1
כל מי שאין אתה מֵעיד לוֹ מִפני שהוּא בעל קרוֹבתך,
אִם מֵתה אִשתוֹ,
אף על פי שהִניחה לוֹ בנים הרי זה נִתרחֵק,
וכשֵר.
2
מי שהיה יוֹדֵע לחבֵרוֹ עֵדוּת עד שלֹא נעשה חתנוֹ,
ונעשה חתנוֹ,
אוֹ שידע העֵדוּת והוּא פִקֵח ואחר כך נִתחרֵש,
פִתֵח ונִסתמא,
אף על פי שיכוֹל לכוֵּן מִדת הקרקע שמֵעיד בה וּמסיֵם מצריה,
שפוּי ונִשתטה הרי זה פסוּל.
:אבל אִם היה יוֹדֵע לוֹ בעֵדוּת עד שלֹא נעשה חתנוֹ ונעשה חתנוֹ וּמֵתה בִתוֹ,
פִקֵח ונִתחרֵש וחזר ונִתפקח,
שפוּי ונִשתטה וחזר ונִשתפה,
פִתֵח ונִסתמא וחזר ונִתפתח כשֵר.
זה הכלל:
כל שתחִלתוֹ בכשרוּת וסוֹפוֹ בכשרוּת כשֵר,
אף על פי שנִפסל בִנתים; תחִלתוֹ בפסלוּת,
אף על פי שסוֹפוֹ בכשרוּת פסוּל.
:לפיכך, מי שהיה יוֹדֵע עֵדוּת והוּא קטן,
וּבא והֵעיד בה כשהוּא גדוֹל אינה כלוּם.
3
ויֵש דברים שסוֹמכין בהן על עֵדוּתוֹ שמֵעיד כשהוּא גדוֹל,
הוֹאיל והֵם דברים של דִבריהם.
:ואֵלוּ הֵם הדברים שאדם נאמן להעיד בגדלוֹ על מה שראה בקטנוּתוֹ:
נאמן אדם לוֹמר:
זה כתב ידוֹ של אבי אוֹ של אחי,
מִפני שקיוּם שטרוֹת מִדִבריהם.
:זכוּר אני בִפלוֹנית כשנִשֵאת ונעשה לה מִנהג הבתוּלוֹת,
הוֹאיל ורֹב הנשים בתוּלוֹת נִשאוֹת,
וּכתוּבה מִדִבריהם.
:שהמקוֹם הזה בית הפרס,
מִפני שטוּמאתוֹ מִדִבריהם,
ועד כאן היינוּ באים בשבת,
שצִמצוּם התחוּם עד אלפים בִלבד מִדִבריהם.
:שהיה איש פלוֹני יוֹצֵא מִבית הסֵפר לִטבֹל ולאכֹל בִתרוּמתוֹ,
ושהיה חוֹלֵק עִמנוּ תרוּמה,
ושהיינוּ מוֹליכין חלה וּמתנוֹת לִפלוֹני כֹהֵן על ידי עצמוֹ,
ואמר לי אבא:
מִשפחה זוֹ כשֵרה,
מִשפחה זוֹ פסוּלה,
ואכלנוּ בִקצצה של פלוֹני שהאכילוּנוּ אחיו כדי להוֹדיע שאחיהם פלוֹני נשא אִשה שאינה הוֹגנת לוֹ; שכל אֵלוּ הדברים להחזיק זה הכֹהֵן לאכֹל בִתרוּמה של דִבריהם אוֹ לִדחוֹתוֹ מִמנה.
4
כל אֵלוּ שמֵעיד בהן הגדוֹל במה שידע כשהיה קטן,
אִם היה גוֹי אוֹ עבד כשראה דברים אֵלוּ,
והֵעיד אחר שנִתגיֵר ונִשתחרֵר אינוֹ נאמן.
5
מי שהיה יוֹדֵע לחבֵרוֹ בעֵדוּת עד שלֹא נעשה גזלן,
ונעשה גזלן הוּא אינוֹ מֵעיד על כתב ידוֹ,
אבל אִם הוּחזק כתב ידוֹ שבִשטר זה בבית דין קֹדם שיֵעשה גזלן הרי זה שטר כשֵר.
וכֵן אִם נעשה חתנוֹ הוּא אינוֹ מֵעיד על כתב ידוֹ,
אבל אחֵרים מעידים על כתב ידוֹ; אף על פי שלֹא הוּחזק בבית דין אלא אחר שנעשה חתנוֹ הרי זה כשֵר,
שאינוֹ דוֹמה הפסוּל בעבֵרה לפסוּל בִקריבה,
שהפסוּל בעבֵרה חשוּד לזיֵף.
6
שטר שיֵש בוֹ שני עֵדים בִלבד וּשניהם קרוֹבים זה לזה,
אוֹ שאחד מִשניהם פסוּל בעבֵרה,
אף על פי שמסר לוֹ השטר בִשני עֵדים כשֵרים הרי הוּא כחרס,
מִפני שהוּא מזוּיף מִתוֹכוֹ.
7
הכוֹתֵב כל נכסיו לִשני בני אדם בעֵדוּת אחת,
והעֵדים קרוֹבים לאחד מִמקבלי המתנה וּרחוֹקים מִן השֵני הרי השטר פסוּל,
מִפני שהיא עֵדוּת אחת.
:אבל אִם כתב בִשטר אחד שנתתי לִראוּבֵן חצֵר פלוֹנית ושנתתי לשִמעוֹן שדה פלוֹנית,
ונִמצאוּ העֵדים קרוֹבים לזה וּרחוֹקים מִזה זה שהֵן רחוֹקים מִמנוּ מתנתוֹ קימת,
שאֵלוּ שתי עֵדוּיוֹת,
אף על פי שהֵן בִשטר אחד.
:למה זה דוֹמה? לאוֹמֵר:
היוּ עלי עֵדים שנתתי לִראוּבֵן כך וכך,
ושמכרתי לשִמעוֹן כך וכך,
ושלויתי מִלֵוי כך וכך,
שאף על פי שכתב בִשטר אחד,
והמקנה איש אחד הרי אֵלוּ שלֹש עֵדוּיוֹת,
ואינן תלוּיוֹת זוֹ בזוֹ.