הִלכוֹת עֵדוּת:
יֵש בִכללן שמוֹנה מִצווֹת,
שלֹש מִצווֹת עשֵה וחמֵש מִצווֹת לֹא תעשה,
וזה הוּא פרטן:
:א) להעיד בבית דין למי שיוֹדֵע לוֹ עֵדוּת.
ב) לִדרֹש ולחקֹר העֵדים.
ג) שלֹא יוֹרה העֵד בדין זה שהֵעיד עליו בדיני נפשוֹת.
ד) שלֹא יקוּם דבר בעֵדוּת אחד.
ה) שלֹא יעיד בעל עבֵרה.
ו) שלֹא יעיד קרוֹב.
ז) שלֹא להעיד בשקר.
ח) לעשוֹת לעֵד זוֹמֵם כאשר זמם.
:וּבֵאוּר מִצווֹת אֵלוּ בִפרקים אֵלוּ.
1
העֵד מצוּוּה להעיד בבית דין בכל עֵדוּת שיֵדע,
בין בעֵדוּת שיחיֵב בה חבֵרוֹ בין בעֵדוּת שיזכֵהוּ בה,
והוּא שיִתבענוּ להעיד בדיני ממוֹנוֹת,
שנאמר: "והוּא עֵד אוֹ ראה אוֹ ידע אִם לוֹא יגיד ונשא עוֹנוֹ" .
2
היה העֵד חכם גדוֹל והיה בית דין פחוּת מִמנוּ בחכמה,
הוֹאיל ואין כבוֹדוֹ שיֵלֵך לִפניהן עשֵה של כבוֹד תוֹרה עוֹדֵף,
ויֵש לוֹ להִמנע.
במה דברים אמוּרים? בעֵדוּת ממוֹן.
אבל בעֵדוּת שמפריש בה מִן האִסוּר,
וכֵן בעֵדוּת נפשוֹת אוֹ מכוֹת הוֹלֵך וּמֵעיד,
"אין חכמה.
.. לנגד יי" כל מקוֹם שיֵש חִלוּל השֵם,
אין משגיחין על כבוֹד הרב.
3
כֹהֵן גדוֹל אינוֹ חיב להעיד; אלא עֵדוּת שהיא למלך ישראֵל בִלבד הוֹלֵך לבית דין הגדוֹל וּמֵעיד בה,
אבל בִשאר העֵדוּיוֹת פטוּר.
4
מִצות עשֵה לִדרֹש העֵדים ולחקֹר אוֹתן וּלהרבוֹת בִשאֵלתן.
וּמדקדקין עליהן וּמסיעין אוֹתן מֵעִנין לעִנין בעֵת שאֵלה,
כדי שיִשתֹקוּ אוֹ יחזרוּ בהן אִם יֵש בעֵדוּתן דֹפי,
שנאמר: "ודרשת וחקרת ושאלת היטֵב" .
וּצריכין הדינין להִזהֵר בעֵת חקירת העֵדים,
שמא מִתוֹכן ילמדוּ לשקֵר.
:בשבע חקירוֹת בוֹדקין העֵדים:
באי זה שבוּע,
באי זוֹ שנה,
באי זה חֹדש,
בכמה בחֹדש,
באי זה יוֹם מימי השבת,
וּבכמה שעוֹת ביוֹם,
וּבאי זה מקוֹם.
אפִלוּ אמר:
היוֹם הרגוֹ אוֹ אמש הרגוֹ שוֹאלין לוֹ באי זה שבוּע,
באי זוֹ שנה,
באי זה חֹדש,
בכמה בחֹדש,
באי זה יוֹם,
באי זוֹ שעה.
וּמִכלל החקירוֹת,
יתֵר על השבע השווֹת בכֹל,
שאִם הֵעידוּ עליו שעבד עבוֹדה זרה שוֹאלין להם את מה עבד וּבאי זוֹ עבוֹדה עבד; הֵעידוּ שחִלֵל את השבת שוֹאלין אוֹתם אי זוֹ מלאכה עשה והיאך עשה; הֵעידוּ שאכל ביוֹם הכִפוּרים שוֹאלין אוֹתן אי זה מאכל אכל וכמה אכל; שהרג את הנפש שוֹאלין אוֹתן במה הרגוֹ; וכֵן כל כיוֹצֵא בזה הרי הוּא מִכלל החקירוֹת.
5
החקירוֹת והדרישוֹת הֵם הדברים שהֵן עִקר העֵדוּת,
וּבהן יתחיֵב אוֹ יפטֵר,
והֵן כוּנת המעשה שעשה,
וכִוּוּן הזמן וכִוּוּן המקוֹם שבהן יוּזמוּ העֵדים אוֹ לֹא יוּזמוּ,
שאין אנוּ יכוֹלין להזים העֵדים עד שיכוּנוּ הזמן והמקוֹם.
6
ועוֹד מרבין לִבדֹק העֵדים בִדברים שאינן עִקר בעֵדוּת ואין העֵדוּת תלוּיה בהן,
והֵן הנִקראין בדיקוֹת.
וכל המרבה בִבדיקוֹת הרי זה משוּבח.
:כיצד הֵן הבדיקוֹת? הרי שהֵעידוּ עליו שהרגוֹ,
ונחקרוּ בשבע החקירוֹת שמנינוּ שהֵן בכוּנת הזמן וכוּנת המקוֹם,
ונִדרשוּ בכוּנת המעשה וכִוּנוּ הכלי שהרגוֹ בוֹ בוֹדקין אוֹתן עוֹד,
ואוֹמרין להן:
מה היה לוֹבֵש הנהרג אוֹ ההוֹרֵג,
בגדים לבנים אוֹ שחֹרים?,
עפר הארץ שנהרג עליה לבן אוֹ אדֹם?.
אֵלוּ וכיוֹצֵא בהן הֵן הבדיקוֹת.
:מעשה שאמרוּ עֵדים:
הרגוֹ במקוֹם פלוֹני תחת התאֵנה,
וּבדקוּ העֵדים ואמרוּ להן:
תאֵנים שלה שחֹרוֹת היוּ אוֹ לבנוֹת? עקצין של אוֹתן התאֵנים ארוּכוֹת היוּ אוֹ קצרוֹת?.
וכל המרבה בִבדיקוֹת אֵלוּ וכיוֹצֵא בהן משוּבח.