1
זרע לֵוי כוּלוֹ מוּבדל לעבוֹדת המִקדש,
שנאמר: "בעֵת ההיא הִבדיל יי את שֵבט הלֵוי" .
וּמִצות עשֵה לִהיוֹת הלויִם פנוּיים וּמוּכנים לעבוֹדת המִקדש,
בין רצוּ בין שלֹא רצוּ,
שנאמר: "ועבד הלֵוי הוּא את עבֹדת אֹהל מוֹעֵד" .
וּבן לֵוי שקִבֵל עליו כל מִצווֹת לויה חוּץ מִדבר אחד אין מקבלין אוֹתוֹ עד שיקבֵל את כוּלן.
2
עבוֹדה שלהן שיִהיוּ שוֹמרין את המִקדש,
ויהיוּ מֵהן שוֹערים לִפתֹח שערי המִקדש וּלהגיף דלתוֹתיו,
ויהיוּ מֵהן משוֹררים לשוֹרֵר על הקרבן בכל יוֹם,
שנאמר: "ושֵרֵת בשֵם יי אלֹהיו ככל אחיו הלויִם" איזה הוּא שֵרוּת שהוּא בשֵם יי? הוי אוֹמֵר:
זוֹ שירה.
:וּמתי אוֹמרין השירה? על כל עוֹלוֹת החוֹבה ועל שלמי עצרת בעֵת נִסוּך היין.
אבל עוֹלוֹת נדבה שמקריבין הצִבוּר לקיץ המִזבֵח,
וכֵן הנסכים הבאים בִפני עצמן אין אוֹמרין עליהן שירה.
3
לֵוי האוֹנֵן מוּתר לעבֹד וּלשוֹרֵר.
ואין פוֹחתין מִשנים עשר לויִם עוֹמדים על הדוּכן בכל יוֹם לוֹמר שירה על הקרבן,
וּמוֹסיפין עד לעוֹלם.
ואין אוֹמרין שירה אלא בפה בלֹא כלי,
שעִקר השירה שהיא עבוֹדתם בפה.
:ואחֵרים היוּ עוֹמדין שם מנגנין בִכלי שיר,
מֵהן לויִם וּמֵהן ישראֵלים מיוּחסין המשיאין לִכהוּנה,
שאין עוֹלה על הדוּכן אלא מיוּחס.
ואין אֵלוּ המשוֹררים על פי הכֵלים עוֹלים למִנין השנים עשר.
4
וּבמה הֵן מנגנין? בִנבלים וחלילים וכִנוֹרוֹת וחצוֹצרוֹת והצִלצל.
ואין פוֹחתין מִשני נבלים ולֹא מוֹסיפין על שִשה,
ואין פוֹחתין מִשני חלילים ולֹא מוֹסיפין על שנים עשר,
ואין פוֹחתין מִשתי חצוֹצרוֹת ולֹא מוֹסיפין על מֵאה ועשרים,
ואין פוֹחתין מִתִשעה כִנוֹרוֹת וּמוֹסיפין עד לעוֹלם.
והצִלצל אחד בִלבד.
5
בימי המוֹעדוֹת כוּלן וּבראשי חדשים היוּ הכֹהנים תוֹקעין בחצוֹצרוֹת בִשעת הקרבן והלויִם אוֹמרין שירה,
שנאמר: "וּביוֹם שִמחתכם וּבמוֹעדיכם וּבראשי חדשיכם וּתקעתם בחצֹצרֹת" .
:החצוֹצרוֹת היתה נעשית מִן העשת של כסף.
עשה אוֹתה מִן הגרוּטאוֹת של כסף כשֵרה,
מִשאר מיני מתכוֹת פסוּלה.
והחלילים שהיוּ מנגנין בהן היה אבוּב שלהן של קנה,
מִפני שקוֹלוֹ ערֵב.
ולֹא היה מחלֵק אלא באבוּב יחידי,
מִפני שהוּא מחלֵק יפה.
6
בִשנים עשר יוֹם בשנה החליל מכה לִפני המִזבֵח:
בִשחיטת פסח רִאשוֹן,
וּבִשחיטת פסח שֵני,
וּביוֹם טוֹב הרִאשוֹן של פסח,
ויוֹם טוֹב הרִאשוֹן של עצרת,
וּבִשמוֹנת ימי החג.
וחליל זה דוֹחה שבת,
מִפני שהוּא חליל של קרבן,
וחליל של קרבן עבוֹדה הוּא,
ודוֹחה את השבת.
7
אין בן לֵוי נִכנס לעזרה לעבוֹדתוֹ עד שילמדוּהוּ חמֵש שנים תחִלה,
שנאמר: "זֹאת אשר ללויִם מִבן חמֵש ועשרים שנה" ,
וכתוּב אחֵר אוֹמֵר:
"מִבן שלֹשים שנה" ,
הא כיצד? חמֵש לתלמוּד.
ואינוֹ נִכנס לעבוֹדה עד שיגדיל ויהיה איש,
שנאמר: "איש איש על עבֹדתוֹ" .
8
זה שנאמר בתוֹרה בלויִם:
"וּמִבן חמִשים שנה ישוּב מִצבא העבֹדה" ,
אינוֹ אלא בִזמן שהיוּ נוֹשאין המִקדש מִמקוֹם למקוֹם,
ואינה מִצוה הנוֹהגת לדוֹרוֹת.
אבל לדוֹרוֹת אין הלֵוי נִפסל בשנים ולֹא במוּמין,
אלא בקוֹל:
כשיִתקלקֵל קוֹלוֹ מֵרֹב הזִקנה יפסֵל לעבוֹדתוֹ במִקדש.
ויֵראה לי שאינוֹ נִפסל אלא לוֹמר שירה,
אבל יהיה מִן השוֹערים.
9
שמוּאֵל הרוֹאה ודוִד המלך חִלקוּ הלויִם לעשרים וארבע מִשמרוֹת,
ועוֹבֵד מִשמר בכל שבת.
וכל אנשי המִשמר מחלֵק אוֹתם רֹאש המִשמר לבתי אבוֹת,
וכל יוֹם מימי השבת עוֹבדין בוֹ אנשים ידוּעין,
וראשי האבוֹת מחלקין אֵלוּ העוֹבדין ביוֹם שלהם איש איש על עבוֹדתוֹ.
:וכל הלויִם מוּזהרין על עבוֹדת המִזבֵח,
שנאמר: "אל כלי הקֹדש ואל המִזבֵח לֹא יקרבוּ ולֹא ימוּתוּ" לֹא יקרבוּ לעבוֹדה,
אבל לִגע מוּתרין.
10
וּכשֵם שהלויִם מוּזהרין שלֹא לעבֹד עבוֹדת הכֹהנים,
כך הכֹהנים מוּזהרין שלֹא לעבֹד עבוֹדת הלויִם,
שנאמר: "גם הֵם גם אתם" .
וכֵן הלויִם עצמן מוּזהרין שלֹא יעשה אחד מלאכת חבֵרוֹ:
לֹא יסיֵע המשוֹרֵר לשוֹעֵר ולֹא השוֹעֵר למשוֹרֵר,
שנאמר: "איש איש על עבֹדתוֹ ואל משאוֹ" .
11
לויִם שעבדוּ עבוֹדת הכֹהנים,
אוֹ שסיע לֵוי בִמלאכה שאינה מלאכתוֹ חיבין מיתה בידי שמים,
שנאמר: "ולֹא ימוּתוּ" .
אבל כֹהֵן שעבד עבוֹדת לֵוי אינוֹ במיתה אלא בלֹא תעשה.