1
הלוֹקֵח פֵרוֹת תלוּשין לאכלן נִקבעוּ למעשֵר מִדִבריהם,
כמוֹ שבֵארנוּ.
וּמֵאימתי יקבעוּ למעשֵר? מִשיִתֵן את הדמים,
אף על פי שלֹא משך.
הרי שלֹא נתן דמים,
והיה בוֹרֵר וּמניח בוֹרֵר וּמניח אפִלוּ כל היוֹם כוּלוֹ,
ואף על פי שגמר בלִבוֹ לִקח לֹא נִתחיֵב לעשֵר.
ואִם היה ירֵא שמים,
מִשגמר בלִבוֹ מעשֵר,
ואחר כך יחזיר למוֹכֵר אִם רצה להחזיר.
2
הלוֹקֵח בִמחוּבר לקרקע,
אוֹ שלקח תלוּש לשלֵח לחבֵרוֹ לאכילה לֹא נִקבעוּ,
ויֵש לוֹ לאכֹל מֵהן עראי.
3
האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
'הֵא לך אִסר זה ותֵן לי בוֹ חמֵש תאֵנים' הרי זה אוֹכֵל אחת אחת וּפטוּר.
ואִם צֵרֵף חיב לעשֵר.
:'הֵא לך אִסר זה בעשרים תאֵנים שאבוֹר לי' בוֹרֵר אחת אחת ואוֹכֵל.
'באשכוֹל שאבוֹר לי' מגרגֵר אחת אחת באילן ואוֹכֵל.
'ברִמוֹן שאבוֹר לי' פוֹרֵט אוֹתוֹ באילן ואוֹכֵל.
'באבטיח שאבוֹר לי' סוֹפֵת בקרקע ואוֹכֵל.
ואִם קצץ את התאֵנים וצֵרפן,
אוֹ שקצץ את האשכוֹל אוֹ האבטיח חיב לעשֵר,
שהרי לֹא קנה אלא הנִתלש.
:אבל אִם אמר לוֹ:
'הֵא לך אִסר בעשרים תאֵנים אֵלוּ',
'בִשני אשכוֹלוֹת אֵלוּ',
'בִשני רִמוֹנים אֵלוּ',
'בִשני אבטיחים אֵלוּ' קוֹצֵץ כדרכוֹ ואוֹכֵל עראי וּפטוּר,
שלֹא נִקבעוּ במקח,
שהרי לקחן בִמחוּבר.
4
המחליף עִם חבֵרוֹ,
זה לאכֹל וזה לאכֹל שניהן נִקבעוּ למעשרוֹת,
שהרי לקחוֹ בתלוּש.
זה לקצוֹת וזה לקצוֹת שניהן לֹא נִקבעוּ,
שאין המכר קוֹבֵע דבר שלֹא נִגמרה מלאכתוֹ,
כמוֹ שבֵארנוּ.
:לקח האחד פֵרוֹת שהחליף לאכילה,
ולקח האחֵר חליפיהן להקצוֹתן זה שלקח לאכילה חיב לעשֵר,
וזה שלקח להקצוֹת לֹא נִקבע למעשֵר.
5
האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
'צֵא ולקֵט לך עשרים תאֵנים מִשלי,
ואני אמלֵא את כרֵסי מִשלך' שניהן פטוּרין,
שאין זה חליפין כדי שיִהיה מכר.
ואִם צֵרֵף ואכל חיב.
6
והמתנה אינה קוֹבעת במכר.
:עם הארץ שהיה עוֹבֵר בשוּק,
ואמר: 'טלוּ לכם תאֵנים' אוֹכלין וּפטוּרין,
שאין המתנה קוֹבעת.
ואִם הִכניסוּ לבתיהן:
אִם רֹב העם מכניסין לבתים מעשרין; ואִם רֹב העם מכניסין לשוּק אינן מתקנין אלא דמאי,
שמא עִשֵר ואחר כך הֵביא לשוּק.
ואִם אמר:
'טלוּ לכם והכניסוּ לבתיכם' כשמכניס לבית,
מעשֵר דמאי.
:נתן לוֹ דבר מרוּבה,
אפִלוּ אמר לוֹ:
'טֹל ואכֹל' הרי זה כמי שאמר לוֹ:
'טֹל והכניס',
שאינוֹ אוֹכֵל עד שיתקֵן דמאי.
וכֵן אִם נתן לוֹ דבר שאין דרכוֹ להֵאכֵל חי,
אוֹ שהיה אדם גדוֹל שאין דרכוֹ לאכֹל בשוּק הרי זה מתקֵן דמאי.
7
היוּ שנים,
אמר לאחד:
'טֹל ואכֹל',
ואמר לשֵני:
'טֹל והכניס' זה אוֹכֵל וּפטוּר,
וזה אוֹכֵל וחיב.
8
וכֵן אנשים שהיוּ יוֹשבים בשער אוֹ בחנוּת,
ואמר להן:
'טלוּ ואִכלוּ' הרי אֵלוּ אוֹכלין וּפטוּרין,
וּבעל השער אוֹ בעל החנוּת לֹא יֹאכלוּ עד שיעשרוּ דמאי,
שנִמצא כאוֹמֵר לאֵלוּ:
'טלוּ והכניסוּ לבתיכם',
שהרי הֵן בבתיהם.
וּכבר בֵארנוּ שאין הבית שאינוֹ שלוֹ קוֹבֵע לוֹ כשיעברוּ הפֵרוֹת בתוֹכוֹ.
9
השוֹכֵר את הפוֹעלים לעשוֹת עִמוֹ בפֵרוֹת,
בין בִתלוּשין בין בִמחוּברין,
הוֹאיל ויֵש להן לאכֹל מִן התוֹרה במה שהֵן עוֹשין הרי אֵלוּ אוֹכלין וּפטוּרין מִן המעשֵר.
ואִם הִתנה עִמהן שיֹאכלוּ מה שלֹא זִכתה להן תוֹרה,
כגוֹן שהִתנה הפוֹעֵל שיֹאכל בנוֹ עִמוֹ,
אוֹ שיֹאכל בנוֹ מִשכרוֹ,
אוֹ שיֹאכל אחר גמר מלאכתוֹ בתלוּש הרי זה אסוּר לאכֹל עד שיעשֵר; הוֹאיל ואוֹכֵל מִפני התנאי שלוֹ הרי זה כלוֹקֵח.
10
שכרוֹ לנכֵש עִמוֹ בזיתים,
והִתנה הפוֹעֵל שיֹאכל בזיתים הרי זה אוֹכֵל מִן האילן אחת אחת וּפטוּר.
ואִם צֵרֵף חיב.
11
שכרוֹ לנכֵש בבצלים,
והִתנה לאכֹל ירק מקרסֵם עלה עלה ואוֹכֵל.
ואִם צֵרֵף חיב.
:קצץ הפוֹעֵל שיֹאכל רִטלא של זיתים אוֹכֵל אחת אחת.
ואִם צֵרֵף חיב לעשֵר.
הוֹאיל והוּא אוֹכֵל דבר קצוּב הרי זה כלוֹקֵח,
שאִם צֵרֵף נִקבע.
:לֹא קצץ,
אלא היה אוֹכֵל בדין תוֹרה מצרֵף ואוֹכֵל כל מה שיִרצה.
והוּא שלֹא יספֹת במלח.
אבל אִם ספת במלח אחת אחת מוּתר,
שתים שתים אסוּר,
שהרי נִקבעוּ במלח.
12
פוֹעֵל שהיה עוֹשה בלבסין לֹא יֹאכל בִבנוֹת שבע,
בִבנוֹת שבע לֹא יֹאכל בלבסין,
עד שיעשֵר.
אבל יֵש לוֹ לִמנֹע עצמוֹ עד שיגיע לִמקוֹם היפוֹת.
13
המוֹציא את פוֹעליו לעשוֹת לוֹ מלאכה בשדה:
בִזמן שאין להן עליו מזוֹנוֹת אוֹכלין מִן הפֵרוֹת שבשדה וּפטוּרין מִן המעשֵר,
והוּא שלֹא נִגמרה מלאכתן; אבל אִם יֵש להם עליו מזוֹנוֹת הרי אֵלוּ לֹא יֹאכלוּ,
ואף על פי שלֹא נִגמרה מלאכתן,
שאין פוֹרעין חוֹב מִן הטבל.
אלא אוֹכלין אחת אחת מִן התאֵנה,
אבל לֹא מִן הסל ולֹא מִן הקוּפה ולֹא מִן המוּקצה.
14
אחד המבשֵל ואחד השוֹלֵק ואחד הכוֹבֵש קוֹבֵע למעשֵר.
אבל המעשֵן את הפֵרוֹת עד שהִכשירן הרי הוּא ספֵק.
15
הטוֹמֵן פֵרוֹת באדמה אוֹ בתבן אוֹ בזבל עד שהִכשירן לאכילה לֹא נִקבעוּ למעשֵר.
16
הנוֹתֵן יין לתבשיל חם,
אוֹ שנתן שמן לִקדֵרה ואִלפס כשהֵן מרוּתחין נִקבעוּ למעשֵר.
מזג יין במים חמין נִקבע למעשֵר.
ואין צריך לוֹמר שאִם בִשֵל היין,
ואפִלוּ בגת,
שאסוּר לִשתוֹת מִמנוּ עד שיעשֵר.
17
השוּם והשחלים והחרדל ששחקן בשדה בשמן נִטבלוּ למעשֵר.
וכֵן הסוֹחֵט אשכוֹל לתוֹך הכוֹס נִקבע; לתוֹך התמחוּי לֹא נִקבע.
18
המוֹלֵח פֵרוֹת בשדה נִקבעוּ.
טבל הזיתים אחת אחת במלח ואכל פטוּר.
הפוֹצֵע זיתים כדי שיֵצֵא השרף מֵהן פטוּר.
הנוֹטֵל זיתים מִן המעטן טוֹבֵל אחת אחת במלח ואוֹכֵל.
ואִם מלח ונתן לפניו חיב.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
19
התוֹרֵם פֵרוֹתיו תרוּמה שצריך לִתרֹם אחריה שניה נִקבעוּ למעשֵר,
ולֹא יֹאכל מֵהן עראי עד שיוֹציא התרוּמה השניה ויעשֵר.
20
פֵרוֹת שנִגמרה מלאכתן,
וחשכה עליהן לילי שבת נִקבעוּ,
ולֹא יֹאכל מֵהן אפִלוּ אחר השבת עד שיעשֵר.
21
תינוֹקוֹת שטמנוּ תאֵנים לשבת ושכחוּ לעשרן לֹא יֹאכלוּ למוֹצאי שבת עד שיעשרוּ.
22
תאֵנה שהיתה מיוּחדת לוֹ לאכֹל פֵרוֹתיה בשבת,
ולִקֵט מִמנה כלכלה לֹא יֹאכל עד שיעשֵר,
הוֹאיל וּפֵרוֹת אֵלוּ מיוּחדין לשבת,
והשבת קוֹבעת.
23
היה אוֹכֵל באשכוֹל,
וחשכה עליו לילי שבת הרי זה לֹא יגמֹר אכילתוֹ בשבת עד שיעשֵר.
ואפִלוּ הִניחוֹ לאחר שבת הרי זה לֹא יגמֹר.