1
אסוּר לִמכֹר את הדמאי לעם הארץ אוֹ לשלֵח לוֹ דמאי,
מִפני שהוּא מסיֵע לזה לאכֹל דבר האסוּר.
אבל מוֹכרין וּמשלחין אוֹתוֹ לתלמיד חכמים,
שאין תלמיד חכמים אוֹכֵל עד שיעשֵר אוֹ עד שיוֹדיעוֹ אדם נאמן שזה מעוּשר.
2
כל המשפיעין במִדה גסה,
כגוֹן הסיטוֹנוֹת וּמוֹכרי תבוּאה מוּתרין לִמכֹר את הדמאי וּלשלחוֹ.
מִפני שהֵן מוֹסיפין על המִדה,
הִתקינוּ חכמים שיִהיה הלוֹקֵח אוֹ זה שנִשתלחוּ לוֹ הוּא המפריש מעשר דמאי.
אבל המוֹדדין במִדה דקה,
הוֹאיל והמוֹכֵר מִשתכֵר הוּא מפריש,
ולֹא ימכֹר ולֹא ישלֵח אלא מתוּקן.
3
וכמה היא מִדה גסה? ביבֵש חצי סאה; וּבלח מִדה שהיא מחזקת שוה דינר מֵאוֹתוֹ דבר הלח.
4
סלי זיתים וענבים וקוּפוֹת של ירק,
אף על פי שהוּא מוֹכרן אכסרה אסוּר למכרן דמאי.
5
אמר אחד מֵהן:
'בֹא וּנתקֵן הפֵרוֹת האֵלוּ',
בין שהיה מוֹכֵר בדקה אוֹ בגסה המוֹכֵר מפריש תרוּמת מעשֵר,
והלוֹקֵח מפריש מעשֵר שֵני.
ודבר זה תנאי בית דין הוּא.
6
חבֵר ועם הארץ שירשוּ את אביהן עם הארץ יכוֹל הוּא לוֹמר לוֹ:
'טֹל אתה חִטים שבמקוֹם פלוֹני ואני חִטים שבמקוֹם פלוֹני',
'אתה יין שבמקוֹם פלוֹני ואני יין שבמקוֹם פלוֹני'.
אבל לֹא יֹאמר לוֹ:
'טֹל אתה חִטים ואני שעוֹרים',
'טֹל אתה את הלח ואני אטֹל את היבֵש',
מִפני שזה מוֹכֵר דמאי.
7
מי שהיה נוֹשֵא ירק,
וכבֵד עליו משאוֹ,
ורצה להשליך מִמנוּ לדרך כדי להקֵל מִמשאוֹ לֹא ישליך עד שיעשֵר,
כדי שלֹא יהיה תקלה לעמי הארץ שאוֹכלין אוֹתוֹ בִדמאיוֹ.
8
הלוֹקֵח ירק מִן השוּק,
וּמשך, אף על פי שלֹא שקל ולֹא מדד ולֹא נתן דמים,
ונִמלך להחזיר לבעל החנוּת לֹא יחזיר עד שיעשֵר.
9
המוֹצֵא פֵרוֹת בדרך:
אִם רֹב מכניסין לבתיהן פטוּר מִלעשֵר,
שעדין לֹא נִקבעוּ למעשֵר; ואִם רֹב מכניסין לִמכֹר בשוּק הרי אֵלוּ דמאי; וּמחצה למחצה דמאי.
10
נטלן לאכלן ונִמלך להצניען לֹא ישהה אוֹתם אצלוֹ עד שיעשֵר,
כדי שלֹא יהיה תקלה לאחֵרים.
ואִם מִתחִלה נטלן שלֹא יֹאבדוּ הרי אֵלוּ מוּתרין לשהוֹתן אצלוֹ עד שיִרצה לאכלן אוֹ לשלחן אוֹ למכרן,
יעשֵר אוֹתן דמאי.
11
קנֹבת ירק הנִמצֵאת בגִנה הרי זוֹ פטוּרה מִן הדמאי; ושל בעל הבית הנִמצֵאת בבית חיבת; שעל גבי האשפה בכל מקוֹם מוּתרת.
12
הנוֹתֵן לפוּנדקית לבשֵל לוֹ ולאפוֹת לוֹ מעשֵר את שהוּא נוֹתֵן לה,
כדי שלֹא יהיה תקלה לאחֵרים,
וּמעשֵר את שהוּא נוֹטֵל מִמנה,
מִפני שהיא חשוּדה להחליף של זה בזה.
אבל הנוֹתֵן לחמוֹתוֹ,
בין שנשא בִתה בין שאֵרסה,
אוֹ לִשכנתוֹ,
פת לאפוֹת ותבשיל לבשֵל אינוֹ חוֹשֵש לֹא מִשוּם מעשֵר ולֹא מִשוּם שביעית,
מִפני שאינה חשוּדה להחליף.
:במה דברים אמוּרים? בִזמן שנתן לה שאוֹר לעִסה וּתבלין לקדֵרה.
אבל אִם לֹא נתן חוֹשֵש מִשוּם מעשרוֹת,
וּלפיכך מעשֵר מה שיִטֹל מִמנה,
וחוֹשֵש מִשוּם שביעית,
וּלפיכך אִם היתה שנת שמִטה הפת אסוּרה,
שמא השאוֹר מִספיחי שביעית הוּא.
13
המוֹליך חִטיו לטחוֹן עם הארץ הרי הֵן בחזקתן,
שאינוֹ חשוּד להחליף.
הוֹליכן לטחוֹן נכרי הרי הֵן דמאי,
שמא החליפן בחִטיו של עם הארץ.
וכֵן המפקיד אֵצל עם הארץ הרי הֵן בחזקתן,
שאינוֹ חשוּד להחליף הפִקדוֹן.
14
עם הארץ שהיה מִשתמֵש בחנוּתוֹ של חבֵר,
אף על פי שחבֵר יוֹצֵא ונִכנס הרי זה מוּתר,
ואינוֹ חוֹשֵש שמא החליף.
15
המפקיד פֵרוֹתיו אֵצל הנכרי הרי הֵן כפֵרוֹתיו של נכרי,
שחזקתוֹ להחליף הפִקדוֹן.
והיאך דינם? אִם היוּ פֵרוֹת שעדין לֹא נִגמרה מלאכתן,
ונִגמרוּ ביד ישראֵל אחר שלקח הפִקדוֹן מפריש מעשרוֹת כמוֹ שבֵארנוּ; ואִם היוּ פֵרוֹת שהִפקיד טבלים ונִגמרה מלאכתן חיב להפריש,
שמא לֹא החליף הגוֹי.
וּלפיכך יֵראה לי שהמעשרוֹת שיפריש ספֵק.
אבל אִם הִפקיד חוּלין מתוּקנין אינוֹ צריך להפריש כלוּם,
שאפִלוּ החליף הגוֹי פטוּרין הֵן,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת תרוּמה:
"דגנך" , ולֹא דגן גוֹי.