1
מֵעיד הקרוֹב על כתב ידי קרוֹבוֹ.
כיצד? שטר שעֵדיו ראוּבֵן ושִמעוֹן,
וּמֵתוּ אוֹ הלכוּ לִמדינת הים,
וּבא בנוֹ של ראוּבֵן ואמר:
זה כתב ידוֹ של אבי,
וּבא בנוֹ של שִמעוֹן ואמר:
הרי זה כתב ידוֹ של אבי הרי אֵלוּ כִשני עֵדים שאינן קרוֹבים,
ואִם נִצטרֵף עִמהן שלישי והֵעיד על כתב ידי שניהן הרי נִתקיֵם השטר.
2
ואֵלוּ מִדברים שנאמנין הגדוֹלים להעיד בגדלן מה שראוּ בקטנן:
נאמן אדם לוֹמר כשהוּא גדוֹל:
זה כתב ידוֹ של אבא וזה כתב ידוֹ של רבי וזה כתב ידוֹ של אחי,
שהייתי מכיר בִכתב ידן כשהייתי קטן; והוּא שיִצטרֵף עִמוֹ אחֵר שמכיר כתב ידן כשהוּא גדוֹל.
3
שטר שעֵדיו ראוּבֵן ושִמעוֹן,
וּבאוּ שנים והֵעידוּ שניהם שזה כתב ידוֹ של ראוּבֵן וזה כתב ידוֹ של שִמעוֹן נִתקיֵם השטר.
אבל אִם הֵעיד זה על כתב ידי ראוּבֵן,
והשֵני הֵעיד על כתב ידי שִמעוֹן לֹא נִתקיֵם השטר,
לפי שצריך שני עֵדים על כל כתב יד אחד מִשניהם.
ואִם יֵש שם שלישי מֵעיד על כתב ראוּבֵן ושִמעוֹן כאחד נִתקיֵם.
4
אמר הרִאשוֹן:
זה כתב ידי,
והֵעיד הוּא ואחֵר על כתב ידי השֵני לֹא נִתקיֵם,
לפי שנִמצא שלֹשת רִבעי הממוֹן שבשטר תלוּי בעֵדוּת האחד.
וכֵן אִם הֵעיד אחיו אוֹ בנוֹ של רִאשוֹן עִם אחד על כתב ידי השֵני לֹא נִתקיֵם,
שהרי שלֹשת רִבעי הממוֹן תלוּי בעֵדוּת הקרוֹבים.
5
שנים החוֹתמין על השטר,
וּמֵת אחד מֵהן צריך שני עֵדים להעיד על כתב ידוֹ של מֵת.
ואִם לֹא נִמצא אלא עֵד אחד עִם זה העֵד החי הרי זה החי כוֹתֵב חתמוּת ידוֹ בִפני עֵדים אפִלוּ על החרש,
וּמשליכוֹ בבית דין,
עד שיוּחזק כתב ידוֹ בבית דין,
ולֹא יהֵא צריך לוֹמר שזה כתב ידי,
ויעיד הוּא והאחֵר על כתב ידי המֵת,
ויתקיֵם כתב ידוֹ הוּא שלֹא מִפיו.
6
שלֹשה שישבוּ לקיֵם את השטר,
שנים מֵהן מכירין חתמוּת ידי עֵדים ואחד אינוֹ מכיר:
עד שלֹא חתמוּ מעידין בפניו וחוֹתֵם,
שהעֵדים נעשים דינים בדבר שהוּא מִדִבריהם,
כמוֹ שבֵארנוּ; אבל אחר שחתמוּ אין מעידין בפניו וחוֹתֵם,
שהרי בעֵת שחתמוּ לֹא היוּ המכירין אלא שנים,
ואין מקימין בִשנים,
אלא עד שיִהיוּ שלשתן מכירין,
אוֹ יעידוּ העֵדים על הכתב בִפני כל אחד ואחד.
7
שנים שהיוּ חתוּמין על השטר וּמֵתוּ,
וּבאוּ שנים ואמרוּ:
כתב ידם הוּא זה,
אבל אנוּסין היוּ,
קטנים היוּ,
פסוּלי עֵדוּת היוּ,
אף על פי שיֵש עֵדים אחֵרים שזה כתב ידם,
אוֹ שהיה כתב ידם יוֹצֵא מִשטר שקרא עליו ערער והוּחזק בבית דין הרי זה לֹא נִתקיֵם,
אלא מעמידין השנים שבשטר כנגד השנים שהֵעידוּ עליהן שהֵן פסוּלין,
ואין גוֹבין בוֹ כלוּם.