1
מחליקין בִתאֵנים וענבים של טבל,
ואין בזה הפסֵד.
וכל שאסוּר לזרים לאכלוֹ בִתרוּמה,
מִן הגרעינין והקלִפוֹת והעלים והחרצנין וכיוֹצֵא בהן כך אסוּר לאכלוֹ מִן הטבל וּמִן המעשֵר שלֹא נִטלה תרוּמתוֹ וּמִמעשֵר שֵני והקדֵש שלֹא נִפדוּ.
וכל שמוּתר לזרים לאכלוֹ בִתרוּמה מִדברים אֵלוּ כך מוּתר בטבל וּבמעשֵר שלֹא נִטלה תרוּמתוֹ וּבמעשֵר שֵני והקדֵש שלֹא נִפדוּ.
2
אין מדליקין בטבל טמֵא אפִלוּ בחֹל,
ואין צריך לוֹמר בשבת,
שנאמר: "את מִשמרת תרוּמֹתי" מה תרוּמה טהוֹרה אין לך בה אלא מִשעת הרמתה,
אף תרוּמה טמֵאה אין לך לֵהנוֹת בה אלא מִשעת הרמה ואילך.
3
אין מחפין בטבל,
ואין זוֹרעין את הטבל.
ואפִלוּ פֵרוֹת שלֹא נִגמרה מלאכתן אסוּר לִזרֹע מֵהן עד שיעשֵר.
במה דברים אמוּרים? בִתבוּאה וקִטנית וכיוֹצֵא בהן.
אבל העוֹקֵר שתלים שיֵש בהן פֵרוֹת מִמקוֹם למקוֹם בתוֹך שדֵהוּ הרי זה מוּתר,
ואינוֹ כזוֹרֵע טבל,
שהרי לֹא אסף הפֵרוֹת.
:וכֵן העוֹקֵר לפת וּצנוֹנוֹת וּשתלן במקוֹם אחֵר:
אִם נִתכוֵּן להוֹסיף בגוּפן מוּתר; ואִם שתלן כדי שיִקשוּ ויקח הזרע שלהן אסוּר,
מִפני שהוּא כזוֹרֵע חִטים אוֹ שעוֹרים של טבל.
4
ליטרא מעשֵר טבל שזרעה והִשביחה והרי היא עשר רטלין חיבת במעשֵר,
ואוֹתה ליטרא מעשֵר עליה מִמקוֹם אחֵר לפי חשבוֹן.
ליטרא בצלים שתִקנה וּזרעה אינוֹ מעשֵר לפי חשבוֹן התוֹספת,
אלא מעשֵר לפי כוּלוֹ.
5
זֵרעוֹנים שהֵביאוּ שליש,
וּמֵרחן ועִשרן,
ואחר כך זרען והוֹסיפוּ,
ואין זרען כלה הרי זה ספֵק אִם חיבין במעשֵר מִדִבריהם,
הוֹאיל והוֹסיפוּ,
אוֹ אין חיבין,
שהרי הזרע שעדין הוּא קים ולֹא אבד מעוּשר הוּא.
ואין אֵלוּ דוֹמין לבצלים,
שהבצלים אין דרכן להִזרע.
6
הזוֹרֵע את הטבל,
בין דבר שזרעוֹ כלה בין דבר שאין זרעוֹ כלה:
אִם אפשר ללקטוֹ קוֹנסין אוֹתוֹ וּמלקטוֹ,
ואִם צמח אין מחיבין אוֹתוֹ לעקֹר.
והגִדוּלין חוּלין,
ואִם היה דבר שאין זרעוֹ כלה אפִלוּ גִדוּלי גִדוּלין אסוּרין,
עד שלֹש גרנוֹת,
והרביעי מוּתר.
וּמִפני מה הגִדוּלין אסוּרין? מִפני תרוּמת מעשֵר וּתרוּמה גדוֹלה שיֵש בוֹ.
וכֵן הדין בזוֹרֵע מעשֵר שלֹא נִטלה תרוּמתוֹ.
:אין מוֹכרין את הטבל אלא לצֹרך,
וּלחבֵר. ואסוּר לִשלֹח הטבל,
ואפִלוּ חבֵר לחבֵר,
שמא יסמכוּ זה על זה ויֹאכל הטבל.
7
המוֹכֵר פֵרוֹת לחבֵרוֹ,
וזכר שהֵן טבל,
ורץ אחריו לתקנן ולֹא מצאוֹ:
אִם ידוּע שאינן קימין ושכבר אבדוּ אוֹ נאכלוּ אינוֹ צריך לעשֵר עליהן; ואִם ספֵק שהֵן קימין אוֹ אינן צריך להוֹציא עליהן מעשרוֹתיהן מִפֵרוֹת אחֵרוֹת.
8
המוֹכֵר פֵרוֹת לחבֵרוֹ,
מוֹכֵר אוֹמֵר:
'על מנת שהֵן טבל מכרתי',
ולוֹקֵח אוֹמֵר:
'לֹא לקחתי מִמך אלא מעוּשרין' כוֹפין את המוֹכֵר לתקֵן,
קנס הוּא לוֹ שמכר את הטבל.
9
אין פוֹרעין חוֹב מִן הטבל,
מִפני שהוּא כמוֹכרוֹ.
10
מי שלקחוּ בית המלך את פֵרוֹתיו והֵן טבלים:
אִם מֵחמת חוֹב שהוּא חיב להן צריך להוֹציא עליהן מעשרוֹת; ואִם לקחוּם באֹנס אינוֹ חיב לעשֵר עליהן.
11
והלוֹקֵח טבל מִשני מקוֹמוֹת מעשֵר מִזה על זה.
:המקבֵל שדה מיִשראֵל אוֹ מִן הנכרי חוֹלֵק ונוֹתֵן לבעל השדה בפניו,
כדי שיֵדע שטבל נטל.
אבל החוֹכֵר שדה מיִשראֵל:
אִם נתן לוֹ מִזרע אוֹתה שדה תוֹרֵם ואחר כך נוֹתֵן לוֹ מה שקצץ לִתֵן לוֹ,
וּבעל השדה מעשֵר לעצמוֹ; ואִם נתן לוֹ מִזרע שדה אחרת אוֹ מִמין אחֵר מוֹציא המעשֵר ואחר כך נוֹתֵן לוֹ.
12
החוֹכֵר שדה מִן הנכרי מעשֵר ואחר כך נוֹתֵן לוֹ,
קנס קנסוּ אוֹתוֹ בזה,
כדי שלֹא יחכֹר מִן הגוֹי,
ונִמצֵאת השדה בוּרה לפניו עד שיִצטרֵך וימכרנה לישראֵל.
וכֵן המקבֵל שדֵה אבוֹתיו מִן הגוֹי,
קנסוּ אוֹתוֹ שיעשֵר ואחר כך יתֵן לגוֹי חלקוֹ מעוּשר,
כדי שלֹא יקפֹץ ויקבלה מִמנוּ מִפני שהיא שדֵה אבוֹתיו,
עד שתִשאֵר לפניו בוּרה כדי שיִמכרנה לישראֵל.
13
אי זה הוּא חוֹכֵר ואי זה הוּא מקבֵל? חוֹכֵר שחוֹכֵר הקרקע בדבר קצוּב מִן הזרע בכך וכך סאה,
בין עשת הרבֵה בין עשת מוּעט.
וּמקבֵל שהוּא שיקבֵל אוֹתה בחֵלק מִמה שתעשה,
חציוֹ אוֹ שלישוֹ אוֹ מה שיתנוּ ביניהן.
והשוֹכֵר הוּא ששוֹכֵר הקרקע במעוֹת.
14
שנים שקִבלוּ שדה באריסוּת אוֹ שירשוּ אוֹ נִשתתפוּ יכוֹל האחד לוֹמר לחבֵרוֹ:
'טֹל אתה חִטים שבמקוֹם פלוֹני ואני חִטים שבמקוֹם פלוֹני',
'אתה יין שבמקוֹם פלוֹני ואני יין שבמקוֹם פלוֹני'.
אבל לֹא יֹאמר לוֹ:
'טֹל אתה חִטים ואני שעוֹרים',
'אתה יין ואני שמן',
מִפני שהֵן מוֹכרין את הטבל.
15
כֹהֵן אוֹ לֵוי שלקחוּ פֵרוֹת מיִשראֵל אחר שנִגמרה מלאכתן מוֹציאין את התרוּמה והמעשרוֹת מידיהן,
ונוֹתנין אוֹתן לכֹהנים ולִלויִם אחֵרים.
קנס הוּא להם,
כדי שלֹא יקפצוּ לגרנוֹת ולגִתוֹת ויקנוּ טבלים כדי להפקיע מתנוֹת אחיהם הכֹהנים.
ואִם קנוּ קֹדם שתִגמֵר מלאכתן,
כגוֹן שלקחוּ תבוּאה קֹדם מֵרוּח אין מוֹציאין מידם.
16
כֹהֵן אוֹ לֵוי שמכרוּ פֵרוֹת תלוּשין לישראֵל קֹדם שתִגמֵר מלאכתן,
ואין צריך לוֹמר אִם מכרוּ בִמחוּבר הרי התרוּמה אוֹ המעשֵר שלהן.
ואִם מכרוּ אחר גמר מלאכה הרי התרוּמה והמעשֵר של לוֹקֵח,
וּמפריש ונוֹתֵן לכל כֹהֵן אוֹ לֵוי שיִרצה.
17
כֹהֵן ולֵוי שקִבלוּ שדה מיִשראֵל כשֵם שחוֹלקין בחוּלין,
כך חוֹלקין בתרוּמה וּבמעשרוֹת,
והיִשראֵלי נוֹטֵל חלקוֹ ונוֹתנוֹ לכל כֹהֵן ולֵוי שיִרצה.
אבל ישראֵל שקִבֵל שדה מִכֹהֵן אוֹ מִלֵוי התרוּמה אוֹ המעשֵר לבעל השדה,
וּשאר המתנוֹת חוֹלקין.
18
המקבֵל זיתים להוֹציא מֵהן שמן,
בין ישראֵל מִכֹהֵן אוֹ לֵוי בין כֹהֵן אוֹ לֵוי מיִשראֵל כשֵם שחוֹלקין בחוּלין,
כך חוֹלקין בִתרוּמה וּמעשרוֹת,
מִפני שהשמן חשוּב הוּא.
19
כֹהֵן שמכר שדה לישראֵל,
ואמר לוֹ:
'על מנת שהמעשרוֹת שלה שלי לעוֹלם' הרי הֵן שלוֹ; כיון שאמר 'על מנת',
נעשה כמי ששיֵר מקוֹם המעשֵר.
ואִם מֵת הכֹהֵן הרי בנוֹ כִשאר הכֹהנים.
אמר לוֹ:
'על מנת שהמעשרוֹת לי ולִבני',
מֵת הוּא יטלֵם בנוֹ.
'על מנת שהמעשרוֹת שלי כל זמן שהיא לפניך',
מכרה לאחֵר,
אף על פי שחזר וּלקחה אין לכֹהֵן אוֹתן מעשרוֹת.
20
ישראֵל שקִבֵל שדה מִכֹהֵן ולֵוי,
ואמר לוֹ:
'על מנת שהמעשרוֹת שלי ארבע' אוֹ 'חמֵש שנים' מוּתר.
'על מנת שהֵן שלי לעוֹלם' אסוּר,
שאין כֹהֵן עוֹשה כֹהֵן.
:וכֵן בן לֵוי שהיה עליו חוֹב לישראֵל לֹא יהיה ישראֵל זה גוֹבה מֵאחֵרים וּמפריש עד שיִפרע כנגד חוֹבוֹ,
שאין לֵוי זה עוֹשה בעל חוֹב שלוֹ כלֵוי אחֵר,
שיִגבה מעשֵר מֵאחֵרים.
21
ישראֵל שירש טבל ממֹרח מֵאבי אִמוֹ כֹהֵן,
ואוֹתוֹ אבי אִמוֹ ירשוֹ מֵאבי אִמוֹ ישראֵל הרי זה מפריש מִמנוּ מעשרוֹתיו והֵן שלוֹ,
שהמתנוֹת הראוּיוֹת להִתרֵם כמוֹ שהוּרמוּ הֵן,
אף על פי שעדין לֹא הוּרמוּ.
22
הנוֹתֵן שדֵהוּ בקבלה לגוֹי אוֹ למי שאינוֹ נאמן על המעשרוֹת,
אף על פי שלֹא באוּ לעוֹנת המעשרוֹת צריך לעשֵר על ידן.
נתנה לעם הארץ:
עד שלֹא באוּ לעוֹנת המעשרוֹת אינוֹ צריך לעשֵר על ידם; וּמִשבאוּ לעוֹנת המעשרוֹת צריך לעשֵר על ידם.
כיצד הוּא עוֹשה? עוֹמֵד על הגֹרן ונוֹטֵל,
ואינוֹ חוֹשֵש למה שאכלוּ,
שאין אנוּ אחראין להם.