לבעלים לשֵם חוֹבה,
ויקטיר אֵמוּרין לערב,
והבשר יֵאכֵל,
ויביא השוֹחֵט חטאת על שִגגתוֹ.
15
היוּ לפניו שתי בהֵמוֹת של צִבוּר,
אחת כחוּשה ואחת שמֵנה,
והיתה חוֹבת היוֹם באחת,
בין חטאת בין עוֹלה,
ושגג ושחט השתים:
אִם שחט כחוּשה בתחִלה ואחר כך שחט השמֵנה פטוּר מִקרבן חטאת,
ולֹא עוֹד,
אלא שאוֹמרין לוֹ:
'הבֵא השמֵנה וּשחֹט לכתחִלה'; אבל אִם שחט השמֵנה תחִלה ואחר כך כחוּשה חיב חטאת על התוֹספת.
:נִמצֵאת הרִאשוֹנה השמֵנה טרֵפה בִבני מֵעים,
אף על פי שלֹא ידע שהיא טרֵפה בעֵת ששחט הכחוּשה,
ולֹא לזה נִתכוֵּן,
הוֹאיל ונִשחטה האחרוֹנה כמִצותה הרי זה פטוּר מֵחטאת.
:וכֵן הפוֹרֵס מצוּדה להעלוֹת דגים מִן הים בִשגגה,
ועלה תינוֹק עִם הדגים,
בין ששמע שטבע תינוֹק בין שלֹא שמע,
הוֹאיל והעלה תינוֹק הרי זה פטוּר מֵחטאת,
אף על פי שלֹא היתה כוּנתוֹ אלא לצוּד,
מִפני שהיה שוֹגֵג.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
16
מי שהיה לפניו בלילי הפסח צלי של פסח ונוֹתר מִן הקדשים,
ונִתכוֵּן לאכֹל צלי,
שהיא מִצוה,
ושגג ואכל הנוֹתר הרי זה חיב חטאת,
שהרי לֹא עשה מִצוה באכילה זוֹ.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.