1
מי שאינוֹ לֹא במִקרא ולֹא במִשנה ולֹא בדרך ארץ הרי זה בחזקת רשע,
וּפסוּל לעֵדוּת מִדִבריהם; שכל מי שירד עד כך,
הרי חזקה שהוּא עוֹבֵר על רֹב העבֵרוֹת שיבֹאוּ לידוֹ.
2
לפיכך אין מוֹסרין עֵדוּת לעם הארץ ואין מקבלין מִמנוּ עֵדוּת; אלא אִם כֵן הוּחזק שהוּא עוֹסֵק במִצווֹת וּבִגמילוּת חסדים,
ונוֹהֵג בדרכי הישרים,
ויֵש בוֹ דרך ארץ מקבלין עֵדוּתוֹ אף על פי שהוּא עם ארץ ואינוֹ לֹא במִקרא ולֹא במִשנה.
3
נִמצֵאת אוֹמֵר:
כל תלמיד חכמים בחזקת כשֵר עד שיִפסֵל,
וכל עם הארץ בחזקת פסוּל עד שיוּחזק שהוּא הוֹלֵך בדרכי הכשֵרים.
4
וכל מי שיקבֵל עֵדוּת עם הארץ קֹדם שתִהיה לוֹ חזקה זוֹ,
אוֹ קֹדם שיבֹאוּ עֵדים ויעידוּ שהוּא נוֹהֵג במִצווֹת וּבדרך ארץ הרי זה הדיוֹט,
ועתיד לִתֵן את הדין,
שהרי מאבֵד ממוֹן ישראֵל על פי רשעים.
5
וכֵן הבזוּיים פסוּלין לעֵדוּת מִדִבריהם,
והֵם האנשים שהוֹלכין ואוֹכלין בשוּק בִפני כל העם,
וּכגוֹן אֵלוּ שהוֹלכין ערוּמין בשוּק בעֵת שהֵן עוֹסקין בִמלאכה מנוּוּלת,
וכיוֹצֵא באֵלוּ שאינן מקפידין על הבֹשת,
שכל אֵלוּ חשוּבין ככלב,
ואינן מקפידין על עֵדוּת שקר.
:וּמִכלל אֵלוּ,
האוֹכלין צדקה של גוֹים בפרהסיא,
אף על פי שאפשר להן שיִזוֹנוּ מֵהן בצִנעה,
מבזין עצמן לכך ואין חוֹששין כל אֵלוּ פסוּלין מִדִבריהן.
6
מה בין פסוּל לעֵדוּת מִן התוֹרה לפסוּל מִדִבריהם? שפסוּל מִן התוֹרה שהֵעיד עֵדוּתוֹ בטֵלה,
אף על פי שלֹא הִכריזוּ עליו בבתי כנֵסיוֹת וּבבתי מִדרשוֹת; והפסוּל מִדִבריהם צריך הכרזה.
:לפיכך, כל עֵדוּת שהֵעיד קֹדם הכרזה מקבלין אוֹתה,
כדי שלֹא לאבֵד זכוּת העם,
שהרי לֹא ידעוּ בוֹ שהוּא פסוּל,
ואין פסוּלוֹ אלא מִדִבריהם.
7
עֵד אחד נאמן באִסוּרין,
אף על פי שהוּא פסוּל לִשאר עֵדוּיוֹת; שהרי רשע בעבֵרה ששחט שחיטתוֹ כשֵרה,
ונאמן לוֹמר:
כהלכה שחטתי.
אבל החשוּד על דבר אינוֹ נאמן על שלוֹ,
אבל נאמן על של אחֵרים.
8
לפיכך, החשוּד על דבר יֵש לוֹ לדוּן בוֹ וּלהעיד בוֹ לאחֵרים,
חזקה אין אדם חוֹטֵא כדי שיֵהנוּ אחֵרים.
:כיצד? נאמן עם הארץ לוֹמר:
פֵרוֹת פלוֹני מעוּשרין הֵן,
ונאמן הנחשד לִמכֹר בשר בכוֹר לוֹמר:
בשר זה שמוֹכֵר פלוֹני חוּלין הוּא,
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה מִשאר האִסוּרין,
לפי שאימת האִסוּרין על הרשעים ואין אימת הממוֹן עליהן.
9
מלכי ישראֵל לֹא מעידין ואין מעידין עליהן,
שהֵן בחזקת אלמים בעלי זרוֹע,
ואינן נִכנעין תחת עֹל הדינין.
אבל כֹהֵן גדוֹל מעידין עליו,
וּמֵעיד הוּא למלך בבית דין הגדוֹל,
כמוֹ שבֵארנוּ.
10
המוֹסרין והאפיקוֹרוֹסין והמינים והמשוּמדים לֹא הוּצרכוּ חכמים לִמנוֹת אוֹתן בִכלל פסוּלי העֵדוּת,
שלֹא מנוּ אלא רִשעי ישראֵל; אבל אֵלוּ המוֹרדים הכוֹפרין פחוּתין הֵן מִן הגוֹים,
שהגוֹים לֹא מעלין ולֹא מוֹרידין,
ויֵש לחסידיהן חֵלק לעוֹלם הבא,
ואֵלוּ מוֹרידין ולֹא מעלין,
ואין להן חֵלק לעוֹלם הבא.