1
כל הנִפסל בעבֵרה,
אִם הֵעידוּ עליו שני עֵדים שעשה עבֵרה פלוֹנית,
אף על פי שלֹא הִתרוּ בוֹ,
שהרי אינוֹ לוֹקה הרי זה פסוּל לעֵדוּת.
:במה דברים אמוּרים? בשעבר על דברים שפשט בישראֵל שהֵן עבֵרה,
כגוֹן שנִשבע לשקר אוֹ לשוא,
אוֹ גזל אוֹ גנב,
אוֹ אכל נבֵלה וכיוֹצֵא בה.
אבל אִם ראוּהוּ עֵדים עוֹבֵר על דבר שקרוֹב העוֹשה לִהיוֹת שוֹגֵג צריכין להזהירוֹ ואחר כך יפסֵל.
:כיצד? ראוּהוּ קוֹשֵר אוֹ מתיר בשבת צריכין להוֹדיעוֹ שזה חִלוּל שבת,
מִפני שרֹב העם אינן יוֹדעין זה.
וכֵן אִם ראוּהוּ עוֹשה מלאכה בשבת אוֹ ביוֹם טוֹב צריכין להוֹדיעוֹ שהיוֹם שבת אוֹ יוֹם טוֹב,
שמא שוֹכֵח הוּא.
:וכֵן המשחֵק בקוּביא תמיד,
אוֹ מי שנעשה מוֹכֵס,
אוֹ גבאי שמוֹסיף לעצמוֹ צריכין העֵדים להוֹדיעוֹ שהעוֹשה דבר זה פסוּל לעֵדוּת,
שרֹב העם אינן יוֹדעין דברים אֵלוּ,
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
כללוֹ של דבר:
כל עבֵרה שהדברים מראין לעֵדים שזה ידע שהוּא רשע ועבר בזדוֹן אף על פי שלֹא הִתרוּ בוֹ,
הרי זה פסוּל לעֵדוּת,
ואינוֹ לוֹקה.
2
אין אדם נִפסל בעבֵרה על פי עצמוֹ.
הרי שבא לבית דין ואמר שגנב אוֹ גזל אוֹ לוה ברִבית,
אף על פי שמשלֵם על פי עצמוֹ אינוֹ נִפסל.
וכֵן אִם אמר שאכל נבֵלה אוֹ בעל אסוּרה אינוֹ נִפסל עד שיִהיוּ שם שני עֵדים,
שאין אדם מֵשים את עצמוֹ רשע.
:לפיכך, ראוּבֵן שהֵעיד עליו שִמעוֹן שהִלוה ברִבית,
והֵעיד לֵוי ואמר:
לי הִלוה ברִבית הרי ראוּבֵן נִפסל בעֵדוּת שִמעוֹן ולֵוי; אף על פי שהרי הוֹדה לֵוי שלוה ברִבית,
אינוֹ מֵשים עצמוֹ רשע,
ונאמן על ראוּבֵן ואינוֹ נאמן על עצמוֹ.
:וכֵן מי שהֵעיד שפלוֹני רבעוֹ,
בין באנסוֹ של נִרבע בין לִרצוֹנוֹ הוּא ואחֵר מִצטרפין להרגוֹ.
פלוֹני בא על אִשתוֹ הוּא ואחֵר מִצטרפין להרגוֹ,
אבל לֹא להרגה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
פלוֹני רבע את שוֹרי הוּא ואחֵר מִצטרפין להרגוֹ,
שאין אדם קרוֹב אֵצל ממוֹנוֹ.
3
שנים שהֵעידוּ על אחד שהוּא פסוּל בעבֵרה מֵאֵלוּ העבֵרוֹת,
וּבאוּ שנים והֵעידוּ שעשה תשוּבה וחזר בוֹ אוֹ שלקה הרי זה כשֵר.
אבל אִם באוּ שנים והִכחישוּם,
ואמרוּ: לֹא עשה עבֵרה זוֹ ולֹא נִפסל הרי זה ספֵק פסוּל; לפיכך לֹא יעיד,
ואין מוֹציאין ממוֹן בעֵדוּתוֹ,
ולֹא ידוּן,
עד שיִוּדע שעשה תשוּבה.
4
כל מי שנִתחיֵב מלקוּת,
כיון שלקה בבית דין חזר לכשרוּתוֹ.
אבל שאר פסוּלי עֵדוּת,
שהֵן פסוּלין מִשוּם הממוֹן שחמסוּ אוֹ גזלוּ,
אף על פי ששִלמוּ צריכין תשוּבה,
והרי הֵן פסוּלין עד שיִוּדע שחזרוּ בהן מִדרכן הרעה.
5
מֵאימתי חזרת מלוי רִבית? מִשיִקרעוּ את שטרוֹתיהן מֵעצמן,
ויחזרוּ בהן חזרה גמוּרה,
שלֹא ילווּ ברִבית אפִלוּ לגוֹי.
6
מֵאימתי חזרת המשחקין בקוּביא? מִשיִשברוּ את פסיסיהן מֵעצמן,
ויחזרוּ בהן חזרה גמוּרה,
שלֹא יעשוּ ואפִלוּ בחִנם.
7
וּמֵאימתי חזרת מפריחי יוֹנים? מִשיִשברוּ את הכֵלים שצדין בהן,
ויחזרוּ בהן חזרה גמוּרה,
שאפִלוּ במִדבר לֹא יהיוּ עוֹשין.
8
מֵאימתי חזרת סוֹחרי שביעית? מִשתגיע שביעית אחרת ויבדקוּ.
ולֹא חזרת דברים בִלבד,
אלא כוֹתֵב:
אני פלוֹני בן פלוֹני כנסתי מאתים זוּז מִפֵרוֹת שביעית,
והרי הֵן נתוּנים במתנה לעניים.
9
מֵאימתי חזרת המוֹעֵל בִשבוּעוֹת? מִשיבֹא לבית דין שאין מכירין אוֹתוֹ,
ויֹאמר להן:
חשוּד אני,
אוֹ יתחיֵב שבוּעה בבית דין שאין מכירין אוֹתוֹ בממוֹן חשוּב,
וישלֵם ולֹא ירצה להִשבע.
:וכֵן טבח שהיה בוֹדֵק לעצמוֹ וּמוֹכֵר,
ויצאת טרֵפה מִתחת ידוֹ,
שהרי הוּא בִכלל אוֹכלי טרֵפה שהֵן פסוּלין לעֵדוּת הרי זה פסוּל לעֵדוּת עד שיֵראה מִמעשיו שהוּא נִחם על רעתוֹ,
וילבש שחֹרין ויתכסה שחֹרין,
ויֵלֵך למקוֹם שאין מכירין אוֹתוֹ ויחזיר אבֵדה בדבר חשוּב אוֹ יוֹציא טרֵפה מִתחת ידוֹ בדבר חשוּב.
10
וכֵן עֵד זוֹמֵם שהלך למקוֹם שאין מכירין אוֹתוֹ,
ונתנוּ לוֹ ממוֹן חשוּב להעיד בשקר,
ולֹא רצה הרי זה עשה תשוּבה וחזר לכשרוּתוֹ.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.