1
הרשעים פסוּלין לעֵדוּת מִן התוֹרה,
שנאמר: "אל תשת ידך עִם רשע לִהיֹת עֵד חמס" מִפי השמוּעה למדוּ:
אל תשת רשע עֵד.
ואפִלוּ עֵד כשֵר שידע בחבֵרוֹ שהוּא רשע,
ואין הדינין מכירין רִשעוֹ אסוּר לוֹ להעיד עִמוֹ אף על פי שהיא עֵדוּת אמת,
מִפני שמִצטרֵף עִמוֹ,
ונִמצא זה הכשֵר הֵשית ידוֹ עִם הרשע עד שנִתקבלה עֵדוּתוֹ.
:ואין צריך לוֹמר עֵד כשֵר שהוּא יוֹדֵע בעֵדוּת לחבֵרוֹ,
וידע שהעֵד השֵני שעִמוֹ עֵד שקר,
שאסוּר לוֹ להעיד,
שנאמר: "אל תשת ידך עִם רשע" .
2
אי זה הוּא רשע? כל מי שעבר עבֵרה שחיבין עליה מלקוּת הרי זה רשע וּפסוּל לעֵדוּת,
שהרי התוֹרה קראה למחוּיב מלקוּת רשע,
שנאמר: "והיה אִם בִן הכוֹת הרשע" .
ואין צריך לוֹמר למחוּיב מיתת בית דין שהוּא פסוּל,
שנאמר: "אשר הוּא רשע למוּת" .
3
עבר על עבֵרה שחיבין עליה מלקוּת מִן התוֹרה הרי זה פסוּל מִן התוֹרה,
ואִם היה החיוּב שבה מִדִבריהם הרי זה פסוּל מִדִבריהם.
:כיצד? אכל בשר בהֵמה בחלב,
אוֹ שאכל נבֵלוֹת וּשקצים וכיוֹצֵא בהן,
בין לתֵאבוֹן בין להכעיס,
אוֹ שחִלֵל את יוֹם טוֹב הרִאשוֹן,
אוֹ שלבש שעטנֵז שהוּא שוּע אוֹ טווּי אוֹ נוּז הרי זה פסוּל לעֵדוּת מִן התוֹרה.
:אבל אִם אכל בשר עוֹף בחלב,
אוֹ שחִלֵל יוֹם טוֹב שֵני של גלוּיוֹת,
אוֹ שלבש בגד צמר שאבד בוֹ חוּט של פִשתן וכיוֹצֵא בוֹ הרי זה פסוּל לעֵדוּת מִדִבריהם.
וּכבר מנינוּ כל עבֵרה שחיבין עליה מלקוּת,
וּכבר נִתבאֵר בכל מִצוה וּמִצוה דברים שאִסוּרן מִן התוֹרה וּדברים שאִסוּרן מִדִבריהם.
4
ועוֹד יֵש שם רשעים שהֵן פסוּלין לעֵדוּת אף על פי שהֵן בני תשלוּמין ואינן בני מלקוּת; הוֹאיל ולוֹקחין ממוֹן שאינוֹ שלהן בחמס פסוּלין,
שנאמר: "כי יקוּם עֵד חמס" ,
כגוֹן הגנבין והגזלנין; אף על פי שהחזיר הרי הוּא פסוּל לעֵדוּת מֵעֵת שגנב אוֹ גזל.
:וכֵן עֵד זוֹמֵם,
אף על פי שהוּזם בעֵדוּת ממוֹן ושִלֵם הרי זה פסוּל לכל העֵדוּיוֹת מִן התוֹרה.
וּמֵאימתי הוּא נִפסל? מֵעֵת שהֵעיד בבית דין,
אף על פי שלֹא הוּזם על אוֹתה עֵדוּת אלא אחר כמה ימים.
:וכֵן המלוה ברִבית,
אחד הלֹוה ואחד המלוה שניהם פסוּלין:
אִם רִבית קצוּצה עשוּ הרי הֵן פסוּלין מִן התוֹרה; ואִם אבק רִבית עשוּ שניהם פסוּלין מִדִבריהם.
:וכֵן כל העוֹבֵר על גזֵל של דִבריהם הרי הוּא פסוּל מִדִבריהם.
כיצד? החמסנין,
והֵם הלוֹקחין קרקע אוֹ מִטלטלין שלֹא בִרצוֹן הבעלים,
אף על פי שנוֹתנין הדמים הרי אֵלוּ פסוּלין מִדִבריהם.
:וכֵן הרוֹעים,
אחד רוֹעי בהֵמה דקה ואחד רוֹעי בהֵמה גסה של עצמן הרי הֵן פסוּלין,
שחזקתן פוֹשטין בגזֵל וּמניחין בהמתן לִרעוֹת בשדוֹת וּבפרדֵסוֹת,
וּלפיכך סתם רוֹעה פסוּל.
וּמגדלי בהֵמה דקה בארץ ישראֵל פסוּלין,
אבל בחוּצה לארץ כשֵרים.
וּמוּתר לגדֵל בהֵמה גסה בכל מקוֹם.
:וכֵן המוֹכסין סתמן פסוּלין,
מִפני שחזקתן לִקח יתֵר מִדבר הקצוּב להן בדין המלכוּת,
ולוֹקחין היתֵר לעצמן.
אבל גבאי מנת המלך סתמן כשֵרים; ואִם נוֹדע שלקחוּ אפִלוּ פעם אחת יתֵר מִן הראוּי להן לִגבוֹת הרי אֵלוּ פסוּלין.
:וכֵן מפריחי יוֹנים ביִשוּב פסוּלין,
מִפני שחזקתן שגוֹזלין יוֹנים של אחֵרים בחִנם.
וכֵן סוֹחרי שביעית,
והֵם בני אדם שיוֹשבין בטֵלין,
וכיון שבאה שביעית פוֹשטין זרוֹעוֹתיהן וּמתחילין לִשא ולִתֵן בפֵרוֹת,
שחזקת אֵלוּ שהֵן אוֹספין פֵרוֹת שביעית ועוֹשין בהן סחוֹרה.
:וכֵן המשחֵק בקוּביא,
והוּא שלֹא תִהיה לוֹ אוּמנוּת אלא היא,
הוֹאיל ואינוֹ עוֹסֵק בישוּבוֹ של עוֹלם הרי זה בחזקת שאוֹכֵל מִן הקוּביא,
שהוּא אבק גזֵל.
ולֹא בקוּביא בִלבד אמרוּ,
אלא אפִלוּ בִקלִפי אגוֹזים וּקלִפי רִמוֹנים.
:וכֵן לֹא יוֹנים בִלבד אמרוּ,
אלא אפִלוּ הממירין בִבהֵמה חיה ועוֹף,
ואוֹמרין: כל הקוֹדֵם את חבֵרוֹ אוֹ כל הנוֹצֵח את חבֵרוֹ יטֹל בעליו את שניהן,
וכל כיוֹצֵא בִשחוֹק זה,
והוּא שלֹא תִהיה לוֹ אוּמנוּת אלא שחוֹק זה הרי זה פסוּל.
וכל אֵלוּ פסוּלין מִדִבריהן.
5
אריס שלקח דבר מוּעט מִן הפֵרוֹת שבִכרוּ בימי ניסן וימי תִשרי קֹדם שתִגמֵר מלאכתן,
אף על פי שלקח שלֹא מִדעת בעל השדה אינוֹ גנב,
וכשֵר לעֵדוּת,
שאין בעל השדה מקפיד על זה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.