1
אין הטבל נִקבע למעשֵר מִן התוֹרה עד שיכניסנוּ לביתוֹ,
שנאמר: "בִערתי הקֹדש מִן הבית" .
והוּא שיכניסנוּ דרך השער,
שנאמר: "ואכלוּ בִשעריך ושבֵעוּ" .
אבל אִם הִכניס תבוּאתוֹ דרך גגין וקרפיפוֹת פטוּר מִן התרוּמה וּמִן המעשרוֹת.
2
יֵראה לי שאין לוֹקין מִן התוֹרה על אכילת הטבל עד שיִקבע בִכניסתוֹ לביתוֹ,
כמוֹ שבֵארוּ מִפי השמוּעה.
אבל אִם נִקבע בִשאר השִשה דברים שמנינוּ אין לוֹקין עליו אלא מכת מרדוּת מִדִבריהם.
וכֵן האוֹכֵל מִפֵרוֹת שדעתוֹ להוֹליכן לשוּק אחר שנִגמרה מלאכתן אינוֹ לוֹקה אלא מכת מרדוּת,
כמוֹ שבֵארנוּ שאין הגוֹמֵר לִמכֹר חיב במעשֵר אלא מִדִבריהם.
3
בית שאין בוֹ ארבע אמוֹת על ארבע אמוֹת אינוֹ קוֹבֵע.
וכֵן הגגין אינן קוֹבעין,
אף על פי שהבית שלמטה קוֹבֵע.
ואִם לֹא היה בגג ארבע אמוֹת על ארבע אמוֹת,
כגוֹן שהיה הבית משוּפע ועוֹלה אינוֹ פוֹטֵר מִן המעשֵר,
אלא הרי גג זה כמִקצת אויר הבית.
4
הצריפין, והבוּרגנין,
וּבתי הקיץ,
והוּא ארבעה עמוּדים ותִקרה על גביהן שנִמצא בלֹא כתלים,
וכֵן סוּכוֹת שעוֹשין ביני הכרמים וּביני הגִנוֹת בימי הקיץ,
אף על פי שדרין בהן כל ימי הקיץ ויֵש בהן רֵחים ותרנגֹלין אינן קוֹבעין למעשֵר.
וכֵן סוּכת היוֹצרים החיצוֹנה,
וסוּכת החג בחג אינן קוֹבעין,
שכל אֵלוּ אין דירתם קבע.
5
הצריפין והבוּרגנין טוֹבלין לבעליהן,
אף על פי שאינן טוֹבלין לכל אדם.
וכֵן בית הסֵפר וּבית המִדרש טוֹבלין לזה שיוֹשֵב בהן וּמלמֵד,
שהֵן כביתוֹ,
ואין טוֹבלין לאחֵרים.
6
בית הכנסת וּבית התלמוּד:
אִם יֵש בהן בית דירה קוֹבעין,
ואִם לאו אין קוֹבעין.
האוּריארוֹת והאוֹצרוֹת שבשדוֹת העשוּיוֹת למוּכנס אינן קוֹבעין; ואִם היוּ לדירה קוֹבעין.
7
כשֵם שהבית קוֹבֵע למעשֵר,
כך החצֵר קוֹבעת למעשֵר.
וּמִשיִכנסוּ לחצֵר דרך השער נִקבעוּ,
אף על פי שלֹא הִכניסן לתוֹך הבית.
8
אי זוֹ היא חצֵר הקוֹבעת? כל שהכֵלים נִשמרים בתוֹכה,
אוֹ שאין אדם בוֹש מִלאכֹל בתוֹכה,
אוֹ חצֵר שאִם יכנֵס אדם לה,
אוֹמרין לוֹ:
'מה אתה מבקֵש?'.
וכֵן חצֵר שיֵש בה שני דיוֹרין,
אוֹ שהיא לִשני שוּתפין,
שאחד פוֹתֵח אוֹתה ונִכנס ואחד בא ונִכנס אוֹ יוֹצֵא ונוֹעֵל,
הוֹאיל והֵן פוֹתחין ונוֹעלין הרי זוֹ קוֹבעת.
9
בית שער של חצֵר והאכסדרה והמִרפסת הרי הֵן כחצֵר:
אִם היתה קוֹבעת קוֹבעין,
ואִם לאו אין קוֹבעין.
10
שתי חצֵרוֹת זוֹ לִפנים מִזוֹ שתיהן קוֹבעין.
סוּכת היוֹצרים זוֹ לִפנים מִזוֹ הפנימית קוֹבעת והחיצוֹנה אינה קוֹבעת.
והחנוּת קוֹבעת כבית.
11
המוֹליך פֵרוֹתיו מִמקוֹם למקוֹם,
אף על פי שהוּא נִכנס בהם לבתים ולחצֵרוֹת בדרך לֹא נִקבעוּ,
אלא אוֹכֵל מֵהן עראי עד שיגיע למקוֹם שהוּא סוֹף מגמתוֹ.
וכֵן בחזירה.
12
הרוֹכלין המחזרין בעירוֹת,
שהֵן נִכנסין מֵחצֵר לחצֵר אוֹכלין עראי עד שמגיעין לבית שלנין בוֹ.
13
המֵביא תאֵנים מִן השדה לאכלן בחצֵר הפטוּרה מִן המעשרוֹת שכח והִכניסן לתוֹך ביתוֹ הרי זה מוּתר להוֹציאן ולאכֹל מֵהן עראי; וכֵן אִם שכח והעלן לגג אוֹכֵל מֵהן עראי בגג.
הביאן לאכלן ברֹאש גגוֹ,
ושכח והִכניסן לחצר חבֵרוֹ נִקבעוּ,
ולֹא יֹאכל עד שיעשֵר.
14
חצֵר שהיא נעדרת הרי היא כגִנה,
ואוֹכלין בתוֹכה עראי,
והוּא שיֵעדֵר רוּבה.
ואִם זרע רוּבה אין אוֹכלין בה עראי,
וכֵן אִם נטע רוּבה.
ואִם נטע לנוֹי חצֵר,
הוֹאיל והיא נעדרת הרי זה אוֹכֵל עראי מֵאוֹתן אילנוֹת.
15
תאֵנה שהיא עוֹמדת בחצֵר אוֹכֵל מִמנה אחת אחת וּפטוּר.
ואִם צֵרֵף חיב במעשֵר.
במה דברים אמוּרים? בשהיה עוֹמֵד בקרקע.
אבל אִם עלה לרֹאש התאֵנה ממלֵא את חיקוֹ ואוֹכֵל שם,
שאין אויר החצֵר קוֹבֵע למעשֵר.
16
היתה עוֹמדת בחצֵר ונוֹטה לגִנה הרי זה אוֹכֵל מִמנה בגִנה כדרכוֹ,
כאִלוּ היתה נטוּעה בגִנה.
היתה נטוּעה בגִנה ונוֹטה לחצֵר הרי זוֹ כִנטוּעה בחצֵר,
שאינוֹ אוֹכֵל שם אלא אחת אחת.
17
גפן שהיא נטוּעה בחצֵר לֹא יטֹל את כל האשכוֹל ויֹאכל,
אלא מגרגֵר אחת אחת.
וכֵן ברִמוֹן לֹא יטֹל את כל הרִמוֹן,
אלא פוֹרֵט את הרִמוֹן באילן,
ואוֹכֵל הפרד מִשם.
וכֵן באבטיח סוֹפֵת אוֹתוֹ בקרקע ואוֹכלוֹ מִשם.
היה אוֹכֵל באשכוֹל בגִנה,
ונִכנס מִן הגִנה לחצֵר,
אף על פי שיצא מִן החצֵר לֹא יגמֹר עד שיעשֵר.
18
כוּסבר שהיא זרוּעה בחצֵר מקרסֵם עלה עלה ואוֹכֵל,
ואִם צֵרֵף חיב לעשֵר.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.