Chapter 19 | פרק יט

1

שנים שהֵעידוּ ואמרוּ:

במִזרח הבירה הרג זה את הנפש בשעה פלוֹנית,

וּבאוּ שנים ואמרוּ להם:

במערב הבירה הזֹאת הייתם עִמנוּ בעֵת הזֹאת:

אִם יכוֹל העוֹמֵד במערב לִראוֹת מה יֵש במִזרח אינן זוֹממין; ואִם אינוֹ יכוֹל לִראוֹת הרי אֵלוּ זוֹממין,

ואין אוֹמרין:

שמא מאוֹר עיניהם של רִאשוֹנים רב ורוֹאין מֵרחוֹק יתֵר מִכל אדם.

:וכֵן אִם הֵעידוּ שנים ואמרוּ:

בבֹקר הרג זה את הנפש בירוּשלים,

וּבאוּ שנים ואמרוּ להם:

ביוֹם זה בערב הייתם עִמנוּ בלֹד:

אִם יכוֹל אדם להלֵך אפִלוּ על הסוּס מירוּשלים ללֹד מִבֹקר עד ערב אינן זוֹממין; ואִם אינוֹ יכוֹל להגיע הרי אֵלוּ זוֹממין,

ואין אוֹמרין:

שמא כר קל ביוֹתֵר נִזדמֵן להם וקִפלוּ בוֹ את הדרך,

אלא בדבר המצוּי הידוּע לכֹל משערין לכוּלם,

וּמזימין אוֹתם.

2

שנים שאמרוּ:

באחד בשבת הרג זה את הנפש,

וּבאוּ שנים ואמרוּ:

ביוֹם זה עִמנוּ הייתם במקוֹם אחֵר רחוֹק,

אבל ביוֹם שלאחר יוֹם זה הרגוֹ בודאי,

אפִלוּ הֵעידוּ האחרוֹנים שקֹדם כמה ימים הרגוֹ הרי זה ההוֹרֵג עִם עֵדיו הרִאשוֹנים נהרגים,

שהרי הוּזמוּ,

שבעֵת שהֵעידוּ שהרגוֹ עדין לֹא היה נִגמר דינוֹ לֵהרֵג.

:אבל אִם באוּ שני עֵדים בִשלישי בשבת ואמרוּ:

באחד בשבת נִגמר דינוֹ של פלוֹני להריגה,

וּבאוּ שנים ואמרוּ:

באחד בשבת עִמנוּ הייתם במקוֹם פלוֹני הרחוֹק,

אלא מֵערב שבת נִגמר דינוֹ אוֹ בשֵני בשבת נִגמר דינוֹ אין עֵדים אֵלוּ שהוּזמוּ נהרגין,

שהרי מִכל מקוֹם בעֵת שהֵעידוּ עליו כבר נִגמר דינוֹ להריגה.

:וכֵן לעִנין תשלוּמי קנס.

כיצד? באוּ שנים בִשלישי בשבת ואמרוּ:

באחד בשבת גנב וטבח ונִגמר דינוֹ,

וּבאוּ שנים ואמרוּ:

באחד בשבת עִמנוּ הייתם במקוֹם רחוֹק,

אבל מֵערב שבת נִגמר דינוֹ,

אפִלוּ אמרוּ:

בשֵני בשבת גנב וטבח ונִגמר דינוֹ אין עֵדים אֵלוּ שהוּזמוּ משלמין,

שהרי מִכל מקוֹם בעֵת שהֵעידוּ עליו חיב היה לשלֵם.

וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.

3

אין עֵדי השטר נעשין זוֹממין עד שיֹאמרוּ בבית דין:

שטר זה בִזמנוֹ כתבנוּהוּ ולֹא אִחרנוּהוּ.

אבל אִם לֹא אמרוּ כֵן,

אף על פי שזמנוֹ של שטר באחד בניסן בירוּשלים,

וּבאוּ עֵדים והֵעידוּ שעֵדי השטר היוּ עִמהן ביוֹם זה בבבל השטר כשֵר והעֵדים כשֵרים,

שאפשר שאִחרוּהוּ וּכתבוּהוּ,

וּכשהיוּ בירוּשלים באחד באדר כתבוּ שטר זה שם,

ואִחרוּ זמנוֹ,

וכתבוּ זמנוֹ ניסן.

:אמרוּ: בִזמנוֹ כתבנוּהוּ,

והוּזמוּ: אִם יֵש עֵדים שיוֹדעין היוֹם שחתמוּ על שטר זה,

אוֹ עֵדים שראוּ זה השטר וחתימת ידם בוֹ ביוֹם פלוֹני,

כיון שהוּזמוּ הרי נִפסלוּ למפרֵע ביוֹם שנוֹדע שחתמוּ על השטר,

שהעֵדים החתוּמין על השטר הרי הֵן כמי שנחקרה עֵדוּתן בבית דין בעֵת החתימה.

:אבל אִם אין עֵדים שראוּ עֵדוּתן,

ולֹא ראוּ השטר מִקֹדם אינן נִפסלין אלא מֵעֵת שהֵעידוּ בבית דין שזה כתב ידם ואמרוּ:

בִזמנוֹ כתבנוּ,

שאפשר שביוֹם זה שהֵעידוּ בבית דין,

בוֹ ביוֹם חתמוּ על השטר שיֵש לוֹ כמה שנים,

והֵם שִקרוּ ואמרוּ:

בִזמנוֹ כתבנוּ.