1
בִשלֹשה כתרים נִכתרוּ ישראֵל:
כתר תוֹרה וכתר כהוּנה וכתר מלכוּת.
כתר כהוּנה זכה בוֹ אהרֹן,
שנאמר: "והיתה לוֹ וּלזרעוֹ אחריו ברית כהוּנת עוֹלם" .
כתר מלכוּת זכה בוֹ דוִד,
שנאמר: "זרעוֹ לעוֹלם יהיה וכִסאוֹ כשמש נגדי" .
:כתר תוֹרה הרי מוּנח ועוֹמֵד וּמוּכן לכֹל,
שנאמר: "תוֹרה צִוּה לנוּ מֹשה מוֹרשה קהִלת יעקֹב" כל מי שיִרצה יבֹא ויטֹל.
:שמא תֹאמר שאוֹתן הכתרים גדוֹלים מִכתר תוֹרה? הרי הוּא אוֹמֵר:
"בי מלכים ימלֹכוּ ורֹזנים יחֹקקוּ צדק,
בי שרים ישֹרוּ" .
:הא למדת שכתר התוֹרה גדוֹל מִכתר כהוּנה וכתר מלכוּת.
2
אמרוּ חכמים:
ממזֵר תלמיד חכמים קוֹדֵם לכֹהֵן גדוֹל עם הארץ,
שנאמר: "יקרה היא מִפנינים" יקרה היא מִכֹהֵן גדוֹל שנִכנס לִפני לִפנים.
3
אין לך מִצוה בכל המִצווֹת כוּלן שהיא שקוּלה כנגד תלמוּד תוֹרה,
אלא תלמוּד תוֹרה כנגד כל המִצווֹת כוּלן,
שהתלמוּד מֵביא לידי מעשה.
לפיכך התלמוּד קוֹדֵם למעשה בכל מקוֹם.
4
היה לפניו עשית מִצוה ותלמוּד תוֹרה:
אִם אפשר למִצוה להֵעשוֹת על ידי אחֵרים לֹא יפסיק תלמוּדוֹ; ואִם לאו יעשה המִצוה ויחזֹר לתוֹרתוֹ.
5
תחִלת דינוֹ של אדם אינוֹ נִדוֹן אלא על התלמוּד,
ואחר כך על שאר מעשיו.
לפיכך אמרוּ חכמים:
לעוֹלם יעסֹק אדם בתוֹרה אפִלוּ שלֹא לִשמה,
שמִתוֹך שלֹא לִשמה בא לִשמה.
6
מי שנשאוֹ לִבוֹ לקיֵם מִצוה זוֹ כראוּי לה ולִהיוֹת מוּכתר בכִתרה של תוֹרה לֹא יסיח דעתוֹ לִדברים אחֵרים,
ולֹא ישים על לִבוֹ שיִקנה תוֹרה עִם העֹשר והכבוֹד כאחד.
כך הוּא דרכה של תוֹרה:
פת במלח תֹאכֵל,
ועל הארץ תישן,
וחיי צער תִחיה,
וּבתוֹרה תִהיה עמֵל.
ולֹא עליך המלאכה לִגמֹר,
ולֹא אתה בן חֹרין לִבטֵל.
אבל אִם הִרבית תוֹרה הִרבית שכר.
והשכר לפי הצער.
7
שמא תֹאמר:
עד שאקבֵץ ממוֹן ואחזֹר אקרא,
עד שאקנה מה שאני צריך ואפנה מֵעסקי ואחזֹר אקרא.
אִם תעלה מחשבה זוֹ על לִבך,
אין אתה זוֹכה לכִתרה של תוֹרה לעוֹלם.
אלא עשֵה תוֹרתך קבע וּמלאכתך עראי,
ואל תֹאמר:
לִכשאפנה אשנה,
שמא לֹא תִפנה.
8
כתוּב בתוֹרה:
"לֹא בשמים היא.
.. ולֹא מֵעֵבר לים היא" :
"לֹא בשמים היא" לֹא בגסי הרוּח היא מצוּיה; "ולֹא מֵעֵבר לים היא" לֹא בִמהלכי מֵעֵבר לים היא.
לפיכך אמרוּ חכמים:
לֹא כל המרבה סחוֹרה מחכים.
וצִוּוּ ואמרוּ:
הוי מעט עֵסק ועסֹק בתוֹרה.
9
דִברי תוֹרה נִמשלוּ במים,
שנאמר: "הוֹי כל צמֵא לכוּ למים" ,
לוֹמר לך:
מה המים אין מִתכנסין בִמקוֹם מִדרוֹן אלא נִזחלין מֵעליו וּמִתקבצין בִמקוֹם אשבֹרן,
כך דִברי תוֹרה אינן נִמצאין בגסי הרוּח ולֹא בלֵב כל גבה לֵב,
אלא בדכא וּשפל רוּח,
שמִתאבֵק בעפר רגלי החכמים וּמֵסיר התאווֹת ותענוּגי הזמן מִלִבוֹ,
ועוֹשה מלאכה בכל יוֹם מעט כדי חייו אִם לֹא היה לוֹ מה יֹאכל,
וּשאר יוֹמוֹ ולילוֹ עוֹסֵק בתוֹרה.
10
כל המֵשים על לִבוֹ שיעסֹק בתוֹרה ולֹא יעשה מלאכה ויתפרנֵס מִן הצדקה הרי זה חִלֵל את השֵם,
וּבִזה את התוֹרה,
וכִבה מאוֹר הדת,
וגרם רעה לעצמוֹ,
ונטל חייו מִן העוֹלם הבא,
לפי שאסוּר לֵהנוֹת בדִברי תוֹרה בעוֹלם הזה.
:אמרוּ חכמים:
כל הנהנה מִדִברי תוֹרה נטל חייו מִן העוֹלם.
ועוֹד צִוּוּ ואמרוּ:
לֹא תעשֵם עטרה להִתגדֵל בהם ולֹא קרדֹם לחפֹר בהם.
ועוֹד צִוּוּ ואמרוּ:
אהֹב את המלאכה וּשנא את הרבנוּת,
וכל תוֹרה שאין עִמה מלאכה סוֹפה בטֵלה,
וסוֹף אדם זה שיהֵא מלסטֵס את הבריוֹת.
11
מעלה גדוֹלה היא למי שהוּא מִתפרנֵס מִמעשֵה ידיו,
וּמִדת חסידים הרִאשוֹנים היא,
וּבזה זוֹכה לכל כבוֹד וטוֹבה שבעוֹלם הזה ולעוֹלם הבא,
שנאמר: "יגיע כפיך כי תֹאכֵל אשריך וטוֹב לך" :
"אשריך" בעוֹלם הזה,
"וטוֹב לך" לעוֹלם הבא,
שכוּלוֹ טוֹב.
12
אין דִברי תוֹרה מִתקימין במי שמרפה עצמוֹ עליהן,
ולֹא באֵלוּ שלוֹמדין מִתוֹך עִדוּן וּמִתוֹך אכילה וּשתיה,
אלא במי שמֵמית עצמוֹ עליהן וּמצעֵר גוּפוֹ תמיד,
ולֹא יתֵן שנת לעיניו,
לעפעפיו תנוּמה.
אמרוּ חכמים דרך רמז:
"זֹאת התוֹרה אדם כי ימוּת באֹהל" אין התוֹרה מִתקימת אלא במי שמֵמית עצמוֹ באהלי החכמה.
וכך אמר שלֹמֹה בחכמתוֹ:
"הִתרפית ביוֹם צרה צר כֹחכה" .
ועוֹד אמר:
"אף חכמתי עמדה לי" חכמה שלמדתי באף,
עמדה לי.
:אמרוּ חכמים:
ברית כרוּתה,
שכל היגֵע בתוֹרתוֹ בבית הכנסת לֹא בִמהֵרה הוּא משכֵח,
וכל היגֵע בתלמוּדוֹ בצִנעה מחכים,
שנאמר: "ואת צנוּעים חכמה" .
וכל המשמיע קוֹלוֹ בִשעת תלמוּדוֹ תלמוּדוֹ מִתקיֵם בידוֹ,
אבל הקוֹרֵא בלחש בִמהֵרה הוּא שוֹכֵח.
13
אף על פי שמִצוה לִלמֹד ביוֹם וּבלילה,
אין אדם למֵד רֹב חכמתוֹ אלא בלילה.
לפיכך מי שרצה לִזכוֹת בכתר התוֹרה יזהֵר בכל לילוֹתיו,
ולֹא יאבֵד אפִלוּ אחת מֵהן בשֵנה ואכילה וּשתיה ושיחה וכיוֹצֵא בהן,
אלא בתלמוּד תוֹרה ודִברי חכמה.
אמרוּ חכמים:
אין גרנה של תוֹרה אלא לילה,
שנאמר: "קוּמי רֹני בלילה" .
וכל העוֹסֵק בתוֹרה בלילה חוּט של חסד נִמשך עליו ביוֹם,
שנאמר: "יוֹמם יצוּה יי חסדוֹ וּבלילה שירֹה עִמי תפִלה לאֵל חיי" .
וכל בית שאין דִברי תוֹרה נִשמעים בוֹ בלילה אֵש אוֹכלתוֹ.
:"כי דבר יי בזה" זה שלֹא הִשגיח על דִברי תוֹרה כל עִקר.
וכֵן כל שאפשר לוֹ לעסֹק בתוֹרה ואינוֹ עוֹסֵק,
אוֹ שקרא ושנה וּפרש להבלי עוֹלם והִניח תלמוּדוֹ וּזנחוֹ הרי זה בִכלל בוֹזה דבר יי.
אמרוּ חכמים:
כל המבטֵל את התוֹרה מֵעֹשר סוֹפוֹ לבטלה מֵעֹני,
וכל המקיֵם את התוֹרה מֵעֹני סוֹפוֹ לקימה מֵעֹשר.
:ועִנין זה מפֹרש הוּא בתוֹרה,
הרי הוּא אוֹמֵר:
"תחת אשר לֹא עבדת את יי אלֹהיך בשִמחה וּבטוּב לֵבב מֵרֹב כֹל,
ועבדת את אֹיביך אשר ישלחנוּ יי בך ברעב וּבצמא וּבעירֹם וּבחֹסר כֹל ונתן עֹל ברזל" וגו' ,
ואוֹמֵר: "למען ענֹתך וּלמען נסֹתך להיטִבך באחריתך" .