1
מי שהֵעידוּ לוֹ אנשים רבים וּגדוֹלים בחכמה וּביראה שהֵם ראוּ פלוֹני שעבר עבֵרה פלוֹנית אוֹ שלוה מִפלוֹני,
אף על פי שהוּא מאמין הדבר בלִבוֹ כאִלוּ ראהוּ לֹא יעיד עד שיִראה הדבר בעיניו,
אוֹ יוֹדה לוֹ הלֹוה מִפיו ויֹאמר לוֹ:
היֵה עלי עֵד,
שנאמר: "אוֹ ראה אוֹ ידע" .
ואין לך עֵדוּת שמִתקימת בִראיה אוֹ בידיעה אלא עֵדוּת ממוֹן.
וכל המֵעיד מִפי אחֵרים הרי זה עֵד שקר,
ועוֹבֵר בלֹא תעשה,
שנאמר: "לֹא תענה ברֵעך עֵד שקר" .
2
לפיכך מאימין אף על עֵדי ממוֹן.
וכיצד מאימין על עֵדי ממוֹן? מאימין עליהן בִפני הכֹל,
וּמוֹדיעין אוֹתן כֹח עֵדוּת השקר,
וּבֹשת המֵעיד בה בעוֹלם הזה ולעוֹלם הבא,
ואחר כך מוֹציאין את כל האדם לחוּץ,
וּמשירין את הגדוֹל שבעֵדים,
ואוֹמרין לוֹ:
אמֹר היאך אתה יוֹדֵע שזה חיב לזה.
:אִם אמר:
הוּא אמר לי:
חיב אני לוֹ,
איש פלוֹני אמר לי שהוּא חיב לוֹ לֹא אמר כלוּם,
עד שיֹאמר:
בפנינוּ הוֹדה לוֹ שהוּא חיב לוֹ.
והיוּ מכניסין את העֵד השֵני וּבוֹדקין אוֹתוֹ כך.
נִמצאוּ דִבריהן מכוּוּנין נוֹשאין ונוֹתנין בדבר,
וגוֹמרין הדין.
3
המטמין עֵדים לחבֵרוֹ,
והוֹדה לוֹ בינוֹ לבין חבֵרוֹ,
והעֵדים רוֹאים ושוֹמעים שהוּא אוֹמֵר לוֹ:
ודאי יֵש לך אצלי כך וכך,
אבל אני מִתירֵא שמא תִכפֵני בדין למחר הרי זוֹ אינה עֵדוּת,
עד שיוֹדה בִפני עֵדים.
4
אחד המוֹדה בִפני עֵדים,
ואמר דרך הוֹדיה:
זה יֵש לוֹ אצלי כך וכך,
אוֹ שאמר:
אתם עֵדי אוֹ היוּ עלי עֵדים,
בין שאמר הלֹוה,
בין שאמר המלוה ושתק הלֹוה דרך מאמין לִדבריו הרי אֵלוּ עֵדים.
ואין צריך לוֹמר אִם קנוּ מידוֹ,
אוֹ שאמר להם:
כִתבוּ עלי שטר שיֵש לזה אצלי כך וכך,
וכל כיוֹצֵא בִדברים אֵלוּ הרי הֵן הוֹדיה,
וּמעידין על פיה.
5
תלמיד שאמר לוֹ רבוֹ:
יוֹדֵע אתה שאִם נוֹתנין לי כל ממוֹן העוֹלם איני משקֵר; מנה לי אֵצל פלוֹני,
ויֵש לי עליו עֵד אחד,
לֵך והִצטרֵף עִמוֹ:
אִם נִצטרֵף הרי זה עֵד שקר.
6
אמר לוֹ:
בֹא ועמֹד עִם העֵד ולֹא תעיד,
אלא כדי שיִראה הלֹוה ויפחד ויעלה על דעתוֹ שאתם שני עֵדים ויוֹדה מֵעצמוֹ הרי זה אסוּר לוֹ לעמֹד וּלהראוֹת שהוּא עֵד,
אף על פי שאינוֹ מֵעיד.
ועל זה וכיוֹצֵא בוֹ נאמר:
"מִדבר שקר תִרחק" .
7
השוֹכֵר עֵדי שקר להעיד לחבֵרוֹ פטוּר מִדיני אדם וחיב בדיני שמים.
וכֵן עֵד אחד שכבש עֵדוּתוֹ ולֹא הֵעיד פטוּר מִדיני אדם וחיב בדיני שמים.