1
אינוֹ חיב להפריש מעשֵר מִן התוֹרה אלא הגוֹמֵר פֵרוֹתיו לאכלן לעצמוֹ.
אבל הגוֹמרן למכרן פטוּר מִן התוֹרה וחיב מִדִבריהם,
שנאמר: "עשֵר תעשֵר וכו' ואכלת" אינוֹ חיב אלא הגוֹמֵר תבוּאתוֹ לאכלה.
2
וכֵן הלוֹקֵח פטוּר מִן התוֹרה,
שנאמר: "תבוּאת זרעך" ,
וחיב מִדִבריהם.
:במה דברים אמוּרים? בשלקחן אחר שנִגמרה מלאכתן ביד מוֹכֵר.
אבל אִם נִגמרוּ ביד הלוֹקֵח חיב לעשֵר מִן התוֹרה.
3
פֵרוֹת שאינן ראוּיוֹת לאכילה בקטנן,
כגוֹן הבֹסר וכיוֹצֵא בוֹ אינן חיבין במעשרוֹת עד שיגדילוּ ויֵעשוּ אֹכל,
שנאמר: "מִזרע הארץ מִפרי העֵץ" עד שיִהיה פרי.
וכֵן התבוּאה והקִטניוֹת,
שנאמר: "עשֵר תעשֵר אֵת כל תבוּאת זרעך" עד שתֵעשה תבוּאה,
וזוֹ היא עוֹנת המעשרוֹת.
וקֹדם שתגיע התבוּאה והפֵרוֹת לעוֹנה זוֹ מוּתר לאכֹל מֵהן כל מה שיִרצה וּבכל דרך שיִרצה.
4
פֵרוֹת שהֵן ראוּיוֹת לאכילה בקטנן,
כגוֹן הקִשוּאים והמלפפוֹנוֹת,
שאין מניחין אוֹתן אלא כדי להוֹסיף בגוּפן בִלבד,
אבל ראוּיין הֵן מִתחִלה לאכילה הרי אֵלוּ חיבין במעשֵר בקטנן,
שמִתחִלת יציאתן באוּ לעוֹנת המעשרוֹת.
5
אי זוֹ היא עוֹנת המעשרוֹת? מִשיגיעוּ הפֵרוֹת להִזרע ולִצמֹח,
הכֹל לפי מה שהוּא הפרי.
כיצד? התאֵנים מִשיֵעשוּ רכין כדי שיִהיוּ ראוּיין לאכילה אחר ארבע ועשרים שעוֹת מִשעת אסיפתן.
:הענבים והבאוּשים,
והֵם הענבים הדקין המִדבריוֹת מִשיֵראה החרצן שלהן מִבחוּץ.
הרִמוֹנים מִשיִמס הפרד שלהן בין האצבעוֹת ויֵצֵא מִמנוּ מים.
התמרים מִשיִתפחוּ כשאוֹר.
הפרסקין מִשיטילוּ גידים אדוּמים.
:האגוֹזים מִשיִתפרֵש האֹכל מִן הקלִפה החיצוֹנה.
השקֵדים המתוּקין עד שתִתפרֵש קלִפתן החיצוֹנה; אבל המרים פטוּרין לעוֹלם.
וּשאר כל בעלי קלִפוֹת,
כגוֹן האִצטרוֹבֵלין והלוֹט והבטנים מִשיעשוּ קלִפה תחתוֹנה הסמוּכה לאֹכל.
:הזיתים מִשיעשוּ שמן אחד מִתִשעה מִמה שהֵן ראוּיין לעשוֹת כשיִגמרוּ,
וזה הוּא שליש שלהן.
התפוּחים והאתרוֹגים מִשיִתעגלוּ,
מִפני שהֵן ראוּיין לאכילה כשהֵן קטנים.
:האוֹג והתוּתים מִשיאדימוּ,
וכֵן כל שדרכן להאדים מִשיאדימוּ.
החרוּבין מִשיעשוּ נקוּדוֹת נקוּדוֹת שחוֹרוֹת,
וכֵן כל שדרכן להשחיר מִשיִנקדוּ.
האגסין והקרוּסטמֵלין והפרישין והעוּזררין מִשיעשוּ קרחוֹת קרחוֹת לבנוֹת,
וכֵן כל שדרכן להלבין מִשיִקרחוּ קרחוֹת.
:התבוּאה מִשתביא שליש.
התִלתן מִשיִהיה זרעה ראוּי לִצמיחה אִם נִזרע.
וּבירק: הקִשוּאים והדלוּעין והאבטיחים והמלפפוֹנוֹת וכל כיוֹצֵא בהן חיבין בקטנן,
כמוֹ שבֵארנוּ; וּשאר הירק,
שאינוֹ ראוּי לאכילה עד שיגדיל אינוֹ חיב עד שיִהיה ראוּי לאכילה.
:אשכוֹל שהִגיע בוֹ אפִלוּ גרגֵר יחידי כוּלוֹ חִבוּר למעשרוֹת,
וּכאִלוּ הִגיע כוּלוֹ.
ולֹא אוֹתוֹ אשכוֹל בִלבד,
אלא כל הרוּח שיֵש בה אוֹתה הגפן שיֵש בה האשכוֹל.
וכֵן רִמוֹן שהִגיעה בה אפִלוּ פרידה אחת כוּלה חִבוּר.
6
לֹא ימכֹר אדם פֵרוֹתיו מִשבאוּ לעוֹנת המעשרוֹת למי שאינוֹ נאמן על המעשרוֹת.
ואִם בִכרוּ נוֹטֵל את הבכוּרוֹת,
וּמוּתר לִמכֹר את השאר שעדין לֹא הִגיע לעוֹנת המעשֵר.
:וכֵן לֹא ימכֹר אדם את גִפתוֹ ואת זוּגיו למי שאינוֹ נאמן על המעשרוֹת להוֹציא מֵהן משקין,
שהמשקין היוֹצאין מֵהן חיבין במעשֵר,
ולֹא את תִבנוֹ ללקֵט מִמנוּ תבוּאה למי שאינוֹ נאמן,
שהתבוּאה שתִתלקֵט מִן התבן חיבת במעשֵר.
7
שִמרי יין שנתן עליהן מים וסִננן,
אִם נתן שלֹשה וּמצא ארבעה מוֹציא מעשֵר על זה היתֵר מִמקוֹם אחֵר,
ואינוֹ מפריש עליו תרוּמה,
שהתוֹרֵם בתחִלה בלִבוֹ על הכֹל,
כמוֹ שבֵארנוּ בתרוּמה.
מצא פחוֹת מֵארבעה,
אף על פי שמצא יתֵר על מִדתוֹ ואף על פי שיֵש בהן טעם יין פטוּר.
8
המקדיש פֵרוֹתיו כשהֵן מחוּברין עד שלֹא באוּ לעוֹנת המעשֵר,
וּפדין, ואחר שפדין הִגיעוּ חיבין במעשֵר.
ואִם באוּ לעוֹנת המעשרוֹת והֵן ביד הגִזבר,
ואחר כך פדין פטוּרין.