1
בִגדי כהוּנה שלֹשה מינים:
בִגדי כֹהֵן הדיוֹט,
וּבִגדי זהב,
וּבִגדי לבן.
בִגדי כֹהֵן הדיוֹט הֵן ארבעה כֵלים:
כוּתֹנת, וּמִכנסים,
וּמִגבעת, ואבנֵט.
וארבעתן של פִשתן,
לבנים, וחוּטן כפוּל שִשה,
והאבנֵט לבדוֹ רקוּם בצמר.
2
בִגדי זהב הֵן בִגדי כֹהֵן גדוֹל,
והֵן שמוֹנה כֵלים:
הארבעה של כל כֹהֵן,
וּמעיל, ואֵפוֹד,
וחֹשן, וציץ.
ואבנֵט של כֹהֵן גדוֹל מעשֵה רוֹקֵם הוּא,
ואינוֹ דוֹמה במעשיו לאבנֵט כֹהֵן הדיוֹט.
וּמִצנפת האמוּרה בתוֹרה באהרֹן היא המִגבעת האמוּרה בבניו,
אלא שכֹהֵן גדוֹל צנוּף בה כמי שלוֹפֵף על השבר,
וּבניו צנוּפין בה ככוֹבע,
וּלפיכך נִקרֵאת מִגבעת.
3
בִגדי לבן הֵן ארבעה כֵלים שמשמֵש בהן כֹהֵן גדוֹל ביוֹם הכִפוּרים:
כוּתֹנת, וּמִכנסים,
ואבנֵט, וּמִצנפת.
וארבעתן לבנים,
וחוּטן כפוּל שִשה,
וּמִן הפִשתן לבדוֹ הֵן.
וּשתי כוּתנוֹת אחֵרוֹת היוּ לוֹ לכֹהֵן גדוֹל ביוֹם הכִפוּרים,
אחת לוֹבשה בשחר ואחת לוֹבשה בין הערבים,
וּשתיהן בִשלֹשים מנה מִשל הקדֵש,
ואִם רצה להוֹסיף מוֹסיף מִשלוֹ,
וּמקדיש התוֹספת ואחר כך עוֹשה בה הכתֹנת.
4
בִגדי כהוּנה מִצותן שיִהיוּ חדשים,
נאים וּמשוּלשלים,
כדרך בִגדי הגדוֹלים,
שנאמר: "לכבוֹד וּלתִפארת" .
היוּ מטוּשטשים,
אוֹ מקֹרעים,
אוֹ ארוּכים יתֵר על מִדתוֹ,
אוֹ קצרים פחוֹת מִמִדתוֹ,
אוֹ שסִלקם באבנֵט ועבד עבוֹדתוֹ פסוּלה.
היוּ משוּחקין,
אוֹ שהיוּ ארוּכין וסִלקן באבנֵט עד שנעשוּ כמִדתוֹ ועבד עבוֹדתוֹ כשֵרה.
5
כל בגד מִבִגדי כהוּנה שנעשה צֹאי אין מלבנין אוֹתוֹ ואין מכבסין אוֹתוֹ,
אלא מניחוֹ לִפתילוֹת ולוֹבֵש חדשים.
וּבִגדי כֹהֵן גדוֹל שבלוּ גוֹנזין אוֹתן.
וּבִגדי לבן שעוֹבֵד בהן ביוֹם הצוֹם אינוֹ עוֹבֵד בהן פעם שניה לעוֹלם,
אלא נִגנזין במקוֹם שיִפשֹט אוֹתן שם,
שנאמר: "והִניחם שם" ,
והֵן אסוּרין בהניה.
6
מִכנסי כֹהנים הדיוֹטים שבלוּ ואבנטיהם היוּ עוֹשין מֵהן פתילוֹת וּמדליקין בהן במִקדש בשִמחת בית השאוּבה.
וכתנוֹת כֹהנים הדיוֹטים שבלוּ היוּ עוֹשין מֵהן פתילוֹת למנוֹרה תמיד.
7
כל בִגדי כֹהנים אינן באין אלא מִשל צִבוּר.
ויחיד שהִתנדֵב בגד מִבִגדי כהוּנה מוֹסֵר אוֹתוֹ לצִבוּר,
וּמוּתר. וכֵן כלי השרֵת ועצי המערכה שמסרן יחיד לצִבוּר הרי הֵן כשֵרים.
אף כל קרבנוֹת הצִבוּר שהִתנדֵב אוֹתן יחיד מִשלוֹ כשֵרים,
וּבִלבד שיִמסרֵם לצִבוּר.
8
בִגדי כֹהנים הדיוֹטוֹת היוּ עוֹשין מֵהן מחלצוֹת רבוֹת.
ושִשה ותִשעים חלוֹן היוּ במִקדש להניח בהן הבגדים,
ארבעה חלוֹנוֹת לכל מִשמר,
ושֵם כל מִשמר כתוּב על חלוֹנוֹתיו,
וכוּלן סתוּמוֹת.
וּכשיִכנסוּ אנשי מִשמר לעבוֹדה בשבת שלהן,
פוֹתחין חלוֹנוֹתיהן כל ימי שבתן ונוֹטלין הכֵלים,
וּכשיֵצאוּ מחזירין הבגדים לחלוֹנוֹתם וסוֹתמין.
9
ולמה עשוּ ארבעה חלוֹנוֹת לכל מִשמר? לפי שלֹא היוּ הכֵלים מעוּרבבין,
אלא כל המִכנסים בחלוֹן אחד וכתוּב עליו 'מִכנסים',
כל האבנֵטים בחלוֹן אחד וכתוּב עליו 'אבנֵט',
וכֵן המִצנפוֹת כוּלן בחלוֹן אחד,
והכוּתנוֹת כוּלן בחלוֹן אחד.
10
כֹהֵן גדוֹל מניח בִגדי זהב בלִשכה שלוֹ בלילה אוֹ בעֵת שיֵצֵא מִן המִקדש.
11
בִגדי כהוּנה מוּתר לֵהנוֹת בהן,
לפיכך לוֹבֵש אוֹתם ביוֹם עבוֹדתוֹ אפִלוּ שלֹא בִשעת עבוֹדה.
חוּץ מִן האבנֵט,
מִפני שהוּא שעטנֵז
12
אסוּר לכֹהֵן הדיוֹט ללבשוֹ אלא בִשעת העבוֹדה.
:אין הכֹהנים לוֹבשין לעבוֹדה אלא צמר וּפִשתים בִלבד.
13
וכל מקוֹם שנאמר בתוֹרה "שֵש" אוֹ "בד" הוּא הפִשתים,
והוּא הבוּץ.
וּ"תכֵלת" האמוּרה בכל מקוֹם היא הצמר הצבוּע כעצם השמים,
שהוּא פתוּך מִן הכֹחל.
ה"ארגמן" הוּא הצמר הצבוּע אדֹם.
ו"תוֹלעת שני" הוּא הצמר הצבוּע בתוֹלעת.
14
כל מקוֹם שנאמר בתוֹרה "שֵש" אוֹ "שֵש משזר",
צריך שיִהיה החוּט כפוּל שִשה.
וּמקוֹם שנאמר "בד" אִם היה חוּט אחד לבדוֹ,
כשֵר, וּמִצוה מִן המוּבחר שיִהיה כפוּל שִשה.
וּמקוֹם שנאמר בוֹ "משזר" בִלבד,
צריך שיִהיה חוּטן כפוּל שמוֹנה.
15
כל מקוֹם שנאמר בתוֹרה "מעשֵה רֹקֵם",
הוּא שתִהיה הצוּרוֹת הנעשית באריג נִראין מִצד אחד,
בִפני האריג בִלבד.
וּ"מעשֵה חֹשֵב",
הוּא שתִהיה הצוּרה נִראית מִשני צדדין,
פנים ואחוֹר.
16
וכיצד מעשֵה הבגדים? הכוּתֹנת,
בין של כֹהֵן הדיוֹט בין של כֹהֵן גדוֹל,
משוּבצת היתה,
שהיא בתים בתים באריגתה כמוֹ בית הכוֹסוֹת,
כמוֹ שעוֹשין האוֹרגין בבגדים הקשים.
וּבית יד שלה נארג בִפני עצמוֹ,
וּמחברין אוֹתוֹ עִם גוּף הכוּתֹנת בִתפירה.
17
אֹרך הכוּתֹנת עד למעלה מִן העקֵב,
ואֹרך בית יד שלה עד פס ידוֹ,
ורחבוֹ כרֹחב היד.
18
המִכנסים, בין של כֹהֵן גדוֹל בין של כֹהֵן הדיוֹט,
הֵן מִמתנים עד ירֵכים,
שהוּא מִלמעלה מִן הטבוּר,
קרוֹב מִן הלֵב,
עד סוֹף הירֵך שהיא הארכוּבה,
וּשנצים יֵש להן,
ואין להן לֹא בית הנקב ולֹא בית הערוה,
אלא מוּקפין כמין כיס.
19
המִצנפת של כֹהֵן גדוֹל אוֹ הדיוֹט ארכה שֵש עשרֵה אמה.
והאבנֵט רחבוֹ כמוֹ שלֹש אצבעוֹת,
וארכוֹ שתים וּשלֹשים אמה,
מקיפוֹ וּמחזירוֹ כרך על גבי כרך.
וּבִגדי כהוּנה כוּלן אין עוֹשין אוֹתן מעשֵה מחט אלא מעשֵה אוֹרֵג,
שנאמר: "מעשֵה אֹרֵג" .