1
כל דבר שחזקתוֹ שהוּא גנוּב אסוּר לִקח אוֹתוֹ.
וכֵן אִם רֹב אוֹתוֹ הדבר שהוּא גנוּב אין לוֹקחין אוֹתוֹ.
לפיכך אין לוֹקחין מִן הרוֹעין צמר אוֹ חלב אוֹ גדיים,
אבל לוֹקחין מֵהן חלב וּגבינה במִדבר,
אבל לֹא ביִשוּב.
:וּמוּתר לִקח מִן הרוֹעים ארבע צֹאן אוֹ ארבע גִזוֹת של צמר מֵעֵדר קטן,
אוֹ חמֵש מֵעֵדר גדוֹל,
שאין חזקתוֹ שהוּא גוֹנֵב דבר רב.
2
כללוֹ של דבר,
כל שהרוֹעה מוֹכרוֹ:
אִם היה בעל הבית מרגיש בוֹ מוּתר לִקח אוֹתוֹ מִן הרוֹעה; ואִם אין בעל הבית מרגיש בוֹ אסוּר לִקח אוֹתוֹ.
3
אין לוֹקחין מִשוֹמרי פֵרוֹת עֵצים אוֹ פֵרוֹת,
אלא בִזמן שהֵן יוֹשבין וּמוֹכרין והסלים לִפניהם והפלס לִפניהם,
שהרי הדבר גלוּי ויֵש לוֹ קוֹל,
ואין זה גנֵבה.
ולוֹקחין מִפתח הגִנה,
אבל לֹא מֵאחוֹרי הגִנה.
וכוּלם שאמרוּ:
הטמֵן אסוּר לִקח מֵהן.
וּמוּתר לִקח מִן האריס,
שהרי יֵש לוֹ חֵלק בפֵרוֹת וּבעֵצים.
4
אין לוֹקחין מִן הנשים וּמִן העבדים וּמִן הקטנים אלא דברים שחזקתן שהֵן שלהם מִדעת הבעלים,
כגוֹן נשים שמכרוּ כלי פִשתן בגליל אוֹ עגלים בשרוֹן.
וכוּלם שאמרוּ:
הטמֵן אסוּר לִקח מֵהן,
מִפני שהֵן בחזקת גנֵבה.
ולוֹקחין ביצים ותרנגוֹלין בכל מקוֹם מִכל אדם; ואִם אמר:
הטמֵן אסוּר.
5
לוֹקחין מִן הבדדין זיתים במִדה ושמן במִדה,
אבל לֹא זיתים מוּעטין ולֹא שמן מוּעט,
שחזקתן גנֵבה הֵם.
וכֵן כל כיוֹצֵא בהם.
6
מוֹכין שהכוֹבֵס מוֹציא הרי אֵלוּ שלוֹ; ושהסוֹרֵק מוֹציא הרי אֵלוּ של בעל הבית.
הכוֹבֵס נוֹטֵל שלֹשה חוּטין והֵם שלוֹ; יתֵר מִכאן של בעל הבית.
אִם היה שחֹר על גבי לבן נוֹטֵל את הכֹל והֵן שלוֹ.
7
החיט ששיֵר מִן החוּט כדי משיכת מחט,
ושיֵר מִן הבגד מטלית שהיא שלֹש אצבעוֹת על שלֹש אצבעוֹת חיב להחזירן לבעלים; פחוֹת מִכאן שלוֹ.
8
נסֹרת שהחרש מוֹציא במעצד שלוֹ; וּבכשיל של בעל הבית.
ואִם היה עוֹשה אֵצל בעל הבית אף הנסוֹרוֹת של בעל הבית.
וכל הדברים האֵלוּ וכיוֹצֵא בהן הוֹלכין בהן אחר מִנהג המדינה.
9
כל אוּמן שמכר דבר מִן הדברים שאינן שלוֹ בהִלכת מדינה,
כגוֹן מוֹכין שמכרן הסוֹרֵק במקוֹם שנהגוּ שיִהיוּ לבעל הבית אסוּר לִקח מִמנוּ,
מִפני שהֵן בחזקת גנֵבה.
אבל לוֹקחין מִמנוּ כר מלֵא מוֹכין.
ואִם מכר האוּמן דברים שהֵן שלוֹ בהִלכת מדינה לוֹקחין מִמנוּ; ואִם אמר:
הטמֵן אסוּר.