1
כמה נֵרוֹת הוּא מדליק בחנוּכה? מִצותה שיִהיה כל בית וּבית מדליק נֵר אחד,
בין שהיוּ אנשי הבית מרוּבין בין שלֹא היה בוֹ אלא אדם אחד.
והמהדֵר את המִצוה מדליק נֵרוֹת כמִנין אנשי הבית,
נֵר לכל אחד ואחד,
בין אנשים בין נשים.
והמהדֵר יתֵר על זה ועוֹשה מִצוה מִן המוּבחר מדליק נֵר לכל אחד ואחד בלילה הרִאשוֹן,
וּמוֹסיף והוֹלֵך בכל לילה ולילה אחד.
2
כיצד? הרי שהיוּ אנשי הבית עשרה:
בלילה הרִאשוֹן מדליק עשרה נֵרוֹת,
וּבליל שֵני עשרים,
וּבליל שלישי שלֹשים,
עד שנִמצא מדליק בליל שמיני שמוֹנים.
3
מִנהג פשוּט בכל ערינוּ בִספרד,
שיִהיוּ כל אנשי הבית מדליקין נֵר אחד בלילה הרִאשוֹן,
וּמוֹסיפין והוֹלכין נֵר בכל לילה עד שנִמצא מדליק בליל שמיני שמוֹנה נֵרוֹת,
בין שהיוּ אנשי הבית מרוּבין בין שהיה אדם אחד.
4
נֵר שיֵש לוֹ שתי פיוֹת עוֹלה לִשני בני אדם.
מִלֵא קערה שמן והִקיפה פתילוֹת:
אִם כפה עליה כלי כל פתילה וּפתילה נחשבת בנֵר אחד; לֹא כפה עליה כלי נעשת כִמדוּרה,
ואפִלוּ בנֵר אחד אינה נחשבת.
5
אין מדליקין נֵרוֹת חנוּכה קֹדם שתִשקע החמה,
אלא עִם שקיעתה,
לֹא מאחרין ולֹא מקדימין.
שכח אוֹ הֵזיד ולֹא הִדליק עִם שקיעת החמה מדליק והוֹלֵך עד שתִכלה רגל מִן השוּק.
וכמה הוּא זמן זה? כמוֹ חצי שעה אוֹ יתֵר.
עבר זמן זה אינוֹ מדליק.
וצריך לִתֵן שמן בנֵר כדי שתִהיה דוֹלקת והוֹלכת עד שתִכלה רגל מִן השוּק.
הִדליקה וכבתה אינוֹ זקוּק להדליקה פעם אחרת.
נִשארה דוֹלקת אחר שכלתה רגל מִן השוּק אִם רצה לכבוֹתה אוֹ לסלקה,
עוֹשה.
6
כל השמנים וכל הפתילוֹת כשֵרוֹת לנֵר חנוּכה,
ואף על פי שאין השמנים נִמשכין אחר הפתילה ואין האוּר נִתלית יפה באוֹתן הפתילוֹת.
ואפִלוּ בלילי שבת שבתוֹך ימי חנוּכה מוּתר להדליק בִשמנים וּפתילוֹת שאסוּר להדליק בהן נֵר שבת,
לפי שאסוּר להִשתמֵש לאוֹר חנוּכה בין בשבת בין בחֹל,
ואפִלוּ לִבדֹק מעוֹת אוֹ לִמנוֹתן לאוֹרה אסוּר.
7
נֵר חנוּכה מִצוה להניחוֹ על פתח הבית מִבחוּץ בטפח הסמוּך לפתח,
על שמֹאל הנִכנס לבית,
כדי שתִהיה מזוּזה מימין ונֵר חנוּכה מִשמֹאל.
ואִם היה דר בעליה מניחוֹ בחלוֹן הסמוּכה לִרשוּת הרבים.
ונֵר חנוּכה שהִניחוֹ למעלה מֵעשרים אמה לֹא עשה כלוּם,
מִפני שאינוֹ נִכר.
8
בימי הסכנה מניח נֵר חנוּכה בתוֹך ביתוֹ מִבִפנים,
ואפִלוּ הִניחוֹ על שוּלחנוֹ דיוֹ.
וצריך לִהיוֹת בתוֹך הבית נֵר אחֵר להִשתמֵש לאוֹרה.
ואִם היתה שם מדוּרה אינוֹ צריך נֵר אחֵר.
ואִם אדם חשוּב הוּא שאין דרכוֹ להִשתמֵש לִמדוּרה צריך נֵר אחֵר.
9
נֵר חנוּכה שהִדליקוֹ חֵרֵש שוֹטה וקטן אוֹ גוֹי לֹא עשה כלוּם,
עד שידליקוֹ מי שהוּא חיב בהדלקה.
הִדליקוֹ מִבִפנים והוֹציאוֹ דלוּק והִניחוֹ על פתח ביתוֹ לֹא עשה כלוּם,
עד שידליקנוּ בִמקוֹמוֹ.
אחז הנֵר בידוֹ ועמד לֹא עשה כלוּם,
שהרוֹאה אוֹמֵר:
לצרכוֹ הוּא עוֹמֵד.
עששית שהיתה דוֹלקת כל היוֹם כוּלוֹ למוֹצאי שבת מכבה וּמברֵך וּמדליקה,
שההדלקה היא המִצוה,
לֹא ההנחה.
וּמוּתר להדליק נֵר חנוּכה מִנֵר חנוּכה אחֵר.
10
חצֵר שיֵש לה שני פתחים בִשתי רוּחוֹת צריכה שני נֵרוֹת,
שלֹא יֹאמרוּ העוֹברים ברוּח זוֹ:
לֹא הִניחוּ נֵר חנוּכה.
אבל אִם היוּ ברוּח אחת מדליק באחד מֵהן.
11
אוֹרֵח שמדליקין עליו בתוֹך ביתוֹ אינוֹ צריך להדליק עליו במקוֹם שנִתארֵח בוֹ.
אין לוֹ בית להדליק עליו בוֹ צריך להדליק במקוֹם שנִתארֵח בוֹ,
וּמִשתתֵף עִמהם בשמן.
ואִם היה לוֹ בית בִפני עצמוֹ,
אף על פי שמדליקין עליו בתוֹך ביתוֹ צריך להדליק בבית שהוּא בוֹ,
מִפני העוֹברים.
12
מִצות נֵר חנוּכה,
מִצוה חביבה היא עד מאֹד,
וצריך אדם להִזהֵר בה כדי להוֹדיע הנֵס וּלהוֹסיף בשבח האֵל והוֹדיה לוֹ על הנִסים שעשה.
אפִלוּ אין לוֹ מה יֹאכל אלא מִן הצדקה שוֹאֵל,
אוֹ מוֹכֵר כסוּתוֹ,
ולוֹקֵח שמן ונֵרוֹת וּמדליק.
13
הרי שאין לוֹ אלא פרוּטה אחת,
וּלפניו קִדוּש שבת והדלקת נֵר חנוּכה מקדים שמן להדליק נֵר חנוּכה על היין לקִדוּש היוֹם; הוֹאיל וּשניהם מִדִברי סוֹפרים מוּטב להקדים נֵר חנוּכה שיֵש בוֹ זִכרוֹן הנֵס.
14
היה לפניו נֵר ביתוֹ ונֵר חנוּכה,
אוֹ נֵר ביתוֹ וקִדוּש היוֹם נֵר ביתוֹ קוֹדֵם,
מִשוּם שלוֹם ביתוֹ,
שהרי השֵם נִמחק לעשוֹת שלוֹם בין איש לאִשתוֹ.
גדוֹל השלוֹם,
שכל התוֹרה נִתנה לעשוֹת שלוֹם בעוֹלם,
שנאמר: "דרכיה דרכי נֹעם וכל נתיבֹתיה שלוֹם" .
:בריך רחמנא דסיען:
נִגמר סֵפר שלישי בעזרת שדי.
וּמִנין פרקים של סֵפר זה שִבעה ותִשעים:
הִלכוֹת שבת שלֹשים פרקים; הִלכוֹת עֵרוּבין שמוֹנה פרקים; הִלכוֹת שביתת עשוֹר שלֹשה פרקים; הִלכוֹת שביתת יוֹם טוֹב שמוֹנה פרקים; הִלכוֹת חמֵץ וּמצה שמוֹנה פרקים; הִלכוֹת שוֹפר וסוּכה ולוּלב שמוֹנה פרקים; הִלכוֹת שקלים ארבעה פרקים; הִלכוֹת קִדוּש החֹדש תִשעה עשר פרקים; הִלכוֹת תעניוֹת חמִשה פרקים; הִלכוֹת מגִלה וחנוּכה ארבעה פרקים.