Chapter 2 | פרק ב

1

מה בין חקירוֹת לִבדיקוֹת? בחקירוֹת וּדרישוֹת,

אִם כִוֵּן האחד את עֵדוּתוֹ,

והעֵד השֵני אמר:

איני יוֹדֵע עֵדוּתן בטֵלה; אבל בבדיקוֹת,

אפִלוּ שניהן אוֹמרין:

אין אנוּ יוֹדעין עֵדוּתן קימת.

וּבִזמן שהֵן מכחישין זה את זה אפִלוּ בבדיקוֹת עֵדוּתן בטֵלה.

:כיצד? הֵעידוּ שהרג זה את זה,

ואמר העֵד האחד כשנחקר:

בשבוּע פלוֹני,

בשנה פלוֹנית,

בחֹדש פלוֹני,

בכך וכך בחֹדש,

בִרביעי בשבת,

בשֵש שעוֹת ביוֹם,

במקוֹם פלוֹני הרגוֹ,

וכֵן כשדרשוּ במה הרגוֹ,

אמר: הרגוֹ בסיף,

וכֵן העֵד השֵני כִוֵּן עֵדוּתוֹ בכֹל חוּץ מִן השעוֹת,

שאמר: איני יוֹדֵע בכמה שעוֹת היה ביוֹם,

אוֹ שכִוֵּן את השעה,

ואמר: איני יוֹדֵע במה הרגוֹ,

ולֹא הֵבנתי בכלי שהיה בידוֹ עֵדוּתן בטֵלה.

:אבל אִם כִוּנוּ הכֹל,

ואמרוּ להם הדינין:

כֵליו היוּ שחֹרים אוֹ לבנים?,

ואמרוּ: אין אנוּ יוֹדעין,

ולֹא שמנוּ לִבֵנוּ לִדברים אֵלוּ שאין בהן ממש הרי עֵדוּתן קימת.

2

אמר אחד:

כֵלים שחֹרים היה לבוּש,

ואמר השֵני:

לֹא כי,

אלא כֵלים לבנים היה לבוּש הרי עֵדוּתן בטֵלה,

וּכאִלוּ אמר האחד:

בִרביעי בשבת,

והשֵני: בחמישי,

שאין כאן עֵדוּת,

אוֹ שאמר האחד:

בסיף הרגוֹ,

והשֵני אוֹמֵר:

ברֹמח, שאין כאן עֵדוּת; שנאמר:

"נכוֹן הדבר" ,

וכיון שהִכחישוּ זה את זה בדבר מִכל הדברים אין זה "נכוֹן".

3

היוּ העֵדים מרוּבין,

שנים מֵהן כִוּנוּ עֵדוּתן בחקירוֹת וּבִדרישוֹת,

והשלישי אמר:

איני יוֹדֵע תִתקיֵם העֵדוּת בשנים,

ויֵהרֵג. אבל אִם הִכחיש את שניהן,

אפִלוּ בִבדיקוֹת עֵדוּתן בטֵלה.

4

עֵד אחד אוֹמֵר:

בִרביעי בשבת בִשנים בחֹדש,

והשֵני אוֹמֵר:

בִרביעי בשבת בִשלֹשה בחֹדש עֵדוּתן קימת,

שזה ידע בעִבוּרוֹ של חֹדש וזה לֹא ידע.

:במה דברים אמוּרים? עד חצוֹת החֹדש.

אבל אחר חצוֹת,

כגוֹן שאמר האחד:

בשִשה עשר בחֹדש,

והשֵני אוֹמֵר:

בשִבעה עשר בחֹדש,

אף על פי שכִוּנוּ שניהם יוֹם אחד מימי השבת עֵדוּתן בטֵלה,

שאין חצי החֹדש בא אלא וּכבר ידעוּ הכֹל אימתי היה רֹאש החֹדש.

5

אמר אחד:

בִשלֹשה בחֹדש,

והשֵני אוֹמֵר:

בחמִשה עֵדוּתן בטֵלה.

:אמר עֵד אחד:

בִשתי שעוֹת ביוֹם,

והשֵני אוֹמֵר:

בשלֹש שעוֹת היה עֵדוּתן קימת,

שדרך העם לִטעוֹת בשעה אחת.

אבל אִם אמר האחד:

בשלֹש שעוֹת,

והשֵני אוֹמֵר:

בחמֵש עֵדוּתן בטֵלה.

:אמר עֵד אחד:

קֹדם הנֵץ החמה,

ואחד אוֹמֵר:

בהנֵץ החמה עֵדוּתן בטֵלה אף על פי שהיא שעה אחת,

שהדבר נִכר לכֹל.

וכֵן אִם נחלקוּ בִשקיעתה.