1
אסוּר לִקנוֹת מִן הגנב החֵפץ שגנב,
ועוֹן גדוֹל הוּא,
שהרי מחזיק ידי עוֹברי עבֵרה וגוֹרֵם לוֹ לִגנֹב גנֵבוֹת אחֵרוֹת,
שאִם לֹא ימצא לוֹקֵח אינוֹ גוֹנֵב,
ועל זה נאמר:
"חוֹלֵק עִם גנב שוֹנֵא נפשוֹ" .
2
הגוֹנֵב וּמכר ולֹא נִתיאשוּ הבעלים,
ואחר כך הוּכר הגנב,
וּבאוּ עֵדים והֵעידוּ שזה החֵפץ שמכרוֹ פלוֹני זה,
הוּא גנבוֹ בפנינוּ חוֹזֵר החֵפץ לִבעליו,
והבעלים נוֹתנין ללוֹקֵח דמים ששקל לגנב,
מִפני תקנת השוּק,
וּבעלים חוֹזרין ועוֹשין דין עִם הגנב.
ואִם גנב מפוּרסם הוּא לֹא עשוּ בוֹ תקנת השוּק,
ואין הבעלים נוֹתנין ללוֹקֵח כלוּם,
אלא חוֹזֵר הלוֹקֵח ועוֹשה דין עִם הגנב,
וּמוֹציא מִמנוּ דמים ששקל לוֹ.
3
נִתיאשוּ הבעלים מִן הגנֵבה,
בין שנִתיאשוּ ואחר כך מכר הגנב בין שנִתיאשוּ אחר שמכר הגנב קנה הלוֹקֵח ביֵאוּש ושִנוּי רשוּת,
ואינוֹ מחזיר הגנֵבה עצמה לִבעליה,
אלא נוֹתֵן להם הדמים אִם לקח מִגנב מפוּרסם,
אוֹ אינוֹ נוֹתֵן כלוּם,
לֹא חֵפץ ולֹא דמים,
מִפני תקנת השוּק,
אִם לֹא היה זה המוֹכֵר גנב מפוּרסם.
4
בִזמן שהלוֹקֵח עוֹשה דין עִם בעל הבית,
אִם אין עֵדים בכמה לקח הרי התגר נִשבע בִנקיטת חֵפץ בכמה לקח,
ונוֹטֵל מִן הבעלים.
וכל הנִשבע ונוֹטֵל מִן הבעלים שבוּעתוֹ מִדִבריהם,
ונִשבע בִנקיטת חֵפץ,
כמוֹ שיִתבאֵר בִמקוֹמוֹ.
5
בִזמן שהלוֹקֵח עוֹשה דין עִם הגנב,
והוּא אוֹמֵר:
בכך וכך לקחתי מִמך,
והלה אוֹמֵר:
לֹא מכרתי לך אלא בפחוֹת מִזה התגר נִשבע בִנקיטת חֵפץ ונוֹטֵל מִן הגנב,
שאין הגנב יכוֹל לִשבע,
מִפני שהוּא חשוּד על השבוּעה.
6
גנב וּפרע בחוֹבוֹ,
גנב וּפרע בהקֵפוֹ אין בזה מִשוּם תקנת השוּק,
אלא הבעלים נוֹטלין הגנֵבה בלֹא דמים,
וישאֵר חוֹב אֵלוּ על הגנב כשהיה.
מִשכֵן הגנֵבה,
בין שמִשכֵן אוֹתה ביתֵר על דמיה אוֹ בפחוֹת מִדמיה הבעלים נוֹתנין לבעל המשכוֹן,
וחוֹזרין ועוֹשין דין עִם הגנב,
אלא אִם כֵן היה גנב מפוּרסם,
כמוֹ שבֵארנוּ.
7
הלוֹקֵח מִגנב שאינוֹ מפוּרסם,
בין שלקח מִמנוּ שוה מֵאה במאתים אוֹ שוה מאתים במֵאה הרי זה נוֹטֵל הדמים מִבעל הבית,
ואחר כך מחזיר הגנֵבה,
מִפני תקנת השוּק,
כמוֹ שבֵארנוּ.
8
היה נוֹשה בגנב מֵאה זוּז,
וגנב והֵביא לבעל חוֹבוֹ,
ונתן לוֹ מֵאה אחרת הרי הגנֵבה חוֹזרת לִבעליה,
ואוֹמרין לזה:
לֵך וּתבע הגנב במאתים,
שלֹא נתתה לוֹ המֵאה האחרת מִפני החֵפץ שהֵביא לך בִלבד; כשֵם שהאמנתוֹ ברִאשוֹנה האמנתוֹ באחרוֹנה.
9
לקח מִגנב שאינוֹ מפוּרסם במֵאה,
וּמכר לאחֵר במֵאה ועשרים,
והוּכר הגנב בעל הגנֵבה נוֹתֵן לזה האחרוֹן מֵאה ועשרים ונוֹטֵל גנֵבתוֹ,
וחוֹזֵר הבעל ונוֹטֵל עשרים של שכר מִן המוֹכֵר,
ונוֹטֵל המֵאה מִן הגנב.
ואִם גנב מפוּרסם הוּא נוֹטֵל המֵאה ועשרים מִן התגר שלקח מִן הגנב,
והוֹלֵך התגר ותוֹבֵע הגנב במֵאה של קרן.
והוּא הדין אִם מכר השֵני לִשלישי והשלישי לִרביעי,
אפִלוּ מֵאה,
שהוּא נוֹטֵל מִכל אחד ואחד מה שנִשכר,
ונוֹטֵל הקרן מִן הגנב.
וכל הדברים האֵלוּ לִפני יֵאוּש,
כמוֹ שבֵארנוּ.
10
בעל הבית שאינוֹ עשוּי לִמכֹר את כֵליו,
ויצא לוֹ שֵם גנֵבה בעיר,
והִכיר כֵליו וּספריו ביד אחֵרים,
אוֹ שהיה עשוּי לִמכֹר את כֵליו,
והיוּ כֵלים אֵלוּ שהִכיר מִכֵלים העשוּיין להשאיל וּלהשכיר,
אִם באוּ עֵדים שזה כֵליו של זה ישבע זה שהֵן בידוֹ בִנקיטת חֵפץ בכמה לקח,
ויטֹל מִבעל הבית,
ויחזיר לוֹ כֵליו.
11
היה בעל הבית עשוּי לִמכֹר את כֵליו,
ולֹא היוּ מִדברים העשוּיין להשאיל וּלהשכיר,
אף על פי שיצא לוֹ שֵם גנֵבה בעיר והוּכרוּ כֵליו אינוֹ מחזירן מיד הלקוֹחוֹת,
שמא הוּא מכרן לאחֵרים.
:אבל אִם באוּ בני אדם ולנוּ בתוֹך ביתוֹ,
ועמד וזעק בלילה ואמר:
גנבוּ כֵלי וּספרי,
וּבאוּ בני אדם וּמצאוּ מחתרת חתוּרה וּבני אדם שלנוּ בתוֹך ביתוֹ יוֹצאין וּצרוֹרוֹת של כֵלים על כִתפיהן,
והכֹל אוֹמרין:
הללוּ כֵליו וּספריו של פלוֹני הרי זה נאמן,
וישבע זה שהכֵלים בידוֹ בִנקיטת חֵפץ כמה הוֹציא,
ויטֹל מִבעל הגנֵבה,
ויחזיר לוֹ כֵליו.
12
גנב שהוּחזק ונִתפרסֵם,
שנִכנס לתוֹך בית חבֵרוֹ,
ועֵדים מעידין שיצא וכֵלים טמוּנין לוֹ תחת כנפיו,
אף על פי שהיה שם בעל הבית,
וטען ואמר:
לקוּחין הֵן בידי,
וּבעל הבית אוֹמֵר:
גנוּבין הֵן,
אִם היה בעל הבית שאין דרכוֹ לִמכֹר את כֵליו,
ואוֹתן כֵלים אין דרך בני אדם להטמינן,
ואין דרך אוֹתוֹ המוּחזק להצניע כֵלים תחת כנפיו הרי בעל הבית נאמן,
ונִשבע בִנקיטת חֵפץ,
ונוֹטֵל כֵליו.
:ואִם אין אדם זה מוּחזק בִגנֵבה אין בעל הבית נאמן,
אלא נִשבע זה שהכֵלים בידוֹ שבוּעת הסֵת שהכֵלים האֵלוּ לקוּחין הֵן בידוֹ,
והוֹלֵך.