1
כל עֵדוּת שתבֹא לאדם הניה מִמנה אינוֹ מֵעיד בה,
שזה כמֵעיד לעצמוֹ.
לפיכך, הנוֹטֵל שכר להעיד עֵדוּתוֹ בטֵלה.
וכֵן בני העיר שבא מערעֵר לערעֵר עליהן במרחץ אוֹ בִרחוֹב של עיר אין אחד מִבני העיר מֵעיד בדבר זה ולֹא דן בוֹ,
אלא עד שיסלֵק עצמוֹ מִמנוּ בקִנין,
ואחר כך ידוּן אוֹ יעיד.
2
בני העיר שנִגנב סֵפר תוֹרה שלהם,
הוֹאיל ולִשמיעה הוּא עשוּי,
שאי אפשר לאדם לסלֵק עצמוֹ מִמנוּ אין דנין בדיני אוֹתה העיר,
ואין מביאין ראיה מֵאנשי אוֹתה העיר.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
3
האוֹמֵר: תנוּ מנה לעניי עירי אין דנין בדיני אוֹתה העיר,
ואין מביאין ראיה מֵאנשי אוֹתה העיר.
במה דברים אמוּרים? בשהיוּ העניים סמוּכין עליהן,
וּפוֹסקין להן צדקה בכל שנה.
אפִלוּ אמרוּ שנים מֵאנשי העיר:
אנוּ נִתֵן דבר הקצוּב עלינוּ ונעיד אין שוֹמעין להן,
שהניה היא להם שיִתעשרוּ עניים אֵלוּ,
הוֹאיל והֵם סוֹמכין על בני העיר.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
4
קרקע שבין שני שוּתפין שבא מערעֵר להוֹציאה מִתחת יד השוּתף אינוֹ מֵעיד לשוּתפוֹ עליה,
אלא אִם כֵן סִלֵק עצמוֹ מִמנה,
וקנה מידוֹ שנתנה לשוּתפוֹ,
ושאִם בא בעל חוֹב שלוֹ וּטרפה מיד השוּתף משלֵם לוֹ דמיה,
ואחר כך מֵעיד לוֹ עליה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
5
העוֹרֵר על השדה:
אִם יֵש בה פֵרוֹת אין העריס מֵעיד עליה,
שהרי רוֹצה העריס להעמידה ביד בעליה,
כדי שיִטֹל חלקוֹ בפֵרוֹת; ואִם אין בה פֵרוֹת מֵעיד.
אבל השוֹכֵר:
אִם לקח השכירוּת בידוֹ ואמר:
כל מי שתִתקיֵם שדה זוֹ בידוֹ,
יטֹל הרי זה מֵעיד; ואִם כבר נתן השכירוּת לבעל השדה אינוֹ מֵעיד,
שאִם תֵצֵא השדה למערעֵר חיב לִתֵן לוֹ שכר כל השנים שישב בה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
6
שִמעוֹן שלוה,
והיה ראוּבֵן ערֵב,
וּבא יהוּדה לערעֵר על שִמעוֹן הלֹוה וּלהוֹציא קרקע מִתחת ידוֹ,
אִם יֵש לשִמעוֹן שדה אחרת כנגד החוֹב הרי ראוּבֵן הערֵב יֵש לוֹ להעיד על אוֹתה קרקע שהיא של שִמעוֹן,
שאין לוֹ בזה הניה,
שאִם לקחה יהוּדה,
הרי שדה אחרת שיִפרע מִמנה בעל חוֹבוֹ.
:וכֵן לוֹקֵח רִאשוֹן מֵעיד ללוֹקֵח שֵני שלקח אחרוֹן שזה השדה שלוֹ; והוּא שיֵש למוֹכֵר שדה בת חֹרין כנגד דמי שדה זוֹ של לוֹקֵח רִאשוֹן,
שאין ללוֹקֵח רִאשוֹן הניה בעמידת זוֹ השדה ביד לוֹקֵח שֵני,
שאפִלוּ נִטרף לוֹקֵח הרִאשוֹן,
על המוֹכֵר הוּא חוֹזֵר,
והרי יֵש לוֹ שדה אחרת שיִגבה מִמנה.