1
עשרה מיני פסלנוּת הֵן,
כל מי שנִמצא בוֹ אחד מֵהן הרי הוּא פסוּל לעֵדוּת.
ואֵלוּ הֵן:
הנשים, והעבדים,
והקטנים, והשוֹטים,
והחֵרשים, והסוּמים,
והרשעים, והבזוּיים,
והקרוֹבים, והנוֹגעין בעֵדוּתן הרי אֵלוּ עשרה.
2
נשים פסוּלוֹת להעיד מִן התוֹרה,
שנאמר: "על פי שנים עֵדים" לשוֹן זכר,
לֹא לשוֹן נקֵבה.
3
וכֵן הטוּמטוּם והאנדרגינס פסוּלין,
מִפני שהֵן ספֵק אִשה,
וכל מי שהוּא ספֵק כשֵר ספֵק פסוּל הרי הוּא פסוּל,
שאין העֵד בא אלא להוֹציא ממוֹן על פיו אוֹ לחיֵב על פיו עוֹן,
ואין מוֹציאין ממוֹן מִספֵק,
ואין עוֹנשין מִספֵק דין תוֹרה.
4
העבדים פסוּלין לעֵדוּת דין תוֹרה,
שנאמר בעֵדים:
"ועשיתם לוֹ כאשר זמם לעשוֹת לאחיו" ,
מִכלל שאחיו כמוֹהוּ:
מה אחיו בן חיס אף העֵד בן חיס.
קל וחֹמר לגוֹים:
אִם עבדים,
שהֵן במִקצת מִצווֹת,
פסוּלין, הגוֹים לֹא כל שכֵן?
5
מי שחציוֹ עבד וחציוֹ בן חֹרין פסוּל.
6
וכל מי שנִשתחרֵר והרי הוּא מחוּסר גֵט שִחרוּר פסוּל,
עד שיגיע הגֵט לידוֹ,
ויטבֹל, ויֵעשה מִכלל בני ברית,
ואחר כך יעיד.
7
הקטנים פסוּלין לעֵדוּת מִן התוֹרה,
שנאמר בעֵדים:
"ועמדוּ שני האנשים אשר להם הריב לִפני יי" אנשים,
לֹא קטנים.
אפִלוּ היה הקטן נבוֹן וחכם הרי הוּא פסוּל,
עד שיביא שתי שערוֹת אחר שלֹש עשרֵה שנה גמוּרוֹת.
ואִם הִגיע לעשרים שנה ולֹא הֵביא שתי שערוֹת,
ונוֹלד בוֹ סימן מִסימני סֵרוּס הרי זה סריס,
ויעיד. ואִם לֹא נוֹלד בוֹ לֹא יעיד עד רֹב שנוֹתיו,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת אישוּת.
8
קטן שהִגיע לִכלל שנוֹתיו שנִראוּ בוֹ סימני בגרוּת מִלמעלה אינוֹ צריך בדיקה; ואִם לאו אין מקבלין עֵדוּתוֹ עד שיִבדֵק.
וּבן שלֹש עשרֵה שנה ויוֹם אחד שהֵביא שתי שערוֹת,
ואינוֹ יוֹדֵע בטיב משא וּמתן אין עֵדוּתוֹ עֵדוּת בקרקעוֹת,
מִפני שאינוֹ מדקדֵק בדברים,
שהרי אינוֹ יוֹדֵע.
אבל בעֵדוּת מִטלטלין מקבלין עֵדוּתוֹ,
הוֹאיל והוּא גדוֹל.
9
השוֹטה פסוּל לעֵדוּת מִן התוֹרה,
לפי שאינוֹ בן מִצווֹת.
ולֹא שוֹטה שהוּא מהלֵך ערֹם וּמשבֵר כֵלים וזוֹרֵק אבנים בִלבד,
אלא כל מי שנִטרפה דעתוֹ ונִמצֵאת דעתוֹ משוּבשת תמיד אפִלוּ בדבר מִן הדברים,
אף על פי שהוּא מדבֵר ושוֹאֵל כעִנין בִשאר דברים הרי זה פסוּל,
וּבִכלל השוֹטים יֵחשֵב.
:הנִכפה: בעֵת כפיתוֹ פסוּל,
וּבעֵת שהוּא בריא כשֵר.
ואחד הנִכפה מִזמן לִזמן אוֹ הנִכפה תמיד בלֹא עֵת קבוּע,
והוּא שלֹא תִהיה דעתוֹ משוּבשת תמיד,
שהרי יֵש שם נִכפים שגם בעֵת בריאתן דעתן מִטרפת עליהן.
וצריך להִתישֵב בעֵדוּת הנִכפים הרבֵה.
10
הפתיים ביוֹתֵר,
שאינן מכירין דברים הסוֹתרין זה את זה,
ולֹא יבינוּ עִניני הדבר כדרך שמבינים שאר עם הארץ,
וכֵן המבֹהלין והנחפזין בדעתם והמִשתגעין ביוֹתֵר הרי כל אֵלוּ בִכלל השוֹטים.
ודבר זה לפי מה שיִראה הדין,
שאי אפשר לכוֵּן הדֵעוֹת בכתב.
11
החֵרֵש כשוֹטה,
שאין דעתוֹ נכוֹנה ואינוֹ בן מִצווֹת.
ואחד חֵרֵש שמדבֵר ואינוֹ שוֹמֵע אוֹ ששוֹמֵע ואינוֹ מדבֵר,
אף על פי שראיתוֹ ראיה מעוּלה ודעתוֹ נכוֹנה צריך להעיד בבית דין בפיו אוֹ שיִהיה ראוּי להעיד בפיו,
ויהיה ראוּי לִשמֹע דִברי הדינין והאיוּם שמאימין עליו.
:וכֵן אִם נִשתתֵק,
אף על פי שנִבדק כדרך שבוֹדקין לגִטין ונִמצֵאת עֵדוּתוֹ מכוּוּנת,
והֵעיד בפנינוּ בִכתב ידוֹ אינה עֵדוּת כלל,
חוּץ מֵעֵדוּת אִשה,
לפי שבעגוּנה הֵקֵלוּ.
12
הסוֹמאין, אף על פי שמכירין הקוֹל ויֵדעוּ האנשים הרי אֵלוּ פסוּלין מִן התוֹרה,
שנאמר: "והוּא עֵד אוֹ ראה אוֹ ידע" מי שהוּא ראוּי לִראוֹת הוּא שמֵעיד.
והסוּמא באחת מֵעיניו כשֵר להעיד.