1
כל הימים שהזב רוֹאה בהן זיבוּת הרי הוּא טמֵא.
וּכשיִפסֹק הזיבוּת מוֹנה שִבעת ימי נקיים כזבה,
וטוֹבֵל בשביעי,
וּמעריב שִמשוֹ,
וּבשמיני מֵביא קרבנוֹ אִם היה בעל שלֹש ראיוֹת.
ואִם ראה ראיה של זוֹב אפִלוּ בסוֹף יוֹם שביעי אחר שטבל סוֹתֵר הכֹל,
וּמתחיל לִמנוֹת שִבעת ימי נקיים מֵאחר יוֹם הראיה האחרוֹנה.
2
זב שראה קרי באחד מִשִבעת ימי הספירה אינוֹ סוֹתֵר אלא יוֹמוֹ בִלבד,
וּמשלים שִבעת ימים,
וּמֵביא קרבנוֹ.
כיצד? ראה קרי ביוֹם החמישי סוֹפֵר אחריו שלֹשה ימים,
וטוֹבֵל בשלישי,
וּמֵביא קרבנוֹ ברביעי.
3
זב שבדק ביוֹם רִאשוֹן מימי הספירה וּמצא טהוֹר,
ולֹא בדק כל שִבעה,
וּביוֹם השביעי בדק וּמצא טהוֹר הרי זה בחזקת טהרה.
אפִלוּ בדק ביוֹם הטוּמאה עצמוֹ וּמצא טהוֹר וּפסק הזוֹב,
ולֹא בדק למחר בִתחִלת ימי הספירה,
וּבדק בשביעי אוֹ בשמיני וּמצא טהוֹר עלוּ לוֹ ימי הספירה,
והרי זה בחזקת טהרה.
4
כל ראיה שהיא סוֹתרת אינה מביאה לידי קרבן.
כיצד? ראה שתי ראיוֹת בִלבד,
והִפסיק יוֹם אוֹ יוֹמים,
והרי הוּא מוֹנה שִבעת ימי נקיים,
וּבתוֹך השִבעה ראה ראיה של זוֹב אינה מִצטרפת לִשנים,
אלא סוֹתרת,
וּמתחיל לִמנוֹת כמוֹ שבֵארנוּ.
:אפִלוּ ראה בתוֹך ימי הספירה שלֹש ראיוֹת זוֹ אחר זוֹ,
ואפִלוּ ראה אוֹתן ביוֹם אחד,
אפִלוּ ראה שלֹש ראיוֹת בסוֹף יוֹם שביעי של שִבעת ימי נקיים אינוֹ מֵביא קרבן,
שראיוֹת אֵלוּ לִסתירה הֵן.
:ראה שלֹש ראיוֹת בליל שמיני מֵביא קרבן,
שאין ראיוֹת אֵלוּ סוֹתרין.
במה דברים אמוּרים? בזב בעל שתי ראיוֹת.
אבל זב בעל שלֹש שראה שלֹש ראיוֹת בליל שמיני שלאחר ימי נקיים אינוֹ מֵביא קרבן שֵני על שלֹש אֵלוּ,
אלא קרבן אחד על השלֹש הרִאשוֹנוֹת.
אף על פי שאין שלֹש אחרוֹנוֹת סוֹתרוֹת,
הרי לֹא יצא לִזמן שראוּי לקרבן,
והלילה מחוּסר זמן הוּא לכֹל,
חוּץ מיוֹלדת שהִפילה בליל אחד וּשמוֹנים,
שהיא מביאה קרבן שֵני,
כמוֹ שבֵארנוּ.
ודבר זה מִפי הקבלה.
5
ראה ראיה אחת בליל שמיני וּשתי ראיוֹת ביוֹם שמיני הרי אֵלוּ מִצטרפין,
וּמֵביא קרבן שֵני על זיבוּת זוֹ האחרוֹנה,
שהרי ראיה רִאשוֹנה של כל זב כשִכבת זרע היא חשוּבה,
ואִם אחריה ראה שתים,
מִצטרפת עִמהן לקרבן.
אבל אִם ראה שתים בליל שמיני ואחת ביוֹם שמיני אין מִצטרפוֹת,
ואינוֹ מֵביא קרבן על זיבוּת זוֹ האחרוֹנה.
6
הכֹל מִתטמאין בזיבה,
אפִלוּ קטן בן יוֹמוֹ,
והגֵרים והעבדים וחֵרֵש ושוֹטה.
ויֵראה לי שמביאין עליהן כפרה כדי להאכילם בקדשים,
וחטאתן נאכלת,
שהרי הֵן כקטן שאינוֹ בן דעת.
וּסריס אדם וּסריס חמה מִתטמאין בזיבה ככל האנשים.
7
הטוּמטוּם והאנדרגינס נוֹתנין עליהן חוּמרי האיש וחוּמרי האִשה:
מִתטמאין בדם כנשים וּבלֹבן כאנשים,
וטוּמאתן בספֵק.
לפיכך, אִם היה אחד מֵהן זב בעל שלֹש ראיוֹת אוֹ זבה שראת דם שלֹשה ימים זה אחר זה מביאין קרבן,
ואינוֹ נאכל.
היה מוֹנה שִבעת ימי נקיים ללֹבן וראה האֹדם,
אוֹ לאֹדם וראה לֹבן הרי זה אינוֹ סוֹתֵר.