הִלכוֹת מגִלה וחנוּכה:
יֵש בִכללן שתי מִצווֹת עשֵה מִדִברי סוֹפרים,
ואינן מִן המִנין.
:וּבֵאוּר שתי מִצווֹת אֵלוּ בִפרקים אֵלוּ.
1
קריאת המגִלה בִזמנה מִצות עשֵה מִדִברי סוֹפרים,
והדברים ידוּעים שהיא תקנת נביאים.
והכֹל חיבין בִקריאתה,
אנשים ונשים וגֵרים ועבדים משוּחררים.
וּמחנכין את הקטנים לִקרוֹתה.
ואפִלוּ כֹהנים בעבוֹדתן מבטלין עבוֹדתן וּבאין לִשמֹע מִקרא מגִלה.
וכֵן מבטלין תלמוּד תוֹרה למִקרא מגִלה,
קל וחֹמר לִשאר המִצווֹת של תוֹרה,
כוּלן נִדחין מִפני מִקרא מגִלה.
ואין לך דבר שנִדחה מִקרא מגִלה מִפניו חוּץ מִמֵת שאין לוֹ קוֹברים,
שהפוֹגֵע בוֹ קוֹברוֹ תחִלה ואחר כך קוֹרֵא.
2
אחד הקוֹרֵא ואחד השוֹמֵע מִן הקוֹרֵא יצא ידי חוֹבתוֹ,
והוּא שיִשמע מִמי שהוּא חיב בִקריאתה.
לפיכך, אִם היה הקוֹרֵא קטן אוֹ שוֹטה השוֹמֵע מִמנוּ לֹא יצא.
3
מִצוה לִקרוֹת את כוּלה,
וּמִצוה לִקרוֹתה בלילה וּביוֹם.
וכל הלילה כשֵר לִקריאת הלילה,
וכל היוֹם כשֵר לִקריאת היוֹם.
וּמברֵך קֹדם קריאתה בלילה שלֹש ברכוֹת:
'ברוּך אתה יי אלֹהינוּ מלך העוֹלם אשר קִדשנוּ במִצווֹתיו וצִוּנוּ על מִקרא מגִלה' 'ברוּך אתה יי אלֹהינוּ מלך העוֹלם שעשה נִסים לאבוֹתינוּ בימים ההֵם בזמן הזה',
'ברוּך אתה יי אלֹהינוּ מלך העוֹלם שהחינוּ וקימנוּ והִגיענוּ לזמן הזה'.
וּביוֹם אינוֹ חוֹזֵר וּמברֵך 'שהחינוּ'.
וּמקוֹם שנהגוּ לברֵך אחריה,
מברֵך: 'ברוּך אתה יי אלֹהינוּ מלך העוֹלם,
האֵל הרב את ריבֵנוּ,
והדן את דינֵנוּ,
והנוֹקֵם את נִקמתֵנוּ,
הנִפרע לנוּ מִצרינוּ,
והמשלֵם גמוּל לכל אוֹיבי נפשֵנוּ,
ברוּך אתה יי,
האֵל הנִפרע לעמוֹ ישראֵל מִכל צריהם,
האֵל המוֹשיע'.
4
איזה הוּא זמן קריאתה? זמנים הרבֵה תִקנוּ לה,
שנאמר: "בִזמניהם" .
ואֵלוּ הֵן זמני קריאתה:
כל מדינה שהיתה מוּקפת חוֹמה בימי יהוֹשוּע בִן נוּן,
בין בארץ בין בחוּצה לארץ,
אף על פי שאין לה עכשיו חוֹמה קוֹראין בחמִשה עשר לאדר,
וּמדינה זוֹ היא הנִקרֵאת כרך.
וכל מדינה שלֹא היתה מוּקפת חוֹמה בימוֹת יהוֹשוּע,
אף על פי שהיא מוּקפת עתה קוֹראין בארבעה עשר,
וּמדינה זוֹ היא הנִקרֵאת עיר.
5
שוּשן הבירה,
אף על פי שלֹא היתה מוּקפת חוֹמה בימי יהוֹשוּע קוֹראין בחמִשה עשר,
שבה היה הנֵס,
שנאמר: "ונוֹח בחמִשה עשר בוֹ" .
ולמה תלוּ הדבר בימי יהוֹשוּע? כדי לחלֹק כבוֹד לארץ ישראֵל שהיתה חרֵבה באוֹתוֹ הזמן,
כדי שיִהיוּ קוֹראין כִבני שוּשן,
ויֵחשבוּ כאִלוּ הֵן כרכין מוּקפין,
אף על פי שהֵם עתה חרֵבין,
הוֹאיל והיוּ מוּקפין בימי יהוֹשוּע,
ויהיה זִכרוֹן לארץ ישראֵל בנֵס זה.
6
בני הכפרים שאינן מִתקבצין בבתי כנֵסיוֹת אלא בשֵני וּבחמישי תִקנוּ להן שיִהיוּ מקדימין וקוֹראין ביוֹם הכניסה.
כיצד? אִם חל יוֹם ארבעה עשר לִהיוֹת בשֵני אוֹ בחמישי קוֹראין בוֹ ביוֹם; ואִם חל לִהיוֹת ביוֹם אחֵר חוּץ מִשֵני וחמישי מקדימין וקוֹראים בשֵני אוֹ בחמישי הסמוּך לארבעה עשר.
7
כיצד? חל ארבעה עשר לִהיוֹת באחד בשבת מקדימין וקוֹראים בחמישי,
שהוּא יוֹם אחד עשר; חל לִהיוֹת בִשלישי קוֹראין בשֵני,
שהוּא יוֹם שלֹשה עשר; חל לִהיוֹת בִרביעי קוֹראין בשֵני,
שהוּא יוֹם שנים עשר.
וכל אֵלוּ שמקדימין וקוֹראין קֹדם ארבעה עשר אין קוֹראין אוֹתה בפחוֹת מֵעשרה.
8
כפר שאין נִכנסין בוֹ בשֵני וּבחמישי אין קוֹראין אוֹתה אלא בארבעה עשר.
ועיר שאין בה עשרה בטלנין קבוּעין בבית הכנסת לצרכי צִבוּר הרי היא כִכפר,
וּמקדימין וקוֹראין ביוֹם הכניסה.
ואִם אין בעיר עשרה בני אדם תקנתוֹ קלקלתוֹ,
והרי הֵן כאנשי עיר גדוֹלה,
ואין קוֹראין אלא בארבעה עשר.
9
במה דברים אמוּרים שמקדימין וקוֹראין ביוֹם הכניסה? בִזמן שיֵש להם לישראֵל מלכוּת.
אבל בזמן הזה אין קוֹראין אוֹתה אלא בִזמנה,
שהוּא יוֹם ארבעה עשר ויוֹם חמִשה עשר:
בני כפרים וּבני עירוֹת קוֹראין בארבעה עשר,
וּבני כרכין קוֹראין בחמִשה עשר.
10
בן עיר שהלך לכרך וּבן כרך שהלך לעיר:
אִם היתה דעתוֹ לחזֹר לִמקוֹמוֹ בִזמן קריאה,
ונִתעכֵב ולֹא חזר קוֹרֵא כִמקוֹמוֹ; ואִם לֹא היה בדעתוֹ לחזֹר אלא אחר זמן הקריאה קוֹרֵא עִם אנשי המקוֹם שהוּא שם.
וּכרך וכל הסמוּך לוֹ וכל הנִראה עִמוֹ,
אִם אין ביניהן יתֵר על אלפים אמה הרי זה כִכרך,
וקוֹראין בחמִשה עשר.
11
עיר שהיא ספֵק ואין ידוּע אִם היתה מוּקפת חוֹמה בימוֹת יהוֹשוּע בִן נוּן אוֹ אחר כֵן הוּקפה קוֹראין בִשני הימים,
שהֵן ארבעה עשר וחמִשה עשר,
וּבליליהן. וּמברכין על קריאתה בארבעה עשר בִלבד,
הוֹאיל והוּא זמן קריאה לרֹב העוֹלם.
12
קראוּ את המגִלה באדר ואחר כך עִברוּ בית דין את השנה חוֹזרין וקוֹראין אוֹתה באדר השֵני בִזמנה.
13
אין קוֹראין את המגִלה בשבת,
גזֵרה שמא יטֹל אוֹתה בידוֹ ויֵלֵך אֵצל מי שהוּא בקי לִקרוֹת ויעבירנה ארבע אמוֹת בִרשוּת הרבים,
שהכֹל חיבים בִקריאתה,
ואין הכֹל בקיאין בִקריאתה.
לפיכך, אִם חל זמן קריאתה בשבת מקדימין וקוֹראין אוֹתה קֹדם השבת,
ושוֹאלין ודוֹרשין בהִלכוֹת פוּרים באוֹתה שבת כדי להזכיר שהוּא פוּרים.
14
כיצד? יוֹם ארבעה עשר שחל לִהיוֹת בשבת בני עירוֹת מקדימין וקוֹראין בערב שבת,
וּבני כרכין קוֹראים בִזמנם באחד בשבת.
חל יוֹם חמִשה עשר לִהיוֹת בשבת בני כרכין מקדימין וקוֹראים בערב שבת,
שהוּא יוֹם ארבעה עשר,
וּבני עירוֹת קוֹראין בוֹ ביוֹם שהוּא זמנם,
ונִמצאוּ הכֹל קוֹראין בארבעה עשר.