1
הקרוֹבים פסוּלין לעֵדוּת דין תוֹרה,
שנאמר: "לֹא יוּמתוּ אבוֹת על בנים וּבנים לֹא יוּמתוּ על אבוֹת" מִפי השמוּעה למדוּ שבִכלל לאו זה שלֹא יוּמתוּ אבוֹת על פי בנים ולֹא בנים על פי אבוֹת,
והוּא הדין לִשאר קרוֹבים.
:אין פסוּל בדין תוֹרה אלא קרוֹבים מִמִשפחת אב בִלבד,
והֵם האב עִם הבֵן ועִם בן הבֵן,
והאחים מִן האב זה עִם זה,
וּבניהם זה עִם זה,
ואין צריך לוֹמר הדוֹד עִם בן אחיו.
אבל שאר הקרוֹבים מִן האֵם אוֹ מִדרך האישוּת כוּלן פסוּלין מִדִבריהן.
2
הגֵרים אינן בדין הקרוֹבים.
אפִלוּ שני אחים תאוֹמים שנִתגירוּ מעידין זה לזה; שהגֵר שנִתגיֵר כקטן שנוֹלד הוּא חשוּב.
3
האחים זה עִם זה,
בין מִן האב בין מִן האֵם הרי הֵן רִאשוֹן ברִאשוֹן,
וּבניהם זה עִם זה שֵני בשֵני,
וּבני בניהן זה עִם זה שלישי בִשלישי.
4
וּלעוֹלם שלישי ברִאשוֹן כשֵר,
ואין צריך לוֹמר שלישי בשֵני.
:אבל שֵני בשֵני,
ואין צריך לוֹמר שֵני ברִאשוֹן שניהם פסוּלין.
5
והאב עִם בנוֹ כרִאשוֹן ברִאשוֹן; לפיכך,
האב עִם בן בנוֹ פסוּל,
ועִם בן בן בנוֹ,
שהוּא רביעי מִמנוּ כשֵר,
מִפני שהוּא שלישי ברִאשוֹן.
:וכֵן הדרך בנקֵבוֹת.
כיצד? שתי אחיוֹת,
אוֹ אח ואחוֹתוֹ,
בין מִן האב בין מִן האֵם הרי הֵן רִאשוֹן ברִאשוֹן.
בניהם, בין זכרים בין נקֵבוֹת שֵני בשֵני.
בני בניהן אוֹ בנוֹת בניהן שלישי בִשלישי.
כדרך שאתה מוֹנה בזכרים דוֹר רִאשוֹן ושֵני וּשלישי,
כך מנֵה בנקֵבוֹת.
6
כל אִשה שאתה קרוֹב לה כך אתה פסוּל לבעלה,
שהבעל כאִשתוֹ,
חוּץ מִבעל אֵם אביו.
וכל בעל שאתה קרוֹב לוֹ כך אתה פסוּל לאִשתוֹ,
שהאִשה כבעלה.
7
כל שתי נשים שהֵן זוֹ עִם זוֹ שֵני בשֵני בעליהן מעידין זה לזה.
אבל אִם היוּ רִאשוֹן ברִאשוֹן,
כגוֹן שלקח זה אִשה וזה בִתה אין מעידין זה לזה.
8
וכֵן בעלי אחיוֹת פסוּלין זה לזה,
והרי הֵן כרִאשוֹן ברִאשוֹן.
9
וכֵן לֹא יעיד לבן אחוֹת אִשתוֹ,
ולֹא לבעל בת אחוֹת אִשתוֹ.
אבל מֵעיד הוּא לבן בעל אחוֹת אִשתוֹ שיֵש לוֹ מֵאִשה אחרת.
10
כל איש שאין אתה מֵעיד לוֹ מִפני שהוּא בעל קרוֹבתך הרי אתה מֵעיד לִשאר קרוֹביו,
כגוֹן בנוֹ ואחיו.
וכֵן כל אִשה שאין אתה מֵעיד לה מִפני שהיא אֵשת קרוֹבך הרי אתה מֵעיד לִשאר קרוֹביה.
11
ואבי חתן ואבי כלה מעידין זה לזה.
12
אחי האח מִן האֵם מעידין זה לזה,
שהרי אין ביניהן קִרבה כלל.
כיצד? רחֵל שנִשֵאת ליוֹסֵף וילדה מִמנוּ ראוּבֵן,
והיה ליוֹסֵף בֵן מֵאִשה אחרת והוּא מנשה,
ונִשֵאת לשִמעוֹן וילדה מִמנוּ יהוּדה הרי מנשה ויהוּדה מעידין זה לזה.
13
האיש עִם אִשתוֹ רִאשוֹן ברִאשוֹן,
לפיכך אינוֹ מֵעיד לֹא לִבנה,
ולֹא לאֵשת בנה,
ולֹא לבִתה,
ולֹא לבעל בִתה,
ולֹא לאביה,
ולֹא לאִמה,
ולֹא לבעל אִמה,
ולֹא לאֵשת אביה.
14
אִשתוֹ ארוּסה,
אף על פי שעדין לֹא נִגמרה האישוּת הרי היא כִנשוּאה לעִנין עֵדוּת.
במה דברים אמוּרים? בארוּסתוֹ עצמה,
שאינוֹ מֵעיד לה.
אבל אִם הֵעיד לִקרוֹבי ארוּסתוֹ,
כגוֹן בעל אחוֹתה אוֹ בנה וּבִתה וכיוֹצֵא בהן אין פוֹסלין אוֹתן עד שיִשאנה.
15
זה שפסלה תוֹרה עֵדוּת הקרוֹבים לֹא מִפני שהֵן בחזקת אוֹהבים זה את זה,
שהרי אינוֹ מֵעיד לוֹ לֹא לטוֹבתוֹ ולֹא לרעתוֹ,
אלא גזֵרת הכתוּב היא.
לפיכך האוֹהֵב והשוֹנֵא כשֵר לעֵדוּת,
אף על פי שהוּא פסוּל לדינוּת,
שלֹא גזרה תוֹרה אלא על הקרוֹבים.