הִלכוֹת בית הבחירה:
יֵש בִכללן שֵש מִצווֹת,
שלֹש מִצווֹת עשֵה ושלֹש מִצווֹת לֹא תעשה,
וזה הוּא פרטן:
:א)nbsp;לִבנוֹת מִקדש.
ב)nbsp;שלֹא לִבנוֹת המִזבֵח גזית.
ג)nbsp;שלֹא לעלוֹת במעלוֹת עליו.
ד)nbsp;ליראה מִן המִקדש.
ה)nbsp;לִשמֹר את המִקדש סביב.
ו)nbsp;שלֹא להשבית שמירת המִקדש.
:וּבֵאוּר מִצווֹת אֵלוּ בִפרקים אֵלוּ.
1
מִצות עשֵה לעשוֹת בית ליי מוּכן לִהיוֹת מקריבים עליו הקרבנוֹת וחוֹגגין אֵליו שלֹש פעמים בשנה,
שנאמר: "ועשוּ לי מִקדש" .
וּכבר נִתפרֵש בתוֹרה מִשכן שעשה מֹשה רבֵנוּ.
והיה לפי שעה,
שנאמר: "כי לֹא באתם עד עתה" וכו' .
2
כיון שנִכנסוּ ישראֵל לארץ העמידוּ המִשכן בגִלגל ארבע עשרֵה שנה שכבשוּ ושחִלקוּ.
וּמִשם באוּ לשילֹה וּבנוּ שם בית של אבנים וּפרשוּ יריעוֹת המִשכן עליו,
ולֹא היתה שם תִקרה.
וּשלֹש מֵאוֹת ותֵשע ושִשים שנה עמד מִקדש שילוֹ.
וּכשמֵת עֵלי חרב,
וּבאוּ לנֹב וּבנוּ שם מִקדש.
וּכשמֵת שמוּאֵל חרב,
וּבאוּ לגִבעוֹן וּבנוּ שם מִקדש.
וּמִגִבעוֹן באוּ לבית העוֹלמים.
וימי נֹב וגִבעוֹן שבע וחמִשים שנה.
3
כיון שנִבנה המִקדש בירוּשלים,
נאסרוּ כל המקוֹמוֹת כוּלן לִבנוֹת בהן בית ליי וּלהקריב בהן קרבן,
ואין שם בית לדוֹר הדוֹרוֹת אלא בירוּשלים בִלבד וּבהר המוֹריה שבה,
שנאמר: "ויֹאמר דויד זה הוּא בית יי אלֹהים" ,
ואוֹמֵר: "זֹאת מנוּחתי עדי עד" .
4
בִנין שבנה שלֹמֹה כבר מפֹרש בִמלכים.
והבִנין העתיד לִבנוֹת,
אף על פי שהוּא כתוּב ביחזקֵאל,
אינוֹ מפֹרש וּמבֹאר.
ואנשי בית שֵני,
כשבנוּ בימי עזרא,
בנוּהוּ כבִנין שלֹמֹה וּמֵעין דברים המפֹרשין ביחזקֵאל.
5
ואֵלוּ הֵן דברים שהֵן עִקר בבִנין הבית:
עוֹשין בוֹ קֹדש וקֹדש הקדשים,
ויהיה לִפני הקֹדש מקוֹם אחד והוּא הנִקרא אוּלם,
וּשלשתן נִקראין היכל.
ועוֹשין מחִצה אחרת סביב להיכל רחוֹקה מִמנוּ,
כגוֹן קלעי החצֵר שהיוּ במִדבר,
וכל המוּקף בִמחִצה זוֹ,
שהוּא כעין חצר אֹהל מוֹעֵד הוּא הנִקרא עזרה.
והכֹל נִקרא מִקדש.
6
ועוֹשין במִקדש שִבעה כֵלים:
מִזבֵח לעוֹלה ולִשאר הקרבנוֹת,
וכבש שעוֹלין בוֹ למִזבֵח,
וּמקוֹמוֹ לִפני האוּלם משוּך לדרוֹם,
וכיוֹר וכנוֹ לקדֵש מִמנוּ הכֹהנים ידיהם ורגליהם לעבוֹדה,
וּמקוֹמוֹ בין האוּלם ולמִזבֵח משוּך לדרוֹם,
שהוּא שמֹאל הנִכנס למִקדש.
:וּמִזבֵח לקטֹרת,
וּמנוֹרה, ושוּלחן,
וּשלשתן בתוֹך הקֹדש לִפני קֹדש הקדשים:
7
המנוֹרה בדרוֹם מִשמֹאל הנִכנס,
ושוּלחן מימין,
שעליו לחם הפנים,
וּשניהן בצד קֹדש הקדשים מִבחוּץ,
וּמִזבח הקטֹרת משוּך מִבין שניהן לחוּץ.
ועוֹשין בתוֹך העזרה גבוּלין:
עד כאן לישראֵל,
עד כאן לכֹהנים.
וּבוֹנים בה בתים לִשאר צרכי המִקדש,
כל בית מֵהם נִקרא לִשכה.
8
כשבוֹנין ההיכל והעזרה בוֹנין באבנים גדוֹלוֹת.
ואִם לֹא מצאוּ אבנים בוֹנין בִלבֵנים.
ואין מפצלין את אבני הבִנין בהר הבית,
אלא מפצלין אוֹתן וּמסתתין אוֹתן מִבחוּץ,
ואחר כך מכניסין אוֹתן לבִנין,
שנאמר: "אבנים גדֹלוֹת אבנים יקרוֹת" וכו' ,
ואוֹמֵר: "וּמקבוֹת והגרזן כל כלי ברזל לֹא נִשמע בבית בהִבנֹתוֹ" .
9
ואין בוֹנין בוֹ עֵץ בוֹלֵט כלל,
אלא אוֹ באבנים אוֹ בִלבֵנים וסיד.
ואין עוֹשין אכסדריוֹת של עֵץ בכל העזרה,
אלא של אבנים אוֹ לבֵנים.
10
וּמרצפין כל העזרה באבנים יקרוֹת.
ואִם נעקרה אבן,
אף על פי שהיא עוֹמדת בִמקוֹמה,
הוֹאיל ונִתקלקלה פסוּלה,
ואסוּר לכֹהֵן העוֹבֵד לעמֹד עליה בִשעת העבוֹדה עד שתִקבע בארץ.
11
וּמִצוה מִן המוּבחר לחזֵק את הבִנין וּלהגביהוֹ כפי כֹח הצִבוּר,
שנאמר: "וּלרוֹמֵם את בית אלֹהינוּ" .
וּמפארין אוֹתוֹ וּמיפין כפי כֹחן.
אִם יכוֹלין לטוּח אוֹתוֹ כוּלוֹ בזהב וּלהגדיל במעשיו הרי זוֹ מִצוה.
12
אין בוֹנין את המִקדש בלילה,
שנאמר: "וּביוֹם הקים את המִשכן" ביוֹם מקימין ולֹא בלילה.
ועוֹסקין בבִנין מֵעלוֹת השחר עד צֵאת הכוֹכבים.
והכֹל חיבין לִבנוֹת וּלסעֵד בעצמן וּבממוֹנם,
אנשים ונשים,
כמִקדש המִדבר.
ואין מבטלין תינוֹקוֹת של בית רבן לבִנין,
ואין בִנין מִקדש דוֹחה יוֹם טוֹב.
13
המִזבֵח אין עוֹשין אוֹתוֹ אלא בִנין אבנים.
וזה שנאמר בתוֹרה:
"מִזבח אדמה תעשה לי" שיִהיה מחוּבר באדמה,
שלֹא יבנוּהוּ לֹא על גבי כיפין ולֹא על גבי מחִלוֹת.
וזה שנאמר:
"ואִם מִזבח אבנים" מִפי השמוּעה למדוּ שאינוֹ רשוּת אלא חוֹבה.
14
כל אבן שנִפגמה כדי שתחגֹר בה הצִפֹרן,
כסכין של שחיטה הרי זוֹ פסוּלה לכבש ולמִזבֵח,
שנאמר: "אבנים שלֵמוֹת תִבנה את מִזבח יי אלֹהיך" .
וּמֵהיכן היוּ מביאין אבני מִזבֵח? מִן בתוּלת הקרקע:
חוֹפרין עד שמגיעין למקוֹם הנִכר שאינוֹ מקוֹם עבוֹדה וּבִנין,
וּמוֹציאין מִמנוּ האבנים,
אוֹ מִן הים הגדוֹל,
וּבוֹנין בהן.
וכֵן אבני ההיכל והעזרוֹת שלֵמוֹת היוּ.
15
ואבני היכל והעזרוֹת שנִפגמוּ אוֹ שנִגממוּ פסוּלוֹת,
ואין להן פִדיוֹן אלא נִגנזין.
:כל אבן שנגע בה הברזל,
אף על פי שלֹא נִפגמה פסוּלה לבִנין המִזבֵח וּבִנין הכבש,
שנאמר: "כי חרבך הֵנפת עליה ותחללה" .
והבוֹנה אבן שנגע בה ברזל במִזבֵח אוֹ בכבש לוֹקה,
שנאמר: "לֹא תִבנה אתהן גזית" .
והבוֹנה אבן פגוּם עוֹבֵר בעשֵה.
16
אבן שנִפגמה אוֹ שנגע בה ברזל אחר שנִבנית במִזבֵח אוֹתה האבן פסוּלה,
והשאר כשֵרוֹת.
:וּמלבנין את המִזבֵח פעמים בשנה,
בפסח וּבחג.
וּכשמלבנין אוֹתוֹ,
מלבנין במפה,
אבל לֹא בכפיס של ברזל,
שמא יגע באבן ויפסֹל.
17
אין עוֹשין מדרֵגוֹת למִזבֵח,
שנאמר: "לֹא תעלה במעלֹת על מִזבחי" ,
אלא בוֹנין כמוֹ תֵל בִדרוֹמוֹ של מִזבֵח,
מִתמעֵט ויוֹרֵד מֵרֹאש המִזבֵח עד הארץ,
והוּא הנִקרא כבש.
והעוֹלה במעלוֹת על המִזבֵח לוֹקה.
:וכֵן הנוֹתֵץ אבן אחת מִן המִזבֵח אוֹ מִכל ההיכל אוֹ מִבין האוּלם ולמִזבֵח דרך השחתה לוֹקה,
שנאמר: "ונִתצתם את מִזבחֹתם וכו' לֹא תעשוּן כֵן ליי אלֹהיכם" .
18
המנוֹרה וכֵליה והשוּלחן וכֵליו וּמִזבח הקטֹרת וכל כלי השרֵת אין עוֹשין אוֹתן אלא מִן המתכת בִלבד.
ואִם עשוּ אוֹתן של עֵץ אוֹ עצם אוֹ אבן אוֹ של זכוּכית פסוּלים.
19
היוּ הקהל עניים עוֹשין אוֹתן אפִלוּ של בדיל,
ואִם העשירוּ עוֹשין אוֹתן של זהב.
אפִלוּ המִזרקוֹת,
והשִפוּדין והמגרֵפוֹת של מִזבח העוֹלה,
והמִדוֹת אִם יֵש כֹח בצִבוּר,
עוֹשין אוֹתן של זהב.
אפִלוּ שערי העזרה מחפים אוֹתן זהב אִם מצאה ידם.
20
אין עוֹשין כל הכֵלים מִתחִלתן אלא לשֵם הקדֵש,
ואִם נעשוּ מִתחִלתן להדיוֹט אין עוֹשין אוֹתן לגבֹה.
וּכלי גבֹה:
עד שלֹא נִשתמֵש בהן גבֹה רשאי להִשתמֵש בהן הדיוֹט; וּמִשנִשתמֵש בהן גבֹה אסוּרין להדיוֹט.
אבנים וקוֹרוֹת שחצבן מִתחִלה לבית הכנסת אין בוֹנין אוֹתן להר הבית.