1
השוֹקֵל לחבֵרוֹ במִשקלוֹת חסֵרוֹת מִן המִשקל שהִסכימוּ עליו בני אוֹתה המדינה,
אוֹ המוֹדֵד במִדה חסֵרה מִן המִדה שהִסכימוּ עליה הרי זה עוֹבֵר בלֹא תעשה,
שנאמר: "לֹא תעשוּ עול במִשפט במִדה במִשקל וּבמשוּרה" .
2
אף על פי שהמוֹדֵד אוֹ השוֹקֵל חסֵר,
גוֹנֵב אינוֹ משלֵם תשלוּמי כפל,
אלא משלים לוֹ המִדה אוֹ המִשקל.
ואין לוֹקין על לאו זה,
מִפני שהוּא חיב בתשלוּמין.
3
כל מי שמשהה בביתוֹ אוֹ בחנוּתוֹ מִדה חסֵרה אוֹ מִשקל חסֵר עוֹבֵר בלֹא תעשה,
שנאמר: "לֹא יהיה לך בכיסך" .
ואפִלוּ לעשוֹת המִדה עביט של מימי רגלים אסוּר,
שאף על פי שאין זה לוֹקֵח וּמוֹכֵר בה,
שמא יבֹא מי שאינוֹ יוֹדֵע שהיא חסֵרה וימדֹד בה.
ואין לוֹקין על לאו זה,
שהרי אין בוֹ מעשה.
4
היוּ המִדוֹת והמִשקלוֹת של בני העיר חתוּמוֹת בחוֹתם ידוּע,
וזוֹ המִדה אוֹ המִשקל החסֵרים בלֹא חוֹתם הרי זה מוּתר לשהוֹתן לִשאר תשמישי הבית.
:כיוֹצֵא בזה,
סלע שנִפגמה מִן הצד לֹא יעשנה מִשקל בין מִשקלוֹתיו,
ולֹא יזרקנה בין גרוּטיוֹתיו,
ולֹא יקבנה ויתלנה בצוּאר בנוֹ,
שמא יבֹא אחֵר ויעשנה מִשקל,
אלא אוֹ ישחֹק אוֹ יחתֹך אוֹ יקֹץ אוֹ ישליך לים המלח.
5
חסרה ועמדה על מחצה יקיֵם; עמדה על פחוֹת מִמחצה יקֹץ; על יתֵר מִמחצה יקֹץ עד שיעמידנה על מחצה.
ואִם לֹא חסרה אלא פחוֹת מִשתוּת יקיֵם לשֵאת ולתֵת בה,
אבל לֹא למִשקל,
שכל פחוֹת מִשתוּת מוֹחלין בוֹ רֹב האדם במשא וּבמתן.
6
סלע שנִפגמה באמצע אסוּר לִמכֹר אוֹתה להרג אוֹ לחרם,
מִפני שמרמין בה את אחֵרים.
אבל נוֹקבה ותוֹלה אוֹתה בצוּאר הקטן.
7
עוֹשה אדם מִדוֹתיו סאה,
וחצי סאה,
וּרביע סאה,
וקב, וחצי קב,
ורֹבע הקב,
וחצי הרֹבע,
וּשמין הרֹבע.
אבל לֹא יעשה קבים,
שלֹא יתחלֵף ברֹבע הסאה,
שהוּא קב וּמחצה.
:וכֵן במִדוֹת הלח עוֹשה הין,
וחצי הין,
וּרביעית ההין,
ולֹג, וחצי לֹג,
וּרביעית, וּשמינית,
ואחד מִשמוֹנה בשמינית.
ולֹא אסרוּ לעשוֹת שלישית הין וּרביעית הין אף על פי שמִתחלפין זה בזה,
הוֹאיל והיוּ במִקדש בימוֹת מֹשה רבֵנוּ.
8
אחד הנוֹשֵא ונוֹתֵן עִם ישראֵל אוֹ עִם הגוֹי עוֹבֵד עבוֹדה זרה,
אִם מדד אוֹ שקל בחסֵר עבר בלֹא תעשה וחיב להחזיר.
וכֵן אסוּר להטעוֹת את הגוֹי בחשבוֹן,
אלא ידקדֵק עִמוֹ,
שנאמר: "וחִשב עִם קֹנֵהוּ" אף על פי שהוּא כבוּש תחת ידיך,
קל וחֹמר לגוֹי שאינוֹ כבוּש תחת ידיך.
והרי הוּא אוֹמֵר:
"כי תוֹעבת יי אלֹהיך כל עֹשֵה אֵלה כֹל עֹשֵה עול" מִכל מקוֹם.
9
וכֵן במִדת הקרקע,
אִם הִטעה את חבֵרוֹ בִמשיחת הקרקע עוֹבֵר בלֹא תעשה,
שנאמר: "לֹא תעשוּ עול במִשפט במִדה" זוֹ מדידת הקרקע.
וכך הוּא עִנין פסוּק זה:
לֹא תעשוּ עול במִשפט מִדת הקרקע,
ולֹא במִשפט המִשקל,
ולֹא במִשפט המִדה,
אפִלוּ מִדה קטנה כמשוּרה.
10
בני חבוּרה המקפידין זה על זה שהחליפוּ חֵלק בחֵלק,
אוֹ לוה מִמנוּ מאכל והחזיר לוֹ עוֹברין מִשוּם מִדה וּמִשוּם מִשקל וּמִשוּם מִנין,
וּמִשוּם לוֹוין וּפוֹרעין ביוֹם טוֹב.
11
המסיג גבוּל רֵעֵהוּ,
והִכניס מִתחוּם חבֵרוֹ בתוֹך תחוּמוֹ אפִלוּ מלֹא אצבע:
אִם בחזקה עשה הרי זה גזלן; ואִם הִסיג בסֵתר הרי זה גנב.
ואִם בארץ ישראֵל הִסיג הגבוּל הרי זה עוֹבֵר בִשני לאוין,
בלאו של גנֵבה אוֹ של גזֵלה,
וּבלאו של "לֹא תסיג גבוּל רֵעך" .
ואין חיבין בלאו זה אלא בארץ ישראֵל,
שנאמר: "בנחלתך אשר תִנחל בארץ" .
12
קשה ענשן של מִדוֹת יתֵר מֵענשן של עריוֹת,
שזה בינוֹ לבין המקוֹם וזה בינוֹ לבין חבֵרוֹ.
וכל הכוֹפֵר במִצות מִדוֹת ככוֹפֵר ביציאת מִצרים שהיא תחִלת הצִוּוּי; וכל המקבֵל עליו מִצות מִדוֹת הרי זה מוֹדה ביציאת מִצרים שהיא גרמה לכל הצִוּוּיין.