1
מִצות עשֵה לצדֵק המֹאזנים והמִשקלוֹת והמִדוֹת יפה יפה,
וּלדקדֵק בחשבוֹנן בִשעת עשיתן,
שנאמר: "מֹאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם" .
:וכֵן במִדת הקרקע צריך לדקדֵק בחשבוֹן משיחת הקרקע על פי העִקרים המִתבארים בכִתבי הגימטריוֹת,
שאפִלוּ מלֹא אצבע מִן הקרקע רוֹאין אוֹתה כאִלוּ היא מלֵאה כרכֹם.
2
ארבע אמוֹת הסמוּכין לחריץ מזלזלין בִמשיחתן,
והסמוּכים לִשפת הנהר אין מוֹשחין אוֹתן כלל,
מִפני שהֵן של בני רשוּת הרבים.
3
והמוֹדֵד את הקרקע לֹא ימֹד לאחד בימוֹת החמה וּלאחד בימוֹת הגשמים,
שהחבל מִתקצֵר בימוֹת החמה.
לפיכך אִם מדד בקנה אוֹ בשלשלת ברזל וכיוֹצֵא בה אין בכך כלוּם.
4
אין עוֹשין מִשקלוֹת לֹא של בדיל ולֹא של עוֹפרת ולֹא של שאר מיני מתכוֹת כאֵלוּ,
מִפני שמעלין חלוּדה וּמִתחסרים,
אבל עוֹשין של צחיח סלע ושל זכוּכית ושל אבן שֹהם וכיוֹצֵא בהם.
5
אין עוֹשין את המחק לֹא של דלעת,
מִפני שהוּא מֵקֵל,
ולֹא של מתכת,
מִפני שהוּא מכביד,
אבל עוֹשה הוּא של זית ושל אגוֹזים ושל שִקמה ושל אשכרוֹע וכיוֹצֵא בהן.
6
אין עוֹשין את המחק צִדוֹ אחד קצר וצִדוֹ אחד עבה.
ולֹא ימחֹק מעט מעט,
מִפני שמפחיתוֹ למוֹכֵר,
ולֹא ימחֹק בבת אחת,
מִפני שמפחיתוֹ ללוֹקֵח.
7
אין טוֹמנין את המִשקלוֹת במלח כדי שיִפחוֹתוּ,
ולֹא ירתיח במִדת הלח בעֵת שמוֹדֵד,
ואפִלוּ המִדה קטנה ביוֹתֵר,
שהרי התוֹרה הִקפידה על המִדוֹת בכל שהוּא,
שנאמר: "וּבמשוּרה" ,
והיא מִדה קטנה,
אחד מִשלֹשה וּשלֹשים בלֹג.
8
מוֹכרי עששיוֹת של ברזל וכיוֹצֵא בהן,
צריך לִהיוֹת חוּט המֹאזנים שאוֹחֵז השוֹקֵל בידוֹ תלוּי באויר שלֹשה טפחים,
וּגבוֹהין מִן הארץ שלֹשה טפחים,
ואֹרך קנֵה המֹאזנים ואֹרך החוּטים שנים עשר טפח.
9
מֹאזנים של מוֹכרי צמר ושל מוֹכרי זכוּכית,
יהי אֹרך החוּט שהֵן תלוּיין בוֹ שני טפחים,
וּגבוֹהין מִן הארץ שני טפחים,
והקנה והחוּטין אֹרך תִשעה טפחים.
10
מֹאזנים של חנוני ושל בעל הבית,
יהי אֹרך החוּט שהֵן תלוּיין בוֹ טפח,
וּגבוֹהין מִן הארץ טפח,
ואֹרך הקנה ואֹרך החוּטין שִשה טפחים.
11
החוּט שתוֹלין בוֹ הפלס,
וכֵן חוּט מֹאזנים של זהב ושל מוֹכרי ארגמן טוֹב ארכוֹ שלֹש אצבעוֹת,
וגבהוֹ מֵעל הארץ שלֹש אצבעוֹת,
ואֹרך הפלס ואֹרך השלשלאוֹת שלוֹ כפי מה שהוּא רוֹצה.
12
מִנין שחיב המוֹכֵר להכריע ללוֹקֵח בעֵת ששוֹקֵל לוֹ? שנאמר:
"אבן שלֵמה וצדק יהיה לך" אמרה תוֹרה:
צדֵק מִשלך ותֵן לוֹ.
13
וכמה? בלח אחד למֵאה; וּביבֵש אחד לארבע מֵאוֹת.
:כיצד? מכר לוֹ עשר רטלין לח נוֹתֵן לוֹ גֵרוּמין אחד מֵעשרה בליטרא.
ואִם מכר לוֹ עשרים רטלין יבֵש נוֹתֵן לוֹ גֵרוּמין אחד מֵעשרים בליטרא.
וכֵן לפי חשבוֹן זה,
בין רב בין מוּעט.
14
במה דברים אמוּרים? במקוֹם שנהגוּ לִמכֹר עין בעין.
אבל במקוֹם שנהגוּ להכריע חיב להכריע לוֹ טפח.
15
היה שוֹקֵל לוֹ עשר רטלין לֹא יֹאמר לוֹ:
שקֹל אחת אחת והכרע,
אלא שוֹקֵל לוֹ עשרה בבת אחת והכרֵע אחד לכוּלם.
16
מקוֹם שנהגוּ למֹד בדקה לֹא ימֹד בגסה; בגסה לֹא ימֹד בדקה; לִמחֹק לֹא יגדֹש ויוֹסיף בדמים.
וכֵן אִם נהגוּ לִגדֹש לֹא ימחֹק ויפחֹת מִן הדמים,
אלא מוֹדֵד כמִנהג המדינה.
17
בני מדינה שרצוּ להוֹסיף על המִדוֹת אוֹ על המִשקלוֹת לֹא יוֹסיפוּ יתֵר על שתוּת,
שאִם היה הקב מֵכיל חמִשה ועשוּ אוֹתוֹ מֵכיל שִשה הרשוּת בידן; יתֵר על שִשה לֹא יעשוּ.
18
הסיטוֹן מקנֵח את מִדוֹתיו אחת לִשלֹשים יוֹם,
וּבעל הבית אחת לִשנים עשר חֹדש; והחנוני מקנֵח מִדוֹתיו פעמים בשבת,
וּממחה מִשקלוֹתיו פעם אחת בשבת,
וּמקנֵח מֹאזנים על כל מִשקל וּמִשקל,
כדי שלֹא יחלידוּ.
19
המבקֵש לִשקֹל שלֹשה רביעי ליטרא נוֹתֵן ליטרא בכף מֹאזנים,
והבשר וּרביע ליטרא בכף שניה,
שאִם אתה אוֹמֵר נוֹתֵן חצי ליטרא וּרביע ליטרא בכף אחת,
שמא יפֹל רביע הליטרא ואין הלוֹקֵח רוֹאֵהוּ.
20
חיבין בית דין להעמיד שוֹטרים בכל מדינה וּמדינה וּבכל פלך וּפלך שיִהיוּ מחזרין על החנוּיוֹת וּמצדקין את המֹאזנים ואת המִדוֹת,
וּפוֹסקין את השערים.
וכל מי שנִמצא עִמוֹ מִשקל חסֵר אוֹ מִדה חסֵרה אוֹ מֹאזנים מקוּלקלין רשוּת יֵש להן להכוֹתוֹ כפי כֹחוֹ,
וּלקנסוֹ כמה שיִראה בית דין,
לחזֵק הדבר.
וכל מי שמפקיע את השער וּמוֹכֵר ביֹקר מכין אוֹתוֹ וכוֹפין אוֹתוֹ וּמוֹכֵר כשער השוּק.