1
ראוּבֵן שגזל שדה אוֹ טלית מִשִמעוֹן,
וּבא יהוּדה ועִרעֵר על ראוּבֵן,
ואמר: שדה זוֹ אוֹ טלית זוֹ שלי היא אין שִמעוֹן יכוֹל להעיד לִראוּבֵן שאין זוֹ השדה של יהוּדה ולֹא זוֹ הטלית של יהוּדה,
שהרי שִמעוֹן רוֹצה להעמיד שדה זוֹ וטלית זוֹ ביד ראוּבֵן שהוּא טוֹעֵן שהוּא גזלם מִמנוּ,
כדי שיחזרוּ לוֹ מיד הגזלן,
שהרי אפשר שתִהיה הראיה של שִמעוֹן שמוֹציא בה מיד ראוּבֵן אפשר שאינוֹ יכוֹל להוֹציא בה מיד יהוּדה.
:וכֵן אִם מכר ראוּבֵן השדה הגזוּלה אוֹ הוֹרישה ללֵוי,
וּבא יהוּדה לערעֵר על לֵוי אין שִמעוֹן מֵעיד שאינה של יהוּדה,
שמא נחת יֵש לוֹ להוֹציאה מיד לֵוי.
2
מכר הטלית הגזוּלה ללֵוי,
וּבא יהוּדה לערעֵר:
אִם מֵת ראוּבֵן שִמעוֹן מֵעיד עליה שאינה של יהוּדה,
שהרי אין טלית זוֹ חוֹזרת לשִמעוֹן לעוֹלם,
שכבר קנה אוֹתה הלוֹקֵח ביֵאוּש ושִנוּי רשוּת,
וּכבר מֵת ראוּבֵן הגזלן,
ואין לוֹ מִמי יטֹל דמיה.
:אבל אִם עדין ראוּבֵן קים אין שִמעוֹן מֵעיד אף על הטלית,
שהניה לוֹ שלֹא תעמֹד ביד יהוּדה,
כדי שיביא ראיה שראוּבֵן גזלה,
וישלֵם לוֹ דמיה.
וכֵן אִם היתה הטלית ביד יוֹרשי ראוּבֵן אין שִמעוֹן מֵעיד עליה,
מִפני שסוֹפה אִם תעמֹד ביד היוֹרֵש לחזֹר לוֹ.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
3
ראוּבֵן שמכר שדה לשִמעוֹן שלֹא באחריוּת,
וּבא יהוּדה לערעֵר על שִמעוֹן וּלהוֹציאה מִתחת ידוֹ אין ראוּבֵן מֵעיד לוֹ עליה,
שאף על פי שאין עליו אחריוּתה,
הרי הוּא רוֹצה שתעמֹד ביד שִמעוֹן,
כדי שיבֹא בעל חוֹב של ראוּבֵן ויטרֹף אוֹתה בחוֹבוֹ,
ולֹא יהיה לֹוה רשע ולֹא ישלֵם.
4
ראוּבֵן שמכר פרה אוֹ טלית לשִמעוֹן,
וּבא יהוּדה לערעֵר וּלהוֹציאה מיד שִמעוֹן ראוּבֵן מֵעיד לוֹ עליה שהיא של שִמעוֹן,
שאפִלוּ עמדה ביד שִמעוֹן,
אין בעל חוֹבוֹ של ראוּבֵן טוֹרֵף מִן המִטלטלין,
ואפִלוּ היוּ הפוֹתיקי.
:במה דברים אמוּרים? בשהיה שִמעוֹן מוֹדה שזוֹ הפרה והטלית הֵן של ראוּבֵן המוֹכֵר בודאי,
והוּא יוֹדֵע שאמת הֵם שלוֹ.
אבל אִם לֹא הוֹדה שִמעוֹן אין ראוּבֵן מֵעיד לאבֵד זכוּת יהוּדה,
שאִם תֵצֵא מִתחת יד שִמעוֹן,
יחזֹר שִמעוֹן ויתבע ראוּבֵן בדמים,
ויֹאמר לוֹ:
מכרתה לי דבר שאינוֹ שלך,
שהרי באוּ עֵדים שהֵם של יהוּדה.
:במה דברים אמוּרים שיעיד ראוּבֵן לאבֵד זכוּת יהוּדה ויעמיד המִטלטלין ביד שִמעוֹן? בשבאוּ עֵדים והֵעידוּ שאנוּ יוֹדעין ראוּבֵן זה,
שלֹא היתה לוֹ קרקע מֵעוֹלם.
אבל אִם לֹא באוּ עֵדים בכך אף על הפרה והטלית אינוֹ מֵעיד.
:ולמה אינוֹ מֵעיד עליהן? שמא הִקנה אוֹתן לבעל חוֹבוֹ על גב הקרקע,
וכתב לוֹ "דאִקנה",
והִקנה לוֹ מִטלטלין על גב הקרקע,
שנִמצא בעל חוֹב טוֹרֵף אף הפרה והטלית,
לפיכך לֹא יעיד עליהן,
שהרי רוֹצה להעמידן ביד שִמעוֹן כדי שיבֹא בעל חוֹב שלוֹ ויטרֹף אוֹתן.
:וכֵן כל כיוֹצֵא באֵלוּ הדרכים.
וּדברים אֵלוּ אינן תלוּיין אלא בדעת הדין ועֹצם בינתוֹ שיבין בעִקרי המִשפטים ויֵדע דבר הגוֹרֵם לדבר אחֵר,
ויעמיק לִראוֹת:
אִם ימצא שיֵש לזה העֵד צד הניה בעוֹלם בעֵדוּת זוֹ,
אפִלוּ בדרך רחוֹקה ונִפלאה הרי זה לֹא יעיד בה.
:וּכדרך שלֹא יעיד בדבר זה שמא נוֹגֵע בעֵדוּתוֹ הוּא,
כך לֹא ידוּן באוֹתוֹ דבר.
וכֵן שאר מיני הפסלנוּת,
כשֵם שפוֹסלין בעֵדים כך פוֹסלין בדינין.
5
וּלפיכך אין סוֹמכין בסנהדרין שנים הקרוֹבים זה לזה,
בין בסנהדרי גדוֹלה בין בסנהדרי קטנה.
אבל אֵלוּ שמוֹסיפין עד שִבעה לעבֵר השנה,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת קִדוּש החֹדש יֵראה לי שאִם היה בהם קרוֹבים,
אין בכך כלוּם.
6
כל הכשֵר לדוּן כשֵר להעיד.
ויֵש כשֵר להעיד ואינוֹ כשֵר לדין:
האוֹהֵב, והשוֹנֵא,
והגֵר, והמשוּחרר; וכֵן הזקֵן,
והסריס, והממזֵר,
וסוּמא באחת מֵעיניו כשֵרים להעיד ואינן כשֵרים לדוּן דיני נפשוֹת,
כמוֹ שבֵארנוּ.