1
הטוֹעֵן שנִגנב הפִקדוֹן מִביתוֹ:
אִם נִשבע ואחר כך באוּ עֵדים ששקר טען ושהפִקדוֹן היה אצלוֹ הרי זה משלֵם תשלוּמי כפל,
שהרי הוּא עצמוֹ כגנב; ואִם טבח וּמכר אחר שנִשבע משלֵם תשלוּמי ארבעה וחמִשה.
ואינוֹ מֵביא אשם על פי עֵדים על שבוּעתוֹ,
ואינוֹ מֵביא חֹמש,
שאין החֹמש מִשתלֵם עִם הכפל.
ואִם באוּ עֵדים קֹדם שיִשבע אינוֹ משלֵם אלא הקרן בִלבד.
2
במה דברים אמוּרים? שנִשבע קֹדם שיִשלח יד בפִקדוֹן.
אבל אִם שלח בוֹ יד וטען טענת גנב ונִשבע,
וּבאוּ עֵדים פטוּר מִן הכפל,
שכיון ששלח יד נִתחיֵב בוֹ וקנהוּ.
3
וכֵן הטוֹעֵן טענת אבֵדה בפִקדוֹן ונִשבע,
וחזר וטען טענת גנב ונִשבע,
ואחר כך באוּ עֵדים פטוּר מִן הכפל,
שכבר יצא הפִקדוֹן מידי הבעלים מִשבוּעה רִאשוֹנה.
4
הטוֹעֵן טענת גנב באבֵדה ונִשבע,
ואחר כך באוּ עֵדים שהאבֵדה בִרשוּתוֹ ושקר טען משלֵם תשלוּמי כפל,
שנאמר: "על כל אבֵדה" .
והוּא שיִטעֹן שנִגנבה בלִסטיס מזוּין,
שהוּא אנוּס וּפטוּר.
אבל אִם טען שנִגנבה בלֹא אֹנס פטוּר מִן הכפל,
מִפני שהוּא חיב לשלֵם על פי טענתוֹ,
ששוֹמֵר אבֵדה כשוֹמֵר שכר הוּא,
כמוֹ שיִתבאֵר.
5
הטוֹעֵן טענת גנב בפִקדוֹן ונִשבע,
ואחר כך באוּ עֵדים שהוּא בִרשוּתוֹ,
וחזר וטען בוֹ טענת גנב ונִשבע,
ואחר כך באוּ עֵדים שעדין הוּא בִרשוּתוֹ,
אפִלוּ מֵאה פעמים חיב כפל על כל טענה וּטענה; ואִם נִשבע חמִשה פעמים נִמצא משלֵם שִשה:
הקרן שהוּפקד אצלוֹ,
וחמִשה בקרן מִשוּם חמִשה כפֵלוֹת של חמֵש שבוּעוֹת.
6
טען טענת גנב ונִשבע,
וחזר וטען טענת אבֵדה ונִשבע,
וּבאוּ עֵדים שלֹא נִגנב,
והוֹדה הוּא שלֹא אבד הוֹאיל וּמשלֵם תשלוּמי כפל על פי עֵדים,
אינוֹ משלֵם חֹמש על שבוּעה אחרוֹנה אף על פי שהוֹדה,
שהממוֹן המחיבוֹ בכפל פוֹטרוֹ מִן החֹמש.
7
מסר שוֹרוֹ לִשנים,
וטענוּ טענת גנב ונִשבעוּ,
והוֹדה אחד מֵהן,
והשֵני באוּ עליו עֵדים:
שניהן משלמין את הקרן,
ואִם תפש בעל הפִקדוֹן את הכפל אין מוֹציאין מידוֹ,
וזה שהוֹדה משלֵם חֹמש כִשאר הנִשבעין שבוּעת הפִקדוֹן שהוֹדוּ מֵעצמן.
8
בעל הפִקדוֹן שתבע את השוֹמֵר,
ונִשבע שנִגנב,
ואחר כך הוּכר הגנב ותבע השוֹמֵר את הגנב,
והוֹדה לוֹ הגנב שגנב,
ותבע בעל הפִקדוֹן את הגנב,
וכפר, וּבאוּ עֵדים שגנב:
אִם באמת נִשבע השוֹמֵר כשטען שנִגנב נִפטר הגנב מִן הכפל בהוֹדיתוֹ לשוֹמֵר; ואִם בשקר נִשבע אין מוֹציאין את הכפל מִן הגנב,
ואִם תפסוּ הבעלים הכפל אין מוֹציאין מידם.
:תבעוּ הבעלים את השוֹמֵר,
ושִלֵם, ואחר כך הוּכר הגנב,
וּתבעוּהוּ הבעלים,
והוֹדה להן שגנב,
ואחר כך תבעוֹ השוֹמֵר,
וכפר בוֹ,
וּבאוּ עֵדים שגנב אין מוֹציאין הכפל מִן הגנב; ואִם תפס השוֹמֵר את הכפל אין מוֹציאין מידוֹ.
וכֵן הדין בתשלוּמי ארבעה וחמִשה אִם טבח הגנב אוֹ מכר.
9
הטוֹעֵן טענת גנב בפִקדוֹן של קטן,
אף על פי שנתן לוֹ כשהוּא קטן וּתבעוֹ כשהוּא גדוֹל,
ונִשבע ואחר כך באוּ עֵדים הרי זה פטוּר מִן הכפל,
שנאמר: "כי יתֵן איש אל רֵעֵהוּ" ,
ואין נתינת קטן כלוּם,
וצריך שתִהיה נתינה וּתביעה שוין בגדוֹל.
10
שוֹמֵר שגנב מֵרשוּתוֹ,
כגוֹן שגנב טלה מֵעֵדר שהוּפקד אצלוֹ וסלע מִכיס שהוּפקד אצלוֹ:
אִם יֵש עליו עֵדים חיב בכפל.
ואף על פי שהחזיר הסלע לִמקוֹמוֹ והטלה לעדרוֹ הרי זה חיב באחריוּתוֹ עד שיוֹדיע הבעלים,
שהרי כלתה שמירתוֹ,
וּכאִלוּ לֹא החזיר כלוּם עד שיוֹדיע בעליו.
:אבל הגוֹנֵב סלע מִכיס חבֵרוֹ אוֹ כלי מִביתוֹ,
והחזיר דבר הגנוּב לִמקוֹמוֹ:
אִם ידעוּ הבעלים בִגנֵבתוֹ ולֹא ידעוּ בחזירתוֹ עדין הגנב חיב באחריוּתוֹ עד שיִמנה את מעוֹתיו,
11
מנה את כיסוֹ וּמצאוֹ שלֵם המִנין פטוּר; ואִם לֹא ידעוּ הבעלים לֹא בִגנֵבתוֹ ולֹא בחזירתוֹ אפִלוּ מִנין אינוֹ צריך,
אלא כיון שהחזירוֹ לִמקוֹמוֹ נִפטר מֵאחריוּתוֹ.
12
במה דברים אמוּרים? בדבר שאין בוֹ רוּח חיים.
אבל הגוֹנֵב טלה מֵעֵדר חבֵרוֹ,
וידעוּ בוֹ הבעלים,
והחזירוֹ לעֵדר שלֹא מִדעת בעלים,
וּמֵת אוֹ נִגנב חיב באחריוּתוֹ; ואִם מנוּ את הצֹאן והיא שלֵמה פטוּר.
ואִם לֹא ידעוּ הבעלים לֹא בִגנֵבתוֹ ולֹא בחזירתוֹ,
אף על פי שמנוּ את הצֹאן והיא שלֵמה חיב באחריוּתוֹ עד שיוֹדיע את הבעלים,
כדי שיִשמרוּ את הטלה הגנוּב,
שהרי לִמדוֹ דרך אחרת חוּץ מִדרך שאר הצֹאן שבעֵדר זה.