1
אין עֵדים זוֹממין נהרגין ולֹא לוֹקין ולֹא משלמין עד שיִהיוּ שניהם ראוּיין לעֵדוּת,
ויוּזמוּ שניהן אחר שנִגמר הדין.
אבל אִם הוּזם אחד מֵהן בִלבד,
אוֹ שהוּזמוּ שניהם קֹדם גמר דין,
אוֹ שהוּזמוּ שניהם אחר גמר דין ונִמצא אחד מֵהן קרוֹב אוֹ פסוּל אין נענשין,
אף על פי שהוּזמוּ ונִפסלוּ לכל עֵדוּיוֹת שבתוֹרה.
2
נהרג זה שהֵעידוּ עליו ואחר כך הוּזמוּ אינן נהרגין מִן הדין,
שנאמר: "כאשר זמם לעשוֹת" ועדין לֹא עשה.
ודבר זה מִפי הקבלה.
אבל אִם לקה זה שהֵעידוּ עליו לוֹקין,
וכֵן אִם יצא הממוֹן מיד זה ליד זה בעֵדוּתן חוֹזֵר לִבעליו וּמשלמין לוֹ.
3
היוּ העֵדים שלֹשה,
אפִלוּ מֵאה,
אִם הֵעידוּ בבית דין זה אחר זה,
והֵעיד כל אחד מֵהן אחר חבֵרוֹ בתוֹך כדי דִבוּר,
והוּזמוּ מִקצתן אינן נענשין עד שיוּזמוּ כוּלן.
:אבל אִם היה הפסֵק בין זה לזה יתֵר מִכדי דִבוּר,
והוּא כדי שאֵלת שלוֹם תלמיד לרב הרי נחלקה העֵדוּת,
והשנים שהוּזמוּ נענשין,
והשנים האחֵרים שהיה בין דִבריהם ודִברי הרִאשוֹנים הפסֵק אין נענשין,
ואף על פי שבטלה העֵדוּת כוּלה; מִפני שהֵן כת אחת,
הוֹאיל ונִפסל מִקצתה נִפסלה כוּלה.
4
הֵעיד האחד ונחקרה עֵדוּתוֹ,
ואמר השֵני:
אף אני כמֹהוּ,
אוֹ שאמר:
הין וכיוֹצֵא בזה,
והוּזמוּ שניהם הרי שניהן נהרגין אוֹ לוֹקין אוֹ משלמין; שכל עֵד שאמר אחר עֵדוּת חבֵרוֹ:
הין הרי זה כמי שנחקר והֵעיד כמוֹ שהֵעיד חבֵרוֹ.
ואין לעֵדים זוֹממין שגגה,
לפי שאין בהן מעשה,
לפיכך אין צריכין התראה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
5
כשֵם שהשנים מזימין את המֵאה אִם הֵעידוּ המֵאה בכת אחת,
כך הֵן מזימין אוֹתם אפִלוּ היוּ חמִשים כת,
וּבאוּ שנים אחר שנים.
:כיצד? כת שהֵעידה על ראוּבֵן שהרג שִמעוֹן בירוּשלים,
וּבאוּ שני עֵדים והזימוּה,
וּבאה כת שניה והֵעידה אוֹתה עֵדוּת עצמה שראוּבֵן הרג שִמעוֹן בירוּשלים,
ועמדוּ אוֹתן השנים והֵזימוּ גם זֹאת הכת השניה,
וכֵן השלישית והרביעית,
אפִלוּ הֵן מֵאה כוּלן נהרגין על פי אֵלוּ השנים.
6
כת שהֵעידה על ראוּבֵן שהרג שִמעוֹן,
וּבאה כת שניה והֵזימה את הכת הרִאשוֹנה יֵהרגוּ העֵדים הזוֹממין,
וינצֵל ראוּבֵן.
באה כת שלישית והֵזימה את הכת השניה תֵהרֵג הכת השניה וּראוּבֵן,
ותִנצֵל הכת הרִאשוֹנה.
באה כת רביעית והֵזימה את הכת השלישית תֵהרֵג הכת השלישית והכת הרִאשוֹנה,
וינצֵל ראוּבֵן ותִנצֵל הכת השניה.
וכֵן אפִלוּ הֵן מֵאה כת זוֹ מזימה את זוֹ,
כת נִכנסת וכת יוֹצאה.
7
עֵדים שהֵעידוּ על איש טרֵפה שהרג,
והוּזמוּ אין נהרגין,
שאפִלוּ הרגוּהוּ בידיהן אינן נהרגין,
לפי שהוּא טרֵפה.
וכֵן העֵדים שהיוּ טרֵפה,
והֵעידוּ בדבר שחיבין עליו מיתת בית דין,
והוּזמוּ אין נהרגין,
שאִם יוּזמוּ זוֹממיהן אין זוֹממיהן נהרגין,
שלֹא הֵזימוּ אלא טרֵפה.
8
עֵדים שהֵעידוּ על אחד,
והִרשיעוּהוּ רשע שאין בוֹ לֹא מלקוּת ולֹא חיוּב ממוֹן,
ואחר כך הוּזמוּ הרי אֵלוּ לוֹקין,
אף על פי שלֹא זממוּ להלקוֹת זה ולֹא לחיבוֹ ממוֹן.
:כיצד? הֵעידוּ על כֹהֵן שהוּא חלל,
כגוֹן שהֵעידוּ ואמרוּ:
בפנינוּ נִתגרשה אִמוֹ אוֹ נחלצה במקוֹם פלוֹני ביוֹם פלוֹני,
והוּזמוּ הרי אֵלוּ לוֹקין.
וכֵן אִם הֵעידוּ על אדם שהרג בִשגגה,
והוּזמוּ לוֹקין,
ואינן גוֹלין.
:הֵעידוּ על שוֹרוֹ של זה שהרג את הנפש,
והוּזמוּ לוֹקין,
ואין משלמין את הכֹפר.
הֵעידוּ עליו שנִמכר בעבד עִברי,
והוּזמוּ לוֹקין.
וארבעה דברים אֵלוּ מִפי הקבלה הֵן.
9
כך קִבלוּ חכמים,
ששנים שהִרשיעוּ את הצדיק והִצדיקוּ את הרשע בעֵדוּתן,
וּבאוּ אחֵרים והזימוּם,
והִצדיקוּ את הצדיק והִרשיעוּ את הרשע הרי עֵדים הרִאשוֹנים לוֹקין,
אף על פי שלֹא הִרשיעוּ את הצדיק להלקוֹתוֹ.
אבל אִם הֵעידוּ עליו שאכל בשר בחלב אוֹ שלבש שעטנֵז הרי אֵלוּ לוֹקין מִשוּם שנאמר:
"ועשיתם לוֹ כאשר זמם לעשוֹת לאחיו" .
10
שנים שהֵעידוּ על ראוּבֵן שנאף עִם בת כֹהֵן,
ונִגמר דין ראוּבֵן לֵחנֵק ודין הנוֹאפת לִשרֵפה,
ואחר כך נִמצאוּ זוֹממין הרי אֵלוּ נחנקין ואינן נִשרפין.
ודבר זה קבלה.