1
שמירת המִקדש מִצות עשֵה,
ואף על פי שאין שם פחד מֵאוֹיֵב ולֹא מִלִסטים,
שאין שמירתוֹ אלא כבוֹד לוֹ אינוֹ דוֹמה פלטוֹרין שיֵש עליו שוֹמרין לפלטוֹרין שאין עליו שוֹמרין.
2
וּשמירה זוֹ מִצותה כל הלילה.
והשוֹמרים הֵן הלויִם והכֹהנים,
שנאמר: "אתה וּבניך אִתך לִפני אֹהל העֵדוּת" ,
כלוֹמר: אתם תִהיוּ שוֹמרין לוֹ,
והרי נאמר:
"ושמרוּ את מִשמרת אֹהל מוֹעֵד" ,
ונאמר: "והחֹנים לִפני המִשכן קֵדמה לִפני אֹהל מוֹעֵד מִזרחה מֹשה ואהרֹן וּבניו שֹמרים מִשמרת המִקדש" .
3
ואִם בִטלוּ שמירה עברוּ בלֹא תעשה,
שנאמר: "וּשמרתם אֵת מִשמרת הקֹדש" ,
וּלשוֹן שמירה אזהרה היא.
הא למדת ששמירתוֹ מִצות עשֵה,
וּבִטוּל שמירתוֹ מִצות לֹא תעשה.
4
מִצות שמירתוֹ שיִהיוּ הכֹהנים שוֹמרים מִבִפנים והלויִם מִבחוּץ.
וארבע ועשרים עֵדה שוֹמרין אוֹתוֹ בכל לילה תמיד בארבעה ועשרים מקוֹם,
הכֹהנים בִשלֹשה מקוֹמוֹת והלויִם באחד ועשרים מקוֹם.
5
והיכן היוּ שוֹמרין? כֹהנים היוּ שוֹמרין בבית אבטינס וּבבית הניצוֹץ וּבבית המוֹקֵד.
בית אבטינס וּבית הניצוֹץ היוּ עליוֹת בנוּיוֹת בצד שערי העזרה,
והרוֹבין היוּ שוֹמרים שם.
בית המוֹקֵד בארץ,
וזִקני בית אב של אוֹתוֹ היוֹם היוּ ישֵנים שם וּמפתחוֹת העזרה בידם.
6
לֹא היוּ הכֹהנים השוֹמרין ישֵנים בבִגדי כהוּנה,
אלא מקפלין אוֹתן וּמניחין אוֹתן כנגד ראשיהן ולוֹבשין בִגדי עצמן,
וישֵנים על הארץ כדרך כל שוֹמרי חצרוֹת המלכים,
לֹא שיישנוּ על המִטוֹת.
7
אֵרע קרי באחד מֵהן הוֹלֵך במסִבה שתחת הקרקע,
שהמחִלוֹת הפתוּחוֹת להר הבית לֹא נִתקדשוּ,
וטוֹבֵל, וחוֹזֵר ויוֹשֵב אֵצל אחיו הכֹהנים עד שפוֹתחין השערים בבֹקר,
יוֹצֵא והוֹלֵך לוֹ.
8
והיכן היוּ הלויִם שוֹמרין? על חמִשה שערי הר הבית,
ועל ארבע פִנוֹתיו מִתוֹכוֹ,
ועל ארבע פִנוֹת העזרה מִבחוּץ,
שאסוּר לישֵב בעזרה,
ועל חמִשה שערי העזרה חוּץ לעזרה,
שהרי הכֹהנים שוֹמרים על שער המוֹקֵד ועל שער הניצוֹץ הרי שמוֹנה עשר מקוֹם.
9
ועוֹד שוֹמרים בלִשכת הקרבן וּבלִשכת הפרֹכת ואחוֹרי בית הכפֹרת.
10
וּמעמידין ממוּנה אחר כל המִשמרוֹת השוֹמרין,
ואיש הר הבית היה נִקרא,
והיה מחזֵר על כל מִשמר וּמִשמר כל הלילה,
ואבוּקוֹת דוֹלקוֹת לפניו,
וכל מִשמר שאינוֹ עוֹמֵד ואוֹמֵר לוֹ:
'שלוֹם עליך איש הר הבית' נִכר שהוּא ישֵן,
חוֹבטוֹ במקלוֹ.
וּרשוּת היה לוֹ לִשרֹף את כסוּתוֹ,
עד שיהוּ אוֹמרין בירוּשלים:
'מה קוֹל בעזרה?',
'קוֹל בן לֵוי לוֹקה וּבגדיו נִשרפים,
שישן לוֹ על מִשמרוֹ'.
11
וּבשחר, קֹדם שיעלה עמוּד השחר סמוּך לוֹ,
יבֹא הממוּנה של מִקדש וידפֹק על הכֹהנים שבבית המוֹקֵד,
והֵן פוֹתחין לוֹ.
נטל את המפתֵח וּפתח את השער הקטֹן שבין בית המוֹקֵד וּבין העזרה,
ונִכנס מִבית המוֹקֵד לעזרה,
ונִכנסוּ אחריו הכֹהנים וּשתי אבוּקוֹת של אוּר בידן,
ונחלקוּ לִשתי כִתוֹת,
כת הוֹלכת למִזרח וכת הוֹלכת למערב,
והיוּ בוֹדקין והוֹלכין את כל העזרה עד שיגיעוּ שתי הכִתוֹת לִמקוֹם בית עוֹשי חבִתין.
הִגיעוּ אֵלוּ ואֵלוּ אוֹמרין:
'שלוֹם, הכֹל שלוֹם',
והעמידוּ עוֹשי חבִתין לעשוֹת חבִתן.
12
כסֵדר הזה עוֹשין בכל לילה,
חוּץ מִלילי שבת שאין בהם אוּר,
אלא בוֹדקין בנֵרוֹת הדוֹלקין שם מֵערב שבת.
:בריך רחמנא דסיען