1
הכֹהנים הוּבדלוּ מִכלל הלויִם לעבוֹדת הקרבנוֹת,
שנאמר: "ויִבדֵל אהרֹן להקדישוֹ קֹדש קדשים" .
וּמִצות עשֵה היא להבדיל הכֹהנים וּלקדשם ולהכינם לקרבן,
שנאמר: "וקִדשתוֹ כי את לחם אלֹהיך הוּא מקריב" .
2
וצריך כל אדם מיִשראֵל לִנהֹג בהן כבוֹד הרבֵה,
וּלהקדים אוֹתן לכל דבר שבִקדוּשה:
לִפתֹח בתוֹרה רִאשוֹן,
וּלברֵך רִאשוֹן,
ולִטֹל מנה יפה רִאשוֹן.
3
מֹשה רבֵנוּ חִלֵק הכֹהנים לִשמוֹנה מִשמרוֹת,
ארבעה מֵאלעזר וארבעה מֵאיתמר,
וכֵן היוּ עד שמוּאֵל הנביא.
וּבימי שמוּאֵל הנביא חִלקם הוּא ודוִד המלך לארבעה ועשרים מִשמר,
ועל כל מִשמר וּמִשמר רֹאש אחד ממוּנה,
ועוֹלין לירוּשלים לעבוֹדה מִשמר בכל שבת,
וּמיוֹם השבת ליוֹם השבת הֵן מִתחלפין,
מִשמר יוֹצֵא והאחֵר שהוּא אחריו נִכנס,
עד שיִגמרוּ,
וחוֹזרין חלילה.
4
וּמִצות עשֵה לִהיוֹת כל המִשמרוֹת שוים ברגלים:
כל שיבֹא מִן הכֹהנים ברגל ורצה לעבֹד עוֹבֵד וחוֹלֵק עִמהן,
ואין אוֹמרין לוֹ:
'לֵך עד שיגיע מִשמרך',
שנאמר: "וכי יבֹא הלֵוי מֵאחד שעריך" .
5
במה דברים אמוּרים? בקרבנוֹת הרגלים,
וּבחִלוּק לחם הפנים,
וּבחִלוּק שתי הלחם של עצרת.
אבל נדרים וּנדבוֹת וּתמידין אין מקריבין אוֹתן ואפִלוּ ברגל אלא מִשמר שזמנוֹ קבוּע,
שנאמר: "חֵלק כחֵלק יֹאכֵלוּ לבד מִמכריו על האבוֹת" ,
כלוֹמר: חֵלק כחֵלק יֹאכלוּ בקרבנוֹת הצִבוּר,
ואינם חֵלק כחֵלק בִשאר הדברים שכבר חִלקוּ אוֹתם האבוֹת וקבעוּ אוֹתן כל מִשמר וּמִשמר בשבתוֹ.
6
וכֵן עבוֹדת לחם הפנים במִשמר שזמנוֹ קבוּע.
אבל עבוֹדת שתי הלחם בכל המִשמרוֹת.
:וּמִנין שאינוֹ מדבֵר אלא ברגלים? שנאמר:
"מֵאחד שעריך מִכל ישראֵל" בשעה שכל ישראֵל באין בשער אחד.
וּמִנין שאינוֹ מדבֵר אלא בכֹהנים? שנאמר:
"חֵלק כחֵלק יֹאכֵלוּ" ,
ואין שם מתנוֹת במִקדש להֵאכֵל אלא לכֹהנים בִלבד.
7
וכֵן כֹהֵן שהיה לוֹ קרבן הרי זה בא למִקדש וּמקריבוֹ בכל יוֹם שיִרצה,
שנאמר: "וּבא בכל אוּת נפשוֹ.
.. ושֵרֵת" . ואפִלוּ חטאתוֹ ואשמוֹ הוּא מקריב וּמכפֵר על ידי עצמוֹ,
והעוֹר של קרבנוֹ שלוֹ.
ואִם רצה לִתֵן את קרבנוֹ לכל כֹהֵן שיִרצה להקריבוֹ נוֹתֵן,
ועוֹר הקרבן ועבוֹדתוֹ לאוֹתוֹ הכֹהֵן בִלבד שנתן לוֹ.
8
היה הכֹהֵן בעל הקרבן בעל מוּם נוֹתֵן קרבנוֹ לאנשי מִשמר,
והעוֹר שלהן.
היה זקֵן אוֹ חוֹלה שיכוֹל לעבֹד על ידי הדחק נוֹתֵן קרבנוֹ לכל כֹהֵן שיִרצה,
והעוֹר והעבוֹדה לאנשי מִשמר.
ואִם אינוֹ יכוֹל לעבֹד כלל הרי הקרבן נאכל לאנשי מִשמר.
9
היה טמֵא בקרבנוֹת הצִבוּר וכל הכֹהנים טמֵאין נוֹתנוֹ לבעלי מוּמין טהוֹרים שבאוֹתוֹ מִשמר,
ועוֹרוֹ ועבוֹדתוֹ לאנשי מִשמר הטמֵאים.
10
היה הקרבן של כֹהֵן גדוֹל והיה אוֹנֵן נוֹתנוֹ לכל כֹהֵן שיִרצה,
ועוֹרוֹ ועבוֹדתוֹ לאנשי מִשמר.
כיון שכֹהֵן גדוֹל האוֹנֵן ראוּי לעבוֹדה,
כמוֹ שיִתבאֵר,
הרי זה עוֹשה שליח לקרבנוֹ.
11
כל רֹאש מִשמר וּמִשמר מחלֵק מִשמרוֹ לבתי אבוֹת,
עד שיִהיה כל בית אב ואנשיו עוֹבֵד ביוֹם אחד מימוֹת השבת,
והאחֵר ביוֹם שלאחריו,
והאחֵר ביוֹם שלאחריו.
וּלכל בית אב ואב רֹאש אחד ממוּנה עליו.
12
וּממנין כֹהֵן גדוֹל,
הוּא רֹאש לכל הכֹהנים,
וּמוֹשחין אוֹתוֹ בשמן המִשחה,
וּמלבישין אוֹתוֹ בִגדי כהוּנה גדוֹלה,
שנאמר: "והכֹהֵן הגדוֹל מֵאחיו" וכו' .
אִם אין שם שמן המִשחה מרבין אוֹתוֹ בבִגדי כהוּנה גדוֹלה בִלבד,
שנאמר: "אשר יוּצק על רֹאשוֹ שמן המִשחה" ו"לִלבֹש את הבגדים" כשֵם שמִתרבה בשמן המִשחה,
כך מִתרבה בִבגדים.
13
כיצד מרבין אוֹתוֹ בִבגדים? לוֹבֵש שמוֹנה בגדים וּפוֹשטן וחוֹזֵר ולוֹבשן למחר,
שִבעת ימים יוֹם אחר יוֹם,
שנאמר: "שִבעת ימים ילבשם הכֹהֵן תחתיו מִבניו" .
וּכשֵם שרִבוּי בגדים שִבעה,
כך משיחה בשמן שִבעה,
יוֹם אחר יוֹם.
ואִם עבד קֹדם שיִתרבה בִבגדים כל שִבעה אוֹ קֹדם שיִמשח כל שִבעה עבוֹדתוֹ כשֵרה; הוֹאיל ונִתרבה אוֹ נִמשח פעם אחת,
נעשה כֹהֵן גדוֹל לכל דבר.
14
אין בין כֹהֵן משוּח בשמן המִשחה לִמרוּבה בִבגדים אלא פר שמֵביא כֹהֵן המשיח אִם שגג באחת מִן המִצווֹת שחיב עליהן חטאת,
שנאמר: "אִם הכֹהֵן המשיח יחטא לאשמת העם" .
אבל לִשאר הדברים שוין הֵן.
15
אין מעמידין כֹהֵן גדוֹל אלא בית דין של שִבעים ואחד.
ואין מוֹשחין אוֹתוֹ אלא ביוֹם,
שנאמר: "ביוֹם הִמשח אֹתוֹ" .
וכֵן אִם נִתרבה בִבגדים בִלבד,
אין מרבין אוֹתוֹ אלא ביוֹם.
ואין ממנין שני כֹהנים גדוֹלים כאחת.
16
וּממנין כֹהֵן אחֵר יהיה לכֹהֵן גדוֹל כמוֹ המִשנה למלך,
והוּא הנִקרא סגן,
והוּא הנִקרא ממוּנה,
ויהיה עוֹמֵד לימין כֹהֵן גדוֹל תמיד,
וזה הוּא כבוֹד לוֹ,
וכל הכֹהנים מִתחת יד הסגן.
17
ועוֹד ממנין קתיקוֹלין,
לִהיוֹתן לסגן כמוֹ הסגן לכֹהֵן גדוֹל,
ואין פחוֹת מִשנים.
וּממנין אמרכלין,
אין פחוֹת מִשִבעה,
וּמפתחוֹת העזרה בידם.
רצה האחד לִפתֹח אינוֹ יכוֹל עד שיִתכנסוּ כל האמרכלין ויפתחוּ.
18
וּממנין גִזברין מִתחת ידי האמרכלין,
ואין פוֹחתין מִשלֹשה גִזברין.
והגִזברין הֵן שגוֹבין כל ההקדֵשוֹת,
וּפוֹדין את הנִפדה מֵהן,
וּמוֹציאין אוֹתן לִדברים הראוּיין להוֹצאה.
19
כֹהֵן גדוֹל המשוּח קוֹדֵם לִמרוּבה בִבגדים,
וּמרוּבה בִבגדים העוֹמֵד לשרֵת קוֹדֵם למשוּח שעבר מֵחמת קרי,
והעוֹבֵר מֵחמת קרי קוֹדֵם לעוֹבֵר מֵחמת מוּם,
ועוֹבֵר מֵחמת מוּם קוֹדֵם לכֹהֵן משוּח מִלחמה,
וּמשוּח מִלחמה קוֹדֵם לסגן,
וּסגן קוֹדֵם לקתיקוֹל,
וקתיקוֹל קוֹדֵם לאמרכל,
ואמרכל קוֹדֵם לגִזבר,
וגִזבר קוֹדֵם לרֹאש המִשמר,
ורֹאש המִשמר קוֹדֵם לרֹאש בית אב,
ורֹאש בית אב קוֹדֵם לכֹהֵן הדיוֹט מִשאר הכֹהנים.
נִמצאוּ הכֹהנים תמיד שמוֹנה מעלוֹת זוֹ למעלה מִזוֹ.
20
כשימוּת המלך אוֹ כֹהֵן גדוֹל אוֹ אחד מִשאר הממוּנים,
מעמידין תחתיו בנוֹ אוֹ הראוּי לירשוֹ.
וכל הקוֹדֵם בנחלה קוֹדֵם לִשררוּת המֵת,
והוּא שיִהיה ממלֵא מקוֹמוֹ בחכמה,
אוֹ ביראה אף על פי שאינוֹ כמוֹתוֹ בחכמה,
שנאמר במלך:
"הוּא וּבניו בקרב ישראֵל" מלמֵד שהמלכוּת ירוּשה,
והוּא הדין לכל שררה בקרב ישראֵל,
שהזוֹכה לה זוֹכה לעצמוֹ וּלזרעוֹ.
21
משוּח מִלחמה אין בנוֹ מִתמנה תחתיו לעוֹלם,
אלא הרי בנוֹ כִשאר הכֹהנים:
אִם נִמשח למִלחמה נִמשח,
ואִם לֹא נִמשח לֹא נִמשח.
וּכשהכֹהֵן משוּח מִלחמה משמֵש במִקדש,
משמֵש בארבעה כֵלים כִשאר הכֹהנים.
:מעלין מִשררה לִשררה שהיא גדוֹלה מִמנה,
ואין מוֹרידין אוֹתוֹ לִשררה שהיא למטה מִמנה,
שמעלין בקֹדש ולֹא מוֹרידין.
ואין מוֹרידין לעוֹלם מִשררה שבקרב ישראֵל,
אלא אִם סרח.
22
וכֹהֵן גדוֹל שעבר עבֵרה שחיב עליה מלקוּת מלקין אוֹתוֹ בבית דין של שלֹשה כִשאר מחוּיבי מלקוּת,
וחוֹזֵר לִגדוּלתוֹ.