הִלכוֹת מעשֵר:
מִצות עשֵה אחת,
והיא להפריש מעשֵר רִאשוֹן בכל שנה ושנה מִשני הזריעה ולִתנוֹ ללויִם.
:וּבֵאוּר מִצוה זוֹ בִפרקים אֵלוּ.
1
אחר שמפרישין תרוּמה גדוֹלה,
מפריש אחד מֵעשרה מִן הנִשאר,
וזה הוּא הנִקרא מעשֵר רִאשוֹן,
וּבוֹ נאמר:
"כי את מעשר בני ישראֵל" וכו' .
והמעשֵר הזה ללויִם,
זכרים וּנקֵבוֹת,
שנאמר: "ולִבני לֵוי הִנֵה נתתי כל מעשֵר בישראֵל לנחלה" .
2
מעשֵר רִאשוֹן מוּתר באכילה לישראֵל,
וּמוּתר לאכלוֹ בטוּמאה,
שאין בוֹ קדוּשה כלל.
וכל מקוֹם שנאמר במעשֵר 'קֹדש' אוֹ פדיה אינוֹ אלא מעשֵר שֵני.
:וּמִנין שמעשֵר רִאשוֹן חוּלין? שנאמר:
"ונחשב לכם תרוּמתכם כדגן מִן הגֹרן וכמלֵאה מִן היקב" מה גֹרן ויקב חוּלין לכל דבר,
אף מעשֵר רִאשוֹן שנִטלה תרוּמתוֹ חוּלין לכל דבר.
לפיכך, בת לֵוי שנִשבת אוֹ שנִבעלה בעילת זנוּת נוֹתנין לה המעשֵר ואוֹכלת.
אבל מי ששמעה שמֵת בעלה אוֹ הֵעיד לה עֵד אחד ונִשֵאת,
ואחר כך בא בעלה קנסוּ אוֹתה חכמים שתִהיה אסוּרה במעשֵר.
3
לויִם וכֹהנים מפרישין מעשֵר רִאשוֹן כדי להפריש מִמנוּ תרוּמת מעשֵר,
וכֵן הכֹהנים מפרישין שאר תרוּמוֹת וּמעשרוֹת לעצמן.
וּלפי שהכֹהנים נוֹטלין מִן הכֹל,
יכוֹל יֹאכלוּ פֵרוֹתיהן בטִבלן? תלמוּד לוֹמר:
"כֵן תרימוּ גם אתם" ,
מִפי השמוּעה למדוּ:
"אתם" אֵלוּ הלויִם,
"גם אתם" לרבוֹת הכֹהנים.
4
אין מוֹציאין המעשֵר מיד הכֹהנים,
שנאמר: "כי תִקחוּ מֵאֵת בני ישראֵל" וכו' .
וכֵן כל מתנוֹת כהוּנה אין מוֹציאין אוֹתן מִכֹהֵן לכֹהֵן.
ועזרא קנס את הלויִם בִזמנוֹ שלֹא יתנוּ להם מעשֵר רִאשוֹן,
אלא ינתֵן לכֹהנים,
לפי שלֹא עלוּ עִמוֹ לירוּשלים.
5
האוֹכֵל פֵרוֹתיו טבלים,
וכֵן לֵוי שאכל המעשֵר בטִבלוֹ,
אף על פי שהֵן חיבין מיתה לשמים אין משלמין המתנוֹת לבעליהן,
שנאמר: "אשר ירימוּ ליי" אין לך בהן כלוּם עד שירימוּ אוֹתן.
וּבחוּצה לארץ מוּתר לאדם לִהיוֹת אוֹכֵל והוֹלֵך תחִלה,
ואחר כך מפריש תרוּמה וּמעשרוֹת.
6
מעשרין מִמקוֹם על מקוֹם אחֵר,
ואינוֹ צריך לעשֵר מִן המוּקף.
אבל אין מעשרין מִמין על שאינוֹ מינוֹ,
ולֹא מִן החיב על הפטוּר,
ולֹא מִן הפטוּר על החיב,
ואִם עִשֵר אינוֹ מעשֵר.
7
כל שאמרנוּ בתרוּמה 'אין תוֹרמין מִזה על זה',
כך במעשֵר אין מעשרין מִזה על זה.
וכל שאמרנוּ בתרוּמה 'אִם תרם תרוּמתוֹ תרוּמה',
כך במעשֵר אִם הִפריש מעשרוֹתיו מעשרוֹת.
וכל שהוּא פטוּר מִן התרוּמה,
פטוּר מִן המעשֵר.
וכל התוֹרֵם,
מעשֵר. וכל שאמרנוּ בהם 'לֹא יתרֹמוּ,
ואִם תרמוּ תרוּמתן תרוּמה',
כך אִם עִשרוּ מעשרוֹתיהן מעשרוֹת.
וכל שאין תרוּמתוֹ תרוּמה,
כך אין מעשרוֹתיו מעשרוֹת.
8
האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
'הריני מעשֵר על ידיך' אינוֹ צריך לעמֹד עִמוֹ עד שיִראה אִם יעשֵר אוֹ לֹא יעשֵר.
ואִם אמר הוּא לחבֵרוֹ:
'עשֵר על ידי' צריך לעמֹד עִמוֹ.
9
החרוּבין אינן חיבין במעשרוֹת אלא מִדִבריהם,
לפי שאינן מאכל רֹב האדם.
והשקֵדים המרים,
בין בקטנן בין בגדלן פטוּרין,
מִפני שאינן אֹכל.
10
אילן שנטעוֹ בתוֹך הבית פטוּר מִן המעשרוֹת,
שנאמר: "עשֵר תעשֵר אֵת כל תבוּאת זרעך היֹצֵא השדה" .
ויֵראה לי שהוּא חיב במעשרוֹת מִדִבריהם,
שהרי תאֵנה העוֹמדת בחצֵר חיב לעשֵר פֵרוֹתיה אִם אספן כאחת.
11
בצלים שהִשרישוּ זה בצד זה,
ואפִלוּ הִשרישוּ בקרקע עליה פטוּרין מִן המעשרוֹת.
נפלה עליהן מפֹלת והרי הֵן מגוּלין הרי אֵלוּ כִנטוּעים בשדה,
וחיבין במעשרוֹת.
12
המשמֵר שדֵהוּ מִפני ענביו,
וּבא אחד ואסף את התאֵנים הנִשארוֹת באוֹתה שדה,
אוֹ שהיה משמֵר שדֵהוּ מִפני המִקשאוֹת והמִדלעוֹת,
וּבא אחד ואסף את הענבים הנִשארים שם המפוּזרים בשדה:
בִזמן שבעל השדה מקפיד עליהן אסוּרין מִשוּם גזֵל,
וּלפיכך חיבין במעשרוֹת וּבתרוּמה; אין בעל הבית מקפיד עליהן מוּתרין מִשוּם גזֵל וּפטוּרין מִן המעשֵר.
13
אין מעשרין אלא מִן המוּבחר,
שנאמר: "בהרימכם את חלבוֹ מִמנוּ ונחשב ללויִם כִתבוּאת גֹרן וכִתבוּאת יקב" :
כשֵם שמעשֵר שמפרישין הלויִם מִן החֵלב שבוֹ,
כך מעשֵר שמפרישין ישראֵל מִן הגֹרן וּמִן היקב מִן החֵלב.
14
אין מעשרין באֹמד,
אלא במִדה אוֹ במִשקל אוֹ במִנין,
וכל המדקדֵק בשִעוּר משוּבח.
והמרבה במעשרוֹת מעשרוֹתיו מקוּלקלין,
שהרי הטבל מעֹרב בהן,
וּפֵרוֹתיו מתוּקנין.
15
המפריש מִקצת מעשֵר אינוֹ מעשֵר,
אלא במי שחִלֵק את הערֵמה,
אבל צריך להפריש מִזה החֵלק שהוֹציא מעשֵר שלוֹ.
כיצד? היוּ לוֹ מֵאה סאה,
הִפריש מֵהן חמִשה לשֵם מעשֵר אינן מעשֵר,
ואינוֹ יכוֹל להפריש על החמֵש סאין מעשֵר מִמקוֹם אחֵר,
אלא מפריש מֵהן חצי סאה,
שהיא מעשֵר שלהן.
16
המפריש מעשֵר זה מברֵך תחִלה כדרך שמברכין על כל המִצווֹת.
וכֵן מברֵך על מעשֵר שֵני ועל מעשר עני ועל מעשֵר מִן המעשֵר.
מברֵך על כל אחד בִפני עצמוֹ.
ואִם הִפריש הכֹל זה אחר זה מיד ולֹא סח ביניהן כוֹללן ברכה אחת,
וּמברֵך: 'להפריש תרוּמוֹת וּמעשרוֹת'.