1
הלוֹקֵח פֵרוֹת מִמי שאינוֹ נאמן על המעשרוֹת ושכח לעשרן,
ונִכנס שבת אוֹ יוֹם טוֹב שאינוֹ יכוֹל לעשֵר הרי זה שוֹאלוֹ; אִם אמר לוֹ:
'מעוּשרין הֵן' אוֹכֵל על פיו בשבת.
וכֵן אִם אמר לוֹ אחד שאינוֹ נאמן:
'מעוּשרין הֵן' אוֹכֵל על פיו באוֹתה שבת,
ואפִלוּ היוּ לוֹ פֵרוֹת אחֵרוֹת מתוּקנין מֵאוֹתוֹ המין,
מִפני שאימת שבת על עמי הארץ,
ואינוֹ עוֹבֵר בה עבֵרה.
2
אף על פי שהוּא אוֹכֵל על פיו בשבת הרי זה לֹא יֹאכל מֵאוֹתן הפֵרוֹת למוֹצאי שבת עד שיעשֵר מעשר דמאי על הכֹל,
על שאכל בשבת ועל הנִשאר,
שלֹא הקִלוּהוּ והאמינוּהוּ אלא לצֹרך אוֹתה שבת.
:היתה שבת ויוֹם טוֹב סמוּך לה,
וּשאלוֹ באחד מֵהן אוֹכֵל אף בשֵני,
מִפני שלֹא נִראה לעשֵר בינתים.
וכֵן בִשני ימים טוֹבים של גלוּיוֹת.
3
הנִשבע על חבֵרוֹ שיֹאכל אצלוֹ בשבת,
והוּא אינוֹ מאמינוֹ על המעשרוֹת שוֹאלוֹ ואוֹכֵל על פיו בשבת הרִאשוֹנה בִלבד.
אבל בשבת שניה,
אף על פי שנדר מִמנוּ הניה אִם לֹא יֹאכל אצלוֹ לֹא יֹאכל עד שיעשֵר מעשר דמאי.
4
מי שאינוֹ נאמן,
שראינוּהוּ שהִפריש תרוּמת מעשֵר מִפֵרוֹתיו שהֵן דמאי,
וּראינוּה שחזרה ונפלה לפנינוּ,
בין לִמקוֹמה בין למקוֹם אחֵר,
ואמר: 'חזרתי והִפרשתי אוֹתה' נאמן אפִלוּ בחֹל,
ואוֹכֵל על פיו.
כשֵם שאימת שבת על עמי הארץ,
כך אימת דִמוּע עליהן,
ואינן חשוּדין להאכיל את המדוּמע.
5
מי שאינוֹ נאמן,
שראינוּהוּ שהִפריש מעשֵר רִאשוֹן מִפֵרוֹת אֵלוּ,
ואמר שהִפריש מֵהן מעשֵר שֵני נאמן.
הִפריש בפנינוּ מעשֵר שֵני,
ואמר שהִפריש הרִאשוֹן אינוֹ נאמן,
שהשֵני שלוֹ הוּא,
והנאמן על השֵני אינוֹ נאמן על הרִאשוֹן,
והנאמן על הרִאשוֹן נאמן על השֵני.
:לפיכך, מי שאינוֹ נאמן שהוֹציא פֵרוֹת מִביתוֹ ואמר:
'אֵלוּ מעשֵר רִאשוֹן' נאמן,
ואין מפרישין מֵהן תרוּמה גדוֹלה וּמעשרוֹת.
ואִם אמר:
'אֵלוּ מעשֵר שֵני' אינוֹ נאמן,
והרי הֵן דמאי,
וּמפרישין מֵהן תרוּמת מעשֵר.
ויֵראה לי שהוּא פוֹדה את כוּלן.
6
האוֹמֵר למי שאינוֹ נאמן על המעשרוֹת:
'קח לי מִמי שהוּא מעשֵר',
והלך ולקח והֵביא לוֹ אינוֹ נאמן.
אִם אמר לוֹ:
'קח לי מֵאיש פלוֹני' הרי זה נאמן לוֹמר:
'מִמנוּ לקחתי',
שהרי מִתירֵא שמא ישאלנוּ.
הלך לִקח לוֹ מֵאוֹתוֹ פלוֹני,
ואמר: 'לֹא מצאתיו ולקחתי לך מִמי שהוּא נאמן' אינוֹ נאמן.
7
הנִכנס לעיר ואינוֹ מכיר אדם שם,
ואמר: 'מי כאן נאמן?',
'מי כאן מעשֵר?',
ואמר לוֹ אחד:
'אני' אינוֹ נאמן.
אמר לוֹ:
'איש פלוֹני' הרי זה נאמן,
והוֹלֵך ולוֹקֵח מֵאוֹתוֹ פלוֹני אף על פי שאינוֹ מכירוֹ,
ואוֹכֵל על פיו.
הלך לִקח מִמנוּ,
ושאל לוֹ:
'מי כאן מוֹכֵר ישן?',
אמר לוֹ:
'זה ששלחך אצלי',
אף על פי שהֵן כגוֹמלין זה את זה הרי אֵלוּ נאמנין.
8
במה דברים אמוּרים? בִזמן שאינוֹ מכיר אדם שם.
אבל אִם מכיר שם אדם לֹא יקח אלא מִן המוּמחה.
ואִם שהה שם שלֹשים יוֹם,
אף על פי שאינוֹ מכיר אדם לֹא יקח אלא מִן המוּמחה.
9
ולֹא הִתירוּ דברים אֵלוּ אלא בִתרוּמוֹת וּמעשרוֹת,
אבל לעִנין פֵרוֹת שביעית אוֹ לעִנין טהרוֹת לֹא יקח אלא מִן המוּמחה.
10
החמרים שנִכנסוּ לעיר,
ואמר אחד מֵהן:
'פֵרוֹתי אֵלוּ אינן מתוּקנין,
אבל פֵרוֹת חבֵרי זה מתוּקנין וּמעוּשרין הֵן' אינוֹ נאמן,
שמא קנוּניא הֵן עוֹשין זה עִם זה ויהיה השכר ביניהן.
11
המוֹכֵר פֵרוֹת בסוּריא,
ואמר: 'מִשל ארץ ישראֵל הֵן' חיב הלוֹקֵח לעשֵר.
'מתוּקנים וּמעוּשרין הֵן' נאמן,
שהפה שאסר הוּא הפה שהִתיר.
'מִשלי הֵן' חיב לעשֵר.
'מעוּשרין הֵן' נאמן,
שהפה שאסר הוּא הפה שהִתיר.
ואִם ידוּע שיֵש לוֹ קרקע בסוּריא והיה רֹב מִמכרוֹ מִשדֵהוּ חיב הלוֹקֵח מִמנוּ לעשֵר,
שחזקתוֹ שהֵביא מִשדֵהוּ.
12
עניים שאמרוּ:
'פֵרוֹת אֵלוּ של לקט שִכחה וּפֵאה הֵן' הרי אֵלוּ נאמנין כל זמן הגרנוֹת,
שהלקט והפֵאה והשִכחה מצוּיין.
והוּא שיִהיה קרוֹב מִן הגֹרן כדי שיֵצֵא ויבֹא בוֹ ביוֹם.
ואִם אמרוּ:
'של מעשר עני הֵן' הרי אֵלוּ נאמנין כל השנה כוּלה.
:ואינן נאמנין אלא על דבר שדרך בני אדם לִתֵן אוֹתוֹ.
13
כיצד? 'חִטין אֵלוּ לקט שִכחה וּפֵאה הֵן' נאמנין.
'קמח זה מֵחִטים של לקט שִכחה וּפֵאה הוּא' אין נאמנין.
ואין צריך לוֹמר שאין נאמנין על הפת לוֹמר:
'מִשל מתנוֹת העניים הוּא',
אלא מִתעשרת דמאי.
14
נאמנין על השעוֹרה של אֹרז,
ואין נאמנין עליו בין חי בין מבוּשל.
נאמנין על הפוֹל,
ואין נאמנין על הגריסין בין חיים בין מבוּשלים.
נאמנין על השמן לוֹמר:
'של מעשר עני הוּא',
ואין נאמנין לוֹמר:
'של זיתי נִקוּף הוּא'.
:נאמנין על הירק חי,
ואין נאמנין עליו מבוּשל,
אלא אִם כֵן היה דבר מוּעט,
שכֵן דרך בעלי בתים לִתֵן מעט ירק מבוּשל מִקדֵרתוֹ לעני,
וּמִתוֹך שיכוֹל לוֹמר:
'בעל הבית נתנוֹ לי',
יכוֹל לוֹמר:
'אני בִשלתיהוּ מִמתנוֹתי'.
15
וכֵן בן לֵוי שאמר:
'פֵרוֹת אֵלוּ מִמעשֵר שנִטלה תרוּמתוֹ הֵן' הרי זה נאמן לעוֹלם על תרוּמת מעשֵר,
כשֵם שיִשראֵל נאמן על תרוּמה גדוֹלה.
אבל אינוֹ נאמן עליו לפטרוֹ מִמעשֵר שֵני.
16
אין כל הדברים האֵלוּ אמוּרין אלא בעם הארץ שאינוֹ לֹא חשוּד ולֹא נאמן.
אבל מי שהוּא חשוּד לִמכֹר תרוּמה לשֵם חוּלין אסוּר לִקח מִמנוּ כלל דבר שיֵש בוֹ זִקת תרוּמה וּמעשֵר,
אפִלוּ קִרבי דגין,
מִפני שנוֹתנין בהן שמן.
ואין אסוּר אלא כל שלפניו,
אבל אוֹצרוֹ מוּתר לִקח מִמנוּ,
מִפני שהוּא מִתירֵא לערֵב תרוּמה באוֹצרוֹ,
שמא יוּדע הדבר ויפסיד הכֹל.
:וכֵן החשוּד על מעשֵר שֵני למכרוֹ לשֵם חוּלין אין לוֹקחין מִמנוּ דבר שיֵש עליו זִקת מעשֵר.
וכל זה קנס מִדִבריהם.
17
חשוּד שהֵעיד על של אחֵרים נאמן,
חזקה אין אדם חוֹטֵא ולֹא לוֹ,
ואין צריך לוֹמר עם הארץ.
לפיכך, עם הארץ שאמר:
'זה טבל וזוֹ תרוּמה',
'זה ודאי וזה דמאי',
אפִלוּ בשלוֹ נאמן.
אמר: 'אֵלוּ פֵרוֹת מתוּקנין',
בשל אחֵרים נאמן,
והוּא שלֹא יֵראה כעוֹשה קנוּניא,
כמוֹ שבֵארנוּ.
18
המוֹכֵר פֵרוֹת לחבֵרוֹ,
ואחר שיצאוּ מִתחת ידוֹ אמר ללוֹקֵח:
'פֵרוֹת שמכרתי לך טבלים הֵן',
'הבשר בשר בכוֹר היה',
'היין יין נסך' שוּרת הדין שאינוֹ נאמן,
אפִלוּ היה המוֹכֵר חבֵר.
והזריז מחמיר על עצמוֹ,
ואִם האמינוֹ הרי זה משוּבח,
אפִלוּ היה המוֹכֵר עם הארץ.