1
כיצד סֵדר לבישת הבגדים? לוֹבֵש המִכנסים תחִלה,
וחוֹגֵר את המִכנסים למעלה מִטבוּרוֹ מֵעל מתניו,
ואחר כך לוֹבֵש הכוּתֹנת,
ואחר כך חוֹגֵר את האבנֵט כנגד אצילי ידיו,
וּמקיפוֹ כרך על כרך עד שגוֹמֵר וקוֹשֵר.
2
ועל האבנֵט מפֹרש בקבלה:
"לֹא יחגרוּ ביזע" במקוֹם שמזיעין,
וכך קִבֵל יוֹנתן בן עוּזיאֵל מִפי הנביאים,
ותִרגֵם: 'על לבבהוֹן ייסרוּן'.
ואחר כך צוֹנֵף במִצנפת כמין כוֹבע.
3
כֹהֵן גדוֹל אחר שחוֹגֵר באבנֵט לוֹבֵש המעיל,
ועל המעיל האֵפוֹד והחֹשן,
וחוֹגֵר בחֵשב האֵפוֹד על המעיל מִתחת החֹשן,
וּלפיכך נִקרא "מעיל האֵפוֹד" מעיל שחוֹגרוֹ האֵפוֹד.
ואחר כך צוֹנֵף במִצנפת,
וקוֹשֵר הציץ למעלה מִן המִצנפת.
וּשערוֹ היה נִראה בין ציץ למִצנפת,
ושם היה מניח תפִלין,
בין ציץ למִצנפת.
4
מִצות עשֵה לעשוֹת בגדים אֵלוּ ולִהיוֹת הכֹהֵן עוֹבֵד בהם,
שנאמר: "ועשית בִגדי קֹדש" וכו' ,
"ואת בניו תקריב והִלבשתם כוּתנֹת" .
:וכֹהֵן גדוֹל ששִמֵש בפחוֹת מִשמוֹנה בגדים אֵלוּ אוֹ כֹהֵן הדיוֹט ששִמֵש בפחוֹת מֵארבעה בגדים אֵלוּ,
הוּא הנִקרא מחוּסר בגדים,
ועבוֹדתוֹ פסוּלה,
וחיב מיתה בידי שמים כזר ששִמֵש,
שנאמר: "וחגרת אֹתם אבנֵט אהרֹן וּבניו וכו' והיתה להם כהוּנה" :
בִזמן שבִגדיהם עליהם כהוּנתם עליהם; אין בִגדיהם עליהם אין כהוּנתם עליהם,
אלא הרי הֵם כזרים,
ונאמר: "והזר הקרֵב יוּמת" .
5
כשֵם שמחוּסר בגדים חיב מיתה וּפוֹסֵל העבוֹדה,
כך היתֵר בגדים,
כגוֹן שלבש שתי כוּתנוֹת אוֹ שני אבנֵטים,
אוֹ כֹהֵן הדיוֹט שלבש בִגדי כֹהֵן גדוֹל ועוֹבֵד הרי זה מחלֵל העבוֹדה וחיב מיתה בידי שמים.
6
נאמר בבִגדי כהוּנה:
"על בשרוֹ.
.. וּלבֵשם" מלמֵד שלֹא יהיה דבר חוֹצֵץ בין בשרוֹ לבגדים.
אפִלוּ נימה אחת אוֹ עפר אוֹ כִנה מֵתה אִם היתה בין בשרוֹ לבגד הרי זוֹ חציצה,
ועבוֹדתוֹ פסוּלה.
לפיכך אין הכֹהֵן יכוֹל לעבֹד בִתפִלין של יד,
שהרי חוֹצצת,
אבל של רֹאש אינה חוֹצצת,
ואִם רצה להניחם בִשעת העבוֹדה מניח.
7
וצריך להִזהֵר בשעה שלוֹבֵש שלֹא יהֵא אבק בין בִגדוֹ לִבשרוֹ,
ולֹא כִנה ואף על פי שהיא בחיים,
ושלֹא תִכנֵס הרוּח בִשעת העבוֹדה בין בשרוֹ לבִגדוֹ עד שיִתרחֵק הבגד מֵעליו,
ולֹא יכניס ידוֹ תחת חלוּקוֹ לחֹך,
ולֹא יֵצֵא שערוֹ מִן הבגד,
ולֹא יהיה בבגד נימה מדוּלדלת.
ואִם היה שם אחד מִכל אֵלוּ עבוֹדתוֹ כשֵרה.
8
כרך על בשרוֹ בגד שלֹא בִמקוֹם בגדים,
כגוֹן שכרכוֹ על אצבעוֹ אוֹ על עקֵבוֹ:
אִם היה בוֹ שלֹש אצבעוֹת על שלֹש אצבעוֹת הרי זה חוֹצֵץ וּפוֹסֵל; פחוֹת מִכאן אינוֹ חוֹצֵץ.
ואִם היה צִלצוּל קטן,
הוֹאיל והוּא חשוּב בגד בִפני עצמוֹ הרי זה פוֹסֵל,
ואף על פי שאין בוֹ שלֹש על שלֹש.
9
כֹהֵן שלקה באצבעוֹ מוּתר לִכרֹך עליה גמי בשבת אוֹ בגד שאין בוֹ שלֹש על שלֹש,
ועוֹבֵד. ואִם נִתכוֵּן להוֹציא דם אסוּר.
והוּא שלֹא יחֹץ הגמי אוֹ הבגד בין בשרוֹ לכלי בִשעת עבוֹדה.
10
עשוּ בבית שֵני אוּרים ותוּמים כדי להשלים שמוֹנה בגדים,
ואף על פי שלֹא היוּ נִשאלין בהן.
וּמִפני מה לֹא היוּ שוֹאלין בהן? מִפני שלֹא היתה שם רוּח הקֹדש,
וכל כֹהֵן שאינוֹ מדבֵר ברוּח הקֹדש ואין שכינה שוֹרה עליו אין נִשאלין בוֹ.
11
וכיצד שוֹאלין? עוֹמֵד הכֹהֵן וּפניו לִפני הארוֹן,
והשוֹאֵל מֵאחוֹריו,
פניו לאחוֹרי הכֹהֵן,
ואוֹמֵר השוֹאֵל:
'אעלה אוֹ לֹא אעלה?'.
ואינוֹ שוֹאֵל בקוֹל רם,
ולֹא מהרהֵר בלִבוֹ,
אלא בקוֹל נמוּך,
כמוֹ שמִתפלֵל בינוֹ לבין עצמוֹ.
:וּמיד רוּח הקֹדש לוֹבשת את הכֹהֵן,
וּמביט בחֹשן,
ורוֹאה בוֹ במראֵה הנבוּאה 'עלֵה' אוֹ 'לֹא תעלה' באוֹתיוֹת שבוֹלטוֹת מִן החֹשן כנגד פניו,
והכֹהֵן משיבוֹ ואוֹמֵר לוֹ:
'עלֵה' אוֹ 'לֹא תעלה'.
12
אין שוֹאלין על שני דברים כאחד,
ואִם שאל משיבין אוֹתוֹ על הרִאשוֹן בִלבד.
ואין נִשאלין בהן להדיוֹט,
אלא למלך אוֹ לבית דין אוֹ למי שצֹרך הצִבוּר בוֹ,
שנאמר: "ולִפני אלעזר הכֹהֵן יעמֹד" וכו' :
"הוּא" זה מלך,
"וכל בני ישראֵל" זה משוּח מִלחמה אוֹ מי שצֹרך הצִבוּר בִשאֵלתוֹ זוֹ,
"וכל העֵדה" אֵלוּ בית דין הגדוֹל.
13
זה שאתה מוֹצֵא בדִברי נביאים שכֹהנים רבים היוּ חוֹגרין אֵפוֹד בד לֹא היוּ כֹהנים גדוֹלים,
שאין האֵפוֹד של כֹהֵן בד.
אף הלויִם היוּ חוֹגרין אוֹתוֹ,
שהרי שמוּאֵל הנביא לֵוי היה,
ונאמר בוֹ:
"נער חגוּר אֵפוֹד בד" .
אלא אֵפוֹד זה היוּ חוֹגרין אוֹתוֹ בני הנביאים וּמי שהוּא ראוּי שתִשרה עליו רוּח הקֹדש,
להוֹדיע כי הִגיע זה למעלת כֹהֵן גדוֹל שמדבֵר על פי האֵפוֹד והחֹשן ברוּח הקֹדש.
:בריך רחמנא דסיען