1
מוֹשיבין מלמדי תינוֹקוֹת בכל מדינה וּמדינה וּבכל פלך ופלך.
וכל עיר שאין בה תינוֹקוֹת של בית רבן מחרימין את אנשי העיר עד שמוֹשיבין מלמֵד תינוֹקוֹת.
ואִם לֹא הוֹשיבוּ מחריבין את העיר,
שאין העוֹלם מִתקיֵם אלא בהבל פיהם של תינוֹקוֹת של בית רבן.
2
מכניסין את התינוֹקוֹת להִתלמֵד כבן שֵש כבן שבע,
לפי כֹח הבֵן וּבִנין גוּפוֹ.
וּפחוֹת מִבן שֵש אין מכניסין אוֹתוֹ.
וּמכה אוֹתן המלמֵד להטיל עליהן אימה,
ואינוֹ מכה אוֹתן מכת אוֹיֵב מוּסר אכזרי.
לפיכך לֹא יכה אוֹתן בשוֹטים ולֹא במקלוֹת,
אלא בִרצוּעה קטנה.
:ויוֹשֵב וּמלמדן כל היוֹם כוּלוֹ וּמִקצת מִן הלילה,
כדי לחנכן לִלמֹד ביוֹם וּבלילה.
ולֹא יבטלוּ התינוֹקוֹת כלל,
חוּץ מֵערבי שבתוֹת וערבי ימים טוֹבים בסוֹף היוֹם,
וּבימים טוֹבים.
אבל בשבת אין קוֹרין לכתחִלה,
אבל שוֹנין לרִאשוֹן.
ואין מבטלין התינוֹקוֹת,
ואפִלוּ לבִנין בית המִקדש.
3
מלמֵד תינוֹקוֹת שהוּא מניח את התינוֹקוֹת ויוֹצֵא,
אוֹ שהוּא עוֹשה מלאכה אחרת עִמהן,
אוֹ שהוּא מִתרשֵל בתלמוּדן הרי הוּא בִכלל "ארוּר עֹשה מלאכת יי רמיה" .
לפיכך אין ראוּי להוֹשיב מלמֵד אלא בעל יראה,
מהיר לִקרוֹת וּלדקדֵק.
4
וּמי שאין לוֹ אִשה לֹא ילמֵד תינוֹקוֹת,
מִפני אִמוֹתיהן שהֵן באין אֵצל בניהן.
וכֵן האִשה לֹא תלמֵד תינוֹקוֹת,
מִפני אבוֹתיהן שהֵן באין אֵצל הבנים.
5
עשרים וחמִשה תינוֹקוֹת למֵדים אֵצל מלמֵד אחד.
היוּ יתֵר על חמִשה ועשרים:
עד ארבעים מוֹשיבין עִמוֹ אחֵר לסיעוֹ בלִמוּדן; היוּ יתֵר על ארבעים מעמידין להם שני מלמדי תינוֹקוֹת.
6
מוֹליכין את הקטן מִמלמֵד לִמלמֵד אחֵר שהוּא מהיר מִמנוּ,
בין במִקרא בין בדִקדוּק.
במה דברים אמוּרים? בשהיוּ שניהן בעיר אחת ולֹא היה הנהר מפסיק ביניהן.
אבל מֵעיר לעיר,
אוֹ מִצד הנהר לצִדוֹ אפִלוּ באוֹתה העיר אין מוֹליכין את הקטן,
אלא אִם כֵן היה בִנין בריא על גבי הנהר,
בִנין שאינוֹ ראוּי לִפֹל בִמהֵרה.
7
אחד מִבני מבוֹי שבִקֵש להֵעשוֹת מלמֵד,
אפִלוּ אחד מִבני החצֵר אין יכוֹלין שכֵניו לִמחוֹת בידוֹ.
וכֵן מלמֵד תינוֹקוֹת שבא חבֵרוֹ וּפתח בית ללמֵד תינוֹקוֹת בצִדוֹ כדי שיבֹאוּ תינוֹקוֹת אחֵרים לוֹ,
אוֹ כדי שיבֹאוּ מִתינוֹקוֹת של זה אֵצל זה אינוֹ יכוֹל לִמחוֹת בידוֹ,
שנאמר: "יי חפֵץ למען צִדקוֹ יגדיל תוֹרה ויאדיר" .