1
מי שהֵעיד בשקר,
ונוֹדע בעֵדים שהֵעיד בשקר זה הוּא הנִקרא עֵד זוֹמֵם,
וּמִצות עשֵה לעשוֹת לוֹ כמוֹ שרצה לעשוֹת בעֵדוּתוֹ:
אִם בעבֵרה שחיבין עליה סקילה הֵעידוּ,
והוּזמוּ נִסקלין כוּלן; ואִם שרֵפה נִשרפין,
וכֵן שאר המיתוֹת.
:ואִם הֵעידוּ במלקוּת לוֹקה כל אחד מֵהן כִשאר מחוּיבי מלקוּת; אוֹמדין כֹחוֹ וּמכין אוֹתוֹ.
ואִם הֵעידוּ לחיבוֹ ממוֹן משלשין הממוֹן ביניהן לפי מִנין העֵדים,
כל אחד ואחד חֵלק המגיע לוֹ.
ואינן לוֹקין בִמקוֹם תשלוּמין.
2
במה דברים אמוּרים? בעֵדים שהוּזמוּ.
אבל שתי כִתי עֵדים המכחישוֹת זוֹ את זוֹ אין כאן עֵדוּת,
ואין עוֹנשין את אחת מֵהן,
לפי שאין אנוּ יוֹדעין מי היא הכת השקרנית.
:וּמה בין הכחשה להזמה? ההכחשה בעֵדוּת עצמה:
זֹאת אוֹמרת:
היה הדבר הזה וזֹאת אוֹמרת:
לֹא היה,
אוֹ יבֹא מִכלל דבריה שלֹא היה; וההזמה בעֵדים עצמן,
ואֵלוּ העֵדים שהזימוּם אינם יוֹדעין אִם נִהיה הדבר אוֹ לֹא נִהיה.
:כיצד? עֵדים שבאוּ ואמרוּ:
ראינוּ זה שהרג את זה אוֹ לוה מִזה ביוֹם פלוֹני במקוֹם פלוֹני,
ואחר שהֵעידוּ ונִבדקוּ באוּ שנים עֵדים אחֵרים ואמרוּ:
ביוֹם זה וּבמקוֹם זה היינוּ עִמכם ועִם אֵלוּ כל היוֹם,
ולֹא היוּ דברים מֵעוֹלם,
לֹא זה הרג את זה ולֹא זה הִלוה את זה הרי זוֹ הכחשה.
:וכֵן אִם אמרוּ להם:
היאך אתם מעידין כך? וזה ההוֹרֵג אוֹ הנהרג אוֹ הלֹוה אוֹ המלוה היוּ עִמנוּ ביוֹם זה בִמדינה אחרת הרי זוֹ עֵדוּת מוּכחשת,
שזה כמי שאמר:
לֹא הרג זה את זה ולֹא זה הִלוה זה,
שהרי עִמנוּ היה ולֹא נִהיה דבר זה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בִדברים אֵלוּ.
:אבל אִם אמרוּ להם:
אנוּ אין אנוּ יוֹדעים אִם זה הרג זה ביוֹם זה בירוּשלים,
כמוֹ שאתם אוֹמרים,
אוֹ לֹא הרגוֹ,
ואנוּ מעידים שאתם עצמכם הייתם עִמנוּ ביוֹם זה בבבל הרי אֵלוּ זוֹממין,
ונהרגין אוֹ משלמין,
הוֹאיל והעֵדים שהֵזימוּ אוֹתם לֹא הִשגיחוּ על עצמה של עֵדוּת כלל אִם היא אמת אוֹ שקר.
3
וזה שהאמינה תוֹרה עֵדים האחרוֹנים על העֵדים הרִאשוֹנים גזֵרת הכתוּב היא.
:אפִלוּ היוּ העֵדים הרִאשוֹנים מֵאה,
וּבאוּ שנים והזימוּם,
ואמרוּ להם:
אנוּ מעידים שאתם המֵאה כוּלכם עִמנוּ הייתם במקוֹם פלוֹני הרי אֵלוּ נענשין על פיהן,
שהשנים כמֵאה וּמֵאה כִשנים.
וכֵן בִשתי כִתי עֵדים המכחישוֹת זוֹ את זוֹ אין הוֹלכין אחר הרֹב,
אלא דוֹחין את שתיהן.
4
עֵדים זוֹממין אינן צריכין התראה.
ועֵדים שהוּכחשוּ וּלבסוֹף הוּזמוּ הרי אֵלוּ נהרגין אוֹ לוֹקין אוֹ משלמין,
מִפני שההכחשה תחִלת הזמה היא,
אלא שעדין לֹא נִגמרה.
5
אין מזימין את העֵדים אלא בִפניהם,
וּמכחישין את העֵדים שלֹא בִפניהם.
ועֵדים שהוּזמוּ שלֹא בִפניהם הרי הוּכחשוּ.
לפיכך, אִם מֵתוּ העֵדים שהזימוּם קֹדם שיזימוּ אוֹתם בִפניהם אין כאן עֵדוּת,
שהרי הִכחישוּ זוֹ את זוֹ.
6
עֵדי נפשוֹת שהוּכחשוּ ולֹא הוּזמוּ,
אפִלוּ בא הנהרג ברגליו אינן לוֹקין,
מִפני שהוּא לאו שנִתן לאזהרת מיתת בית דין,
ואין לוֹקין עליו.
אבל בית דין מכין אוֹתן מכת מרדוּת כפי מה שיִראוּ.
7
עֵדים זוֹממין צריכין הכרזה.
והיאך היא ההכרזה שלהן? כוֹתבין ושוֹלחין לכל עיר ועיר:
פלוֹני וּפלוֹני הֵעידוּ בכך וכך והוּזמוּ,
והרגנוּם אוֹ לקוּ בפנינוּ אוֹ ענשנוּ אוֹתם כך וכך דינרין,
שנאמר: "והנִשארים ישמעוּ ויראוּ" .
8
חיוּב העֵדים הזוֹממין לשלֵם במקוֹם שחיבין לשלֵם קנס הוּא,
וּלפיכך אין משלמין על פי עצמן.
כיצד? הרי שהֵעידוּ ונחקרה עֵדוּתן בבית דין,
ואחר כך אמרוּ שניהם:
עֵדוּת שקר הֵעדנוּ,
ואין לזה אֵצל זה כלוּם,
אוֹ שאמרוּ:
הֵעדנוּ על זה בכך וכך והוּזמנוּ אין משלמין על פיהן.
:אבל אִם אמרוּ:
הֵעדנוּ על זה והוּזמנוּ בבית דינוֹ של פלוֹני ונִתחיבנוּ לִתֵן לוֹ כך וכך הרי אֵלוּ משלמין,
שזוֹ הוֹדאה בממוֹן שנִגמר דינם לִתֵן אוֹתוֹ.
ואִם אמר האחד כך משלֵם חלקוֹ.