1
הזוֹב האמוּר בתוֹרה היא שִכבת זרע הבאה מֵחֹלי החללים שהיא מִתקבצת בהן.
וּכשיֵצֵא הזוֹב,
אינוֹ יוֹצֵא בקֹשי כשִכבת זרע,
ואין ביציאתוֹ תאוה ולֹא הניה,
אלא נִגרר ויוֹרֵד כמי בצֵק של שעוֹרין,
דוֹהה כלֹבן ביצה המוּזרת.
אבל שִכבת זרע לבנה,
קשוּרה כלֹבן ביצה שאינה מוּזרת.
2
הרוֹאה ראית הזוֹב הגוֹרמת לוֹ לִהיוֹת זב,
מֵחמת חֹלי אוֹ אֹנס וכיוֹצֵא בהן אינוֹ זב,
שנאמר: "כי יהיה זב מִבשרוֹ" מֵחמת בשרוֹ הוּא שיִהיה טמֵא,
לֹא מֵחמת דבר אחֵר.
:מִכאן אמרוּ,
בשִבעה דרכים בוֹדקין את הזב:
במאכל, וּבמִשתה,
במשא, וּבִקפיצה,
בחֹלי, וּבמראה,
וּבהִרהוּר.:כיצד? אכל אכילה גסה,
אוֹ שתה הרבֵה,
אוֹ שאכל אוֹ שתה אכלין אוֹ משקין המביאין לידי שִכבת זרע,
אוֹ שנשא משוֹי כבֵד,
אוֹ שקפץ מִמקוֹם למקוֹם,
וּבִכלל דבר זה אִם הוּכה על גבוֹ,
אוֹ שהיה חוֹלה,
אוֹ שראה אִשה והִתאוּה שכיבתה,
אוֹ שהִרהֵר בעִסקי בעילה אף על פי שלֹא הִרהֵר בִבעילת אִשה שהוּא מכירה,
אִם קדם אחד מֵאֵלוּ וראה ראיה של זוֹב תוֹלין בוֹ,
ואינוֹ טמֵא.
3
הרוֹאה קרי אינוֹ מִתטמֵא בזוֹב מֵעֵת לעֵת,
שראיה זוֹ של זוֹב מֵחמת שִכבת זרע היא.
וכֵן למראה וּלהִרהוּר תוֹלין בהן מֵעֵת לעֵת.
אבל למאכל וּלמִשתה וּלמשא ולִקפיצה תוֹלין בהן כל זמן שמִצטעֵר.
4
וּמי שמל ואחר כך ראה זוֹב,
בין גוֹי בין ישראֵל תוֹלין לוֹ במילה כל זמן שמִצטעֵר.
גוֹי שראה קרי ונִתגיֵר מִטמֵא בזיבה מיד,
ואין תוֹלין לוֹ מֵעֵת לעֵת.
:קטן אין תוֹלין לוֹ לֹא במראה ולֹא בהִרהוּר,
שאין לקטן מראה והִרהוּר המֵביא לידי זוֹב,
לפיכך בוֹדקין אוֹתוֹ בחמִשה דרכים בִלבד.
5
וּכשֵם שתוֹלין לקטן בחליוֹ,
כך תוֹלין לוֹ בחֹלי אִמוֹ אִם היה יוֹנֵק מִמנה אוֹ צריך לאִמוֹ.
:במה דברים אמוּרים שבוֹדקין את הזב בִדרכים אֵלוּ? בִראיה שניה של זוֹב,
שבה יֵעשה זב,
כמוֹ שיִתבאֵר.
אבל ראיה רִאשוֹנה,
אפִלוּ ראה אוֹתה באֹנס,
וראה השניה מֵחמת בשרוֹ הרי זה טמֵא טוּמאת זיבוּת.
ואף על פי כֵן בוֹדקין אוֹתוֹ ברִאשוֹנה,
כדי לִמנוֹת בה שלֹש ראיוֹת לחיבוֹ קרבן.
:ראיה שלישית אין בוֹדקין אוֹתוֹ בה,
אלא אפִלוּ ראה אוֹתה מֵחמת אֹנס,
הוֹאיל ונִזקק לטוּמאה,
שהרי ראיוֹת שנעשה בהן זב מֵחמת בשרוֹ היוּ,
וּלפיכך יתחיֵב בקרבן.
6
הרוֹאה ראיה אחת של זוֹב הרי הוּא כבעל קרי.
ראה שתים הרי זה זב,
צריך ספירת שִבעה וּביאת מים חיים,
ואינוֹ חיב בקרבן.
ראה שלֹש ראיוֹת הרי זה זב גמוּר,
וחיב בקרבן.
ואין בין זב שראה שתי ראיוֹת לרוֹאה שלֹש אלא קרבן בִלבד.
וּדברים אֵלוּ כוּלן קבלה מִפי מֹשה רבֵנוּ מִסיני.
7
אחד הרוֹאה שתי הראיוֹת אוֹ השלֹש בשעה אחת זוֹ אחר זוֹ,
אוֹ שראה ראיה בכל יוֹם זה אחר זה הרי זה זב; לפי שתלה הכתוּב את הזבה בימים,
שנאמר: "כי יזוּב זוֹב דמה ימים רבים" ,
והזב לֹא תלה אוֹתוֹ בימים.
8
ואִם הִפסיק הזב בין ראיה לִראיה יוֹם גמוּר אינן מִצטרפוֹת.
:כיצד? ראה ראיה בשבת וראה שניה בשֵני בשבת:
אין מִצטרפוֹת ואינוֹ זב.
וכֵן אִם ראה ראיה שניה באחד בשבת וראה ראיה שלישית בִשלישי בשבת:
אינוֹ חיב בקרבן,
שאין זוֹ מִצטרפת לִשתים,
שהרי הִפסיק ביניהן יוֹם אחד.
:אבל אִם ראה אחת היוֹם ואחת בלילה שלאחריו הרי אֵלוּ מִצטרפוֹת,
ואין צריך לוֹמר שאִם ראה אחת בלילה וּשניה ביוֹם שהֵן מִצטרפוֹת.
וכֵן אִם ראה שלֹש ראיוֹת בִשלֹשה לילוֹת זה אחר זה הרי אֵלוּ מִצטרפוֹת.
9
ראית הזב אין לה שִעוּר,
אלא הרוֹאה כל שהוּא טמֵא,
שנאמר: "החתים בשרוֹ מִזוֹבוֹ" כל שהוּא נִכר בִבשרוֹ מטמֵא.
10
היה הזוֹב נִגרר ויוֹצֵא ולֹא פסק:
אִם יֵש מִתחִלת הראיה עד סוֹפה כדי טבילה וסִפוּג אוֹ יתֵר הרי זוֹ נחשבת בִשתי ראיוֹת,
הוֹאיל והיא ארוּכה כִשתים; ואִם לֹא הארכה כשִעוּר הזה,
אפִלוּ פסק הזוֹב בִנתים הרי זוֹ ראיה אחת.
:וכֵן אִם היתה ראיה אחת ארוּכה כשלֹש ראיוֹת,
שנִמצא מִתחִלתה ועד סוֹפה כִשתי טבילוֹת וּשני סִפוּגין הרי זוֹ נחשבת כשלֹש ראיוֹת,
ויביא קרבן.
11
ראה אחת,
והִפסיק כדי טבילה וסִפוּג,
ואחר כך ראה שתים אוֹ אחת מרוּבה כִשתים; אוֹ ראה שתים אוֹ אחת מרוּבה כִשתים,
והִפסיק כדי טבילה וסִפוּג,
ואחר כך ראה אחת הרי זה זב גמוּר.
12
ראה ראיה אחת מִקצתה בסוֹף היוֹם וּמִקצתה בִתחִלת הלילה,
אף על פי שאינה ארוּכה כִשתים הרי אֵלוּ שתי ראיוֹת,
שהימים מחלקין הראיה.
לפיכך, הרוֹאה ראיה אחת בין השמשוֹת,
שהוּא ספֵק מִן היוֹם וּמִן הלילה הרי זה ספֵק לטוּמאה.
13
ראה ראיה אחת ביוֹם ואחת בין השמשוֹת הרי זה זב ודאי לטוּמאה וספֵק לקרבן,
וּמֵביא קרבן ואינוֹ נאכל.
14
ראה ראיה אחת בין השמשוֹת של שבת,
וּראיה שניה בין השמשוֹת של מוֹצאי שבת הרי זה ספֵק לטוּמאה וספֵק לקרבן:
ספֵק לטוּמאה,
שמא ראיה רִאשוֹנה היתה בערב שבת וּשניה במוֹצאי שבת,
והרי הִפסיק שבת ביניהן,
ואין כאן זיבוּת כלל.
:והרי הוּא ספֵק לקרבן,
שמא אחת מֵהן היתה מִקצתה ביוֹם וּמִקצתה בלילה,
שהיא חשוּבה בִשתים,
והרי ראה שלֹש ראיוֹת,
שהוּא חיב בקרבן,
וּלפיכך מֵביא קרבן ואינוֹ נאכל.