1
אין חוֹתכין דין מִן הדינין על פי עֵד אחד,
לֹא דיני נפשוֹת ולֹא דיני ממוֹנוֹת,
שנאמר: "לֹא יקוּם עֵד אחד באיש לכל עוֹן וּלכל חטאת" .
וּמִפי השמוּעה למדוּ שקם הוּא לִשבוּעה,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת טוֹעֵן.
2
בִשני מקוֹמוֹת האמינה תוֹרה עֵד אחד:
בשוֹטה שלֹא תִשתה מי המרים,
וּבעגלה ערוּפה שלֹא תֵערֵף,
כמוֹ שבֵארנוּ בִמקוֹמן.
וכֵן מִדִבריהם בעֵדוּת אִשה,
שיעיד לה שמֵת בעלה.
3
וכל מקוֹם שעֵד אחד מוֹעיל אִשה וּפסוּל כֵן מעידין,
חוּץ מֵעֵד אחד של שבוּעה,
שאין מחיבין שבוּעה אלא בעֵדוּת עֵד כשֵר הראוּי להִצטרֵף עִם אחד ויתחיֵב זה הנִשבע על פיו ממוֹן.
:"על פי שני עֵדים אוֹ על פי שלֹשה עֵדים" לעשוֹת שלֹשה כִשנים:
מה השנים אִם נִמצא אחד מֵהן קרוֹב אוֹ פסוּל בטלה העֵדוּת,
אף השלֹשה,
והוּא הדין למֵאה,
אִם נִמצא אחד מֵהן קרוֹב אוֹ פסוּל בטלה העֵדוּת,
בין בדיני נפשוֹת בין בדיני ממוֹנוֹת.
4
במה דברים אמוּרים? בִזמן שנִתכוּנוּ כוּלן להעיד.
אבל אִם לֹא נִתכוּנוּ כוּלן להעיד,
מה יעשוּ שני אחים בִכלל העם,
וראוּ כשהרג זה את זה אוֹ כשחבל בוֹ אוֹ כשחטף חֵפץ מידוֹ?
5
וכיצד בוֹדקין הדבר? כשיבֹאוּ לבית דין עֵדים מרוּבין כת אחת,
אוֹמרין להם:
כשראיתם זה שהרג אוֹ חבל,
להעיד באתם אוֹ לִראוֹת?:
כל מי שאמר:
לֹא באתי להעיד עליו אלא לִראוֹת מה הדבר,
וּבִכלל העם באתי מפרישין אוֹתוֹ; וכל מי שאמר:
לֹא הייתי עוֹמֵד אלא להעיד וּלכוֵּן העֵדוּת מפרישין אוֹתוֹ; אִם נִמצא באֵלוּ שנִתכוּנוּ להעיד קרוֹב אוֹ פסוּל עֵדוּת כוּלן בטֵלה.
:במה דברים אמוּרים? בשהיה בהן קרוֹב אוֹ פסוּל.
אבל אִם היוּ כוּלן כשֵרים,
אחד המִתכוֵּן להעיד ואחד שלֹא נִתכוֵּן להעיד,
הוֹאיל וראה הדבר וכִוֵּן עֵדוּתוֹ,
והיתה שם התראה חוֹתכין הדין על פיו,
בין בדיני ממוֹנוֹת בין בדיני נפשוֹת.
6
שטר שהיוּ עֵדיו מרוּבין ונִמצא אחד מֵהן פסוּל,
אוֹ שהיוּ בהן שנים קרוֹבין זה לזה,
והרי אין העֵדים קימין כדי לִשאֹל אוֹתן:
אִם יֵש שם עֵדוּת ברוּרה שכוּלם ישבוּ לחתֹם,
שהרי נִתכוּנוּ כוּלם להעיד הרי זה בטֵל; ואִם לאו תִתקיֵם העֵדוּת בשאר.
:ולמה מקימין העֵדוּת בשאר? שהרי אפשר שחתמוּ הכשֵרים והִניחוּ מקוֹם לגדוֹל לחתֹם,
וּבא זה הקרוֹב אוֹ הפסוּל וחתם שלֹא מִדעתם.
7
אף על פי שהעֵד שחתם בתחִלה בשטר הוּא הפסוּל הרי השטר כשֵר.
8
כל עֵד שהֵעיד בדיני נפשוֹת אינוֹ מוֹרה בדין זה הנהרג,
ולֹא ילמֵד עליו לֹא זכוּת ולֹא חוֹבה.
ואִם אמר:
יֵש לי ללמֵד עליו זכוּת משתקין אוֹתוֹ,
שנאמר: "ועֵד אחד לֹא יענה בנפש למוּת" בין לִזכוּת בין לחוֹבה.
וּמה הוּא זה שנאמר:
"למוּת"? כלוֹמר:
עֵד שהֵעיד בנפש למוּת,
לֹא יענה דבר,
אלא יעיד וישתֹק.
:אבל בדיני ממוֹנוֹת יֵש לעֵד ללמֵד זכוּת וחוֹבה,
אבל לֹא ימנה מִן הדינין ולֹא יֵעשה דין,
שאין עֵד נעשה דין אפִלוּ בדיני ממוֹנוֹת.
9
במה דברים אמוּרים? בדבר שצריך עֵדים מִן התוֹרה,
וצריך דינין לדוּן באוֹתוֹ הדבר מִן התוֹרה.
אבל בשל דִבריהן עֵד נעשה דין.
:כיצד? אחד שהֵביא את הגֵט,
ואמר: בפני נִכתב וּבפני נחתם הוּא וּשנים נוֹתנין אוֹתוֹ לה,
ונִמצא כאִלוּ נטלתוּ בבית דין.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.