1
כשֵם שאדם מצוּוּה בִכבוֹד אביו וּביראתוֹ,
כך הוּא חיב בִכבוֹד רבוֹ ויראתוֹ.
ורבוֹ יתֵר מֵאביו,
שאביו הביאוֹ לחיי העוֹלם הזה,
ורבוֹ שלִמדוֹ חכמה מביאוֹ לחיי העוֹלם הבא.
:ראה אבֵדת אביו ואבֵדת רבוֹ של רבוֹ קוֹדמת לשל אביו.
אביו ורבוֹ נוֹשאים במשא מניח את של רבוֹ ואחר כך של אביו.
אביו ורבוֹ שבוּיים בשִביה פוֹדה את רבוֹ ואחר כך פוֹדה את אביו.
ואִם היה אביו תלמיד חכמים פוֹדה את אביו תחִלה.
וכֵן אִם היה אביו חכם,
אף על פי שאינוֹ שקוּל כנגד רבוֹ מֵשיב אבֵדתוֹ,
ואחר כך מֵשיב אבֵדת רבוֹ.
ואין לך כבוֹד גדוֹל מִכבוֹד הרב ולֹא מוֹרא יתֵר מִמוֹרא הרב.
אמרוּ חכמים:
מוֹרא רבך כמוֹרא שמים.
:לפיכך אמרוּ:
כל החוֹלֵק על רבוֹ כחוֹלֵק על השכינה,
שנאמר: "בהצֹתם על יי" ,
וכל העוֹשה מריבה עִם רבוֹ כעוֹשה עִם השכינה,
שנאמר: "אשר רבוּ בני ישראֵל את יי" ,
וכל המִתרעֵם על רבוֹ כמִתרעֵם על השכינה,
שנאמר: "לֹא עלינוּ תלוּנֹתיכם כי על יי" ,
וכל המהרהֵר אחר רבוֹ כִמהרהֵר אחר השכינה,
שנאמר: "וידבֵר העם בֵאלֹהים וּבמֹשה" .
2
אי זה הוּא חוֹלֵק על רבוֹ? זה שקוֹבֵע לוֹ מִדרש ויוֹשֵב ודוֹרֵש וּמלמֵד שלֹא בִרשוּת רבוֹ ורבוֹ קים,
ואף על פי שרבוֹ בִמדינה אחרת.
ואסוּר לאדם להוֹרוֹת בִפני רבוֹ לעוֹלם,
וכל המוֹרה הלכה בִפני רבוֹ חיב מיתה.
3
היה בינוֹ וּבין רבוֹ שנים עשר מיל,
ושאל לוֹ אדם דבר הלכה מוּתר להשיב.
וּלהפריש מִן האִסוּר אפִלוּ בִפני רבוֹ מוּתר להוֹרוֹת.
כיצד? כגוֹן שראה אדם עוֹשה דבר האסוּר,
מִפני שלֹא ידע באִסוּרוֹ אוֹ מִפני רִשעוֹ יֵש לוֹ להפרישוֹ ולוֹמר לוֹ:
'דבר זה אסוּר',
ואפִלוּ בִפני רבוֹ,
ואף על פי שלֹא נתן לוֹ רבוֹ רשוּת,
שכל מקוֹם שיֵש חִלוּל השֵם אין חוֹלקין כבוֹד לרב.
:במה דברים אמוּרים? בדבר שנִקרֹה נִקרה.
אבל לִקבֹע עצמוֹ להוֹראה ולישֵב וּלהוֹרוֹת לכל שוֹאֵל,
אפִלוּ הוּא בסוֹף העוֹלם ורבוֹ בסוֹף העוֹלם אסוּר לוֹ להוֹרוֹת עד שימוּת רבוֹ,
אלא אִם כֵן נטל רשוּת מֵרבוֹ.
:ולֹא כל מי שמֵת רבוֹ מוּתר לוֹ לישֵב וּלהוֹרוֹת בתוֹרה,
אלא אִם כֵן היה תלמיד שהִגיע להוֹריה.
4
וכל תלמיד שלֹא הִגיע להוֹראה וּמוֹרה הרי זה שוֹטה רשע וגס רוּח,
ועליו נאמר:
"כי רבים חללים הִפילה" .
וכֵן חכם שהִגיע להוֹריה ואינוֹ מוֹרה הרי זה מוֹנֵע תוֹרה ונוֹתֵן מִכשוֹלוֹת לִפני העִורים,
ועליו נאמר:
"ועצוּמים כל הרוּגיה" .
:אֵלוּ התלמידים הקטנים שלֹא הִרבוּ תוֹרה כראוּי,
והֵם מבקשים להִתגדֵל בִפני עמי הארץ וּבין אנשי עירם וקוֹפצים ויוֹשבים ברֹאש לדין וּלהוֹרוֹת בישראֵל הֵם המרבים את המחלוֹקוֹת,
והֵם המחריבים את העוֹלם,
והמכבים נֵרה של תוֹרה,
והמחבלים כרם יי צבאוֹת,
ועליהם אמר שלֹמֹה בחכמתוֹ:
"אחזוּ לנוּ שוּעלים שוּעלים קטנים מחבלים כרמים וּכרמינוּ סמדר" .
5
אסוּר לוֹ לתלמיד לִקרוֹת לרבוֹ בִשמוֹ,
ואפִלוּ שלֹא בפניו.
ולֹא יזכיר שמוֹ בפניו,
ואפִלוּ לִקרוֹת לאחֵרים ששמם כשֵם רבוֹ,
כדרך שעוֹשה בשֵם אביו,
אלא ישנה שמם,
ואפִלוּ לאחר מוֹתם.
והוּא שיִהיה השֵם פליא,
שכל השוֹמֵע יֵדע שהוּא פלוֹני.
ולֹא יתֵן שלוֹם לרבוֹ אוֹ יחזיר לוֹ שלוֹם כדרך שנוֹתנין הרֵעים וּמחזירין זה לזה,
אלא שוֹחה לפניו ואוֹמֵר לוֹ ביראה וכבוֹד:
'שלוֹם עליך רבי'.
ואִם נתן לוֹ רבוֹ שלוֹם יחזיר לוֹ:
'שלוֹם עליך רבי וּמרי'.
6
וכֵן לֹא יחלֹץ תפִליו בִפני רבוֹ,
ולֹא יסֵב,
אלא יוֹשֵב כיוֹשֵב לִפני המלך.
ולֹא יתפלֵל לִפני רבוֹ,
ולֹא לאחר רבוֹ,
ולֹא בצד רבוֹ,
ואין צריך לוֹמר שאסוּר לוֹ להלֵך בצִדוֹ,
אלא יתרחֵק לאחר רבוֹ,
ולֹא יהיה מכוּוּן כנגד אחוֹריו,
ואחר כך יתפלֵל.
ולֹא יכנֵס עִם רבוֹ למרחץ.
:לֹא יֵשֵב בִמקוֹם רבוֹ,
ולֹא יכריע דבריו בפניו,
ולֹא יסתֹר את דבריו,
ולֹא יֵשֵב לפניו עד שיֹאמר לוֹ:
'שֵב', ולֹא יעמֹד מִלפניו עד שיֹאמר לוֹ:
'עמֹד', אוֹ עד שיִטֹל רשוּת לעמֹד.
וּכשיִפטֵר מֵרבוֹ לֹא יחזיר לוֹ אחוֹריו,
אלא נִרתע לאחוֹריו וּפניו כנגד פניו.
7
וחיב לעמֹד מִפני רבוֹ מִשיִראנוּ מֵרחוֹק מלֹא עיניו,
עד שיִתכסה מִמנוּ ולֹא יראה קוֹמתוֹ,
ואחר כך יֵשֵב.
וחיב אדם להקביל את פני רבוֹ ברגל.
8
אין חוֹלקין כבוֹד לתלמיד בִפני הרב,
אלא אִם כֵן היה דרך רבוֹ לחלֹק לוֹ כבוֹד.
וכל מלאכוֹת שהעבד עוֹשה לרבוֹ תלמיד עוֹשה לרבוֹ.
ואִם היה במקוֹם שאין מכירין אוֹתוֹ ולֹא היוּ לוֹ תפִלין,
וחש שמא יֹאמרוּ:
'עבד הוּא' אינוֹ נוֹעֵל לוֹ מִנעלוֹ ולֹא חוֹלצוֹ.
וכל המוֹנֵע תלמידוֹ מִלשמשוֹ מוֹנֵע מִמנוּ חסד,
וּפוֹרֵק מִמנוּ יראת שמים.
וכל תלמיד שמזלזֵל בדבר מִכל כבוֹד רבוֹ גוֹרֵם לשכינה שתִסתלֵק מיִשראֵל.
9
ראה את רבוֹ עוֹבֵר על דִברי תוֹרה אוֹמֵר לוֹ:
'לִמדתנוּ רבֵנוּ כך וכך?'.
וכל זמן שמזכיר שמוּעה בפניו,
אוֹמֵר לוֹ:
'כך לִמדתנוּ רבֵנוּ'.
ולֹא יֹאמר דבר שלֹא שמע מֵרבוֹ עד שיזכיר שֵם אוֹמרוֹ.
וּכשימוּת רבוֹ קוֹרֵע כל בגדיו עד שהוּא מגלה את לִבוֹ,
ואינוֹ מאחה לעוֹלם.
:במה דברים אמוּרים? ברבוֹ מוּבהק,
שלמד מִמנוּ רֹב חכמתוֹ.
אבל אִם לֹא למד מִמנוּ רֹב חכמתוֹ הרי זה תלמיד חבֵר,
ואינוֹ חיב בִכבוֹדוֹ בכל הדברים האֵלוּ,
אבל עוֹמֵד מִלפניו,
וקוֹרֵע עליו כשֵם שהוּא קוֹרֵע על כל המֵתים שהוּא מִתאבֵל עליהן.
:אפִלוּ לֹא למד מִמנוּ אלא דבר אחד,
בין קטֹן בין גדוֹל עוֹמֵד מִלפניו וקוֹרֵע עליו.
10
וכל תלמיד חכמים שדֵעוֹתיו מכוּוּנוֹת,
אינוֹ מדבֵר בִפני מי שהוּא גדוֹל מִמנוּ בחכמה,
אף על פי שלֹא למד מִמנוּ כלוּם.
11
הרב המוּבהק שרצה לִמחֹל על כבוֹדוֹ בכל הדברים האֵלוּ אוֹ באחד מֵהן,
לכל תלמידיו אוֹ לאחד מֵהן הרשוּת בידוֹ.
ואף על פי שמחל חיב התלמיד להדרוֹ,
ואפִלוּ בשעה שמחל.
12
כשֵם שהתלמידים חיבין בִכבוֹד הרב,
כך הרב צריך לכבֵד את תלמידיו וּלקרבן.
כך אמרוּ חכמים:
יהי כבוֹד תלמידך חביב עליך כשל חבֵרך.
וצריך אדם להִזהֵר בתלמידיו וּלאהבן,
שהֵם הבנים המהנין בעוֹלם הזה ולעוֹלם הבא.
13
התלמידים מוֹסיפין חכמת הרב וּמרחיבין לִבוֹ.
אמרוּ חכמים:
הרבֵה חכמה למדתי,
מֵחבֵרי יתֵר מֵרבוֹתי,
וּמִתלמידי יתֵר מִכוּלם.
וּכשֵם שעֵץ קטן מדליק את הגדוֹל,
כך תלמיד קטן מחדֵד את הרב,
עד שיוֹציא מִמנוּ בִשאֵלוֹתיו חכמה מפֹארה.