1
מי שהיה לוֹ מֵאה לֹג של יין טבוּל מִן התוֹרה,
ואמר: 'שני לוּגין שאני עתיד להפריש מֵהן הרי הֵן תרוּמה,
ועשרה מעשֵר רִאשוֹן,
ותִשעה מעשֵר שֵני' לֹא יתחיל וישתה עד שיניח בסוֹף שִעוּר תרוּמה וּמעשרוֹת,
אלא יפריש ואחר כך ישתה,
ואין אוֹמרין:
זה שהִניח בסוֹף כאִלוּ נִברר בתחִלה,
מִפני שחיוּב תרוּמה וּמעשרוֹת מִן התוֹרה,
ואין אוֹמרין בשל תוֹרה נחשֹב כאִלוּ נִברר,
עד שיִברֵר.
2
הקוֹבֵע מעשרוֹתיו בפי החבית לֹא ישתה מִשוּליה; בשוּליה לֹא ישתה מִפיה,
מִפני שהמשקין מעֹרבין.
אבל הקוֹבֵע בפי המגוּרה אוֹכֵל מִשוּליה; קבע בשוּליה אוֹכֵל מִפיה.
3
ויֵש לאדם לִקבֹע מעשֵר שֵני וּפוֹדה אוֹתוֹ,
וחוֹזֵר ועוֹשה אוֹתוֹ מעשֵר רִאשוֹן על אוֹתן הפֵרוֹת,
אוֹ תרוּמת מעשֵר למקוֹם אחֵר.
4
המניח פֵרוֹת לִהיוֹת מפריש עליהן מעשרוֹת מפריש עליהן בחזקת שהֵן קימין,
ואוֹכֵל ושוֹתה עד שיֵעשוּ כל אוֹתן הפֵרוֹת שהִניח מעשֵר,
ונוֹתנן ללֵוי.
מצאן שאבדוּ הרי זה חוֹשֵש לכל שהִפריש,
ואינוֹ מעוּשר ודאי.
5
המלוה מעוֹת את הכֹהֵן ואת הלֵוי ואת העני לִהיוֹת מפריש על אוֹתן המעוֹת מֵחלקן מפריש עליהם בחזקת שהֵן קימין,
ואינוֹ חוֹשֵש שמא מֵתוּ הכֹהֵן אוֹ הלֵוי אוֹ העשיר העני.
6
כיצד מפריש עליהן? מפריש התרוּמה אוֹ מעשֵר רִאשוֹן אוֹ מעשֵר שֵני מִפֵרוֹתיו,
וּמזכה להן על ידי אחֵר לאוֹתוֹ כֹהֵן אוֹ לֵוי אוֹ העני שהִלום.
היוּ רגילין לִטֹל מִמנוּ,
והוּא רגיל שלֹא יתֵן אלא להם אינוֹ צריך לזכוֹת על ידי אחֵר.
ואחר שמפריש מחשֵב כמה שוה זה שהִפריש,
וּמנכה מִן המִלוה עד שיִפרע כל חוֹבוֹ,
וּמוֹכֵר התרוּמה לכל כֹהֵן שיִרצה,
ואוֹכֵל המעשרוֹת.
7
כשהוּא מחשֵב כמה שוין הפֵרוֹת שהִפריש,
יֵש לוֹ לחשֵב בשער הזוֹל,
ואינוֹ חוֹשֵש מִשוּם רִבית.
ואין השביעית משמטת חוֹב זה.
ואִם בא בעל הבית לחזֹר אינוֹ חוֹזֵר,
אלא אִם רצוּ אֵלוּ שלקחוּ המעוֹת לחזֹר חוֹזרין.
נִתיאשוּ הבעלים מֵהן אין מפרישין עליהן,
שאין מפרישין על האבוּד.
:מֵת הכֹהֵן והלֵוי והעני שהִלום אינוֹ יכוֹל להפריש עליהן מֵחלקם כדרך הזוֹ עד שיִטֹל רשוּת מִן היוֹרשים,
והוּא שיניח להן קרקע,
אפִלוּ מלֹא מחט.
אבל אִם הִניחוּ כספים אין רשוּת היוֹרֵש מוֹעלת.
ואִם הִלום בִפני בית דין על מנת שיפריש על מעוֹת אֵלוּ מֵחלקם אינוֹ צריך לִטֹל רשוּת מִן היוֹרשין.
העשיר העני אין מפרישין עליו,
אף על פי שהִלוהוּ בבית דין,
וזכה הלה במה שבידוֹ.
8
ישראֵל שאמר לבן לֵוי:
'כוֹר מעשֵר יֵש לך בידי' רשאי בן לֵוי לעשוֹתוֹ תרוּמת מעשֵר על מקוֹם אחֵר,
אף על פי שלֹא משך.
ואִם נתנוֹ היִשראֵלי ללֵוי אחֵר אין לוֹ עליו אלא תרעֹמת.
9
מי שהיוּ לוֹ פֵרוֹת במגוּרה,
ונתן סאה ללֵוי וּסאה לעני לֹא יפריש שמוֹנת סאין מִן המגוּרה ויֹאכל אוֹתן,
אלא אִם כֵן יוֹדֵע ששתי סאין של מעשרוֹת קימין.
אבל אִם אכלוּ מֵהן הלֵוי והעני אינוֹ מפריש עליהן אלא לפי חשבוֹן הנִשאר מִשתי סאין.
10
עניים שהחליפוּ מתנוֹתיהן עִם בעל הבית,
כגוֹן שנתנוּ לוֹ סאה של לקט אוֹ שִכחה אוֹ פֵאה וּמעשר עני ונטלוּ סאה מִן הגֹרן זה שנטל מֵהן פטוּר מִן המעשרוֹת,
אף על פי שנעשה בִרשוּת בעל הבית,
וזה שנטלוּ מִמנוּ חיב,
אף על פי שהוּא חֵלף מתנוֹתיהן הפטוּרין.
11
מי שהיוּ לפניו שתי כלכלוֹת של טבל שנִטלה תרוּמתן,
ואמר: 'מעשרוֹת זוֹ בזוֹ' הרִאשוֹנה מעוּשרת.
אמר: 'מעשרוֹת זוֹ בזוֹ וזוֹ בזוֹ' הרִאשוֹנה מעוּשרת,
שהרי קבע מעשרוֹתיה בשניה,
ואין השניה מעוּשרת,
שאין מפרישין מעשֵר מִן הרִאשוֹנה שכבר נִפטרה על השניה שעדין היא חיבת במעשר שתיהן.
12
אמר: 'מעשרוֹת שתי כלכלוֹת אֵלוּ,
מעשר כל אחת מֵהן קבוּע בחברתה' קרא שֵם,
וּכבר קבע מעשרוֹתיהם בהן,
וּמוֹציא מֵהן המעשרוֹת שלהן,
ואינוֹ יכוֹל להוֹציא עליהן מעשרוֹת מִמקוֹם אחֵר.
13
וכיצד מעשרן? מוֹציא מעשר שתיהן מֵאחת מֵהן,
אוֹ מעשר כל אחת מֵהן מִמנה אִם היוּ שווֹת.
ואִם היתה אחת גדוֹלה מֵחברתה מפריש מִן הקטנה מעשר הגדוֹלה,
וּמִן הגדוֹלה מעשר הקטנה.