1
כבר בֵארנוּ שקיוּם שטרוֹת מִדִבריהם,
כדי שלֹא תִנעֹל דלת בִפני לֹוין.
ואף על פי כֵן,
אין מקימין שטרוֹת אלא בִשלֹשה,
אפִלוּ שלשתן הדיוֹטוֹת,
מִפני שהוּא דין.
וּלפיכך אין מקימין שטרוֹת בלילה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
2
באחד מֵחמִשה דרכים יתקיֵם השטר בבית דין:
הדרך האחת שיִהיוּ הדינין מכירין כתב ידי העֵדים,
שזוֹ עֵדוּת פלוֹני וזוֹ עֵדוּת פלוֹני.
הדרך השניה שיחתמוּ העֵדים בִפניהם.
הדרך השלישית שיבֹאוּ לִפניהם העֵדים החוֹתמין,
ויֹאמר כל אחד ואחד:
זה כתב ידי,
ואני עֵד בדבר זה.
הדרך הרביעית שאִם מֵתוּ עֵדי השטר אוֹ שהיוּ בִמדינה אחרת,
יבֹאוּ עֵדים אחֵרים ויעידוּ על כתב ידן שהוּא זה.
הדרך החמישית שיִהיה כתב ידן יוֹצֵא בִשטרוֹת אחֵרוֹת,
ועוֹרכין בית דין זה הכתב לאוֹתוֹ הכתב שבשטרוֹת האחֵרוֹת ויהיה דוֹמה זה לזה,
ויֵראה להן ביחד שכתב ידי אֵלוּ הוּא כתב ידי אֵלוּ.
3
אין מקימין את השטר מִשטרוֹת אחֵרוֹת אלא מִשתי שטרוֹת של שתי שדוֹת,
שאכלוּם בעליהן שלֹש שנים אכילה נכוֹנה,
גלוּיה, בלֹא שוּם יראה ולֹא פחד מִתביעה בעוֹלם,
כדרך שאוֹכלין כל בעלי שדוֹת שדוֹתיהן,
אוֹ מִשני שִטרי כתוּבוֹת.
והוּא שיֵצאוּ שני השטרוֹת מִתחת ידי אחֵר,
לֹא מִתחת ידי זה שרוֹצה לקיֵם שטרוֹ,
שמא הוּא זיֵף הכֹל.
:וכֵן מקימין את השטר מִשטר שקרא עליו ערער והוּחזק בבית דין,
מקימין מִמנוּ לבדוֹ כמוֹ שמקימין מִשִטרי שתי שדוֹת אוֹ שתי כתוּבוֹת.
4
בית דין שכתבוּ:
במוֹשב שלֹשה היינוּ,
ונִתקיֵם שטר זה בפנינוּ הרי זה מקוּים,
אף על פי שלֹא פֵרשוּ באי זוֹ דרך מֵחמֵש הדרכים נִתקיֵם,
שאין חוֹששין לבית דין שמא יטעוּ.
וּכבר נהגוּ כל בתי דינין שראינוּ ושמענוּ שיִכתבוּ הדרך שנִתקיֵם בה בִפניהם.
5
וּלעוֹלם אין בית דין בוֹדקין אחר בית דין אחֵר,
אלא מחזיקין אוֹתן שהֵן בקיין ולֹא יטעוּ,
אבל בוֹדקין אחר העֵדים.
6
שלֹשה שישבוּ לקיֵם את השטר,
וּמֵת אחד מֵהן צריכין לִכתֹב:
במוֹשב שלֹשה היינוּ,
והאחד איננוּ,
שמא יראה הרוֹאה ויֹאמר:
בִשנים קימוּהוּ.
אפִלוּ היה כתוּב בוֹ:
בבית דין,
יֹאמר: שמא דִמוּ ששנים בית דין הֵם.
ואִם יֵש בוֹ משמע שהיוּ שלֹשה אינוֹ צריך.
7
שלֹשה שישבוּ לקיֵם את השטר,
וּבאוּ שני עֵדים ועִרערוּ על אחד מֵהן שהוּא גזלן וכיוֹצֵא בוֹ,
וּבאוּ שנים אחֵרים והֵעידוּ שחזר בִתשוּבה:
אִם עד שלֹא חתמוּ הֵעידוּ שחזר הרי זה חוֹתֵם עִמהן,
שהרי שלֹשה היוּ; ואִם אחר שחתמוּ השנים הֵעידוּ עליו שחזר בִתשוּבה אינוֹ חוֹתֵם עִמהן,
שהרי הוּא כמי שאינוֹ בעֵת חתימת השנים.
:במה דברים אמוּרים? בשעִרערוּ עליו בעבֵרה.
אבל אִם עִרערוּ עליו בִפגם מִשפחה,
כגוֹן שאמרוּ:
אִמוֹ לֹא נִשתחררה,
ועבד הוּא,
אוֹ לֹא נִתגירה,
וגוֹי הוּא,
ונוֹדע אחר שחתמוּ השנים שאין במִשפחתוֹ פגם ושהוּא כשֵר הרי זה חוֹתֵם עִמהן,
שזה גִלוּי דבר שהיה מִקֹדם הוּא.
8
מוּתר לִכתֹב הקיוּם בשטר קֹדם שיִתקיֵם השטר,
וחוֹתמין הדינין אחרי שיִתקיֵם השטר,
שאין הכתיבה עִקר אלא החתימה.
ואין הדינין צריכין לִקרוֹת השטר שמקימין אוֹתוֹ,
אלא מקימין אוֹתוֹ מֵעֵדיו אף על פי שלֹא ידעוּ מה שכתוּב בוֹ.