1
הקטֹרת נעשית בכל שנה ושנה,
ועשיתה מִצות עשֵה,
שנאמר: "קח לך סמים" .
ונִתפרשוּ בתוֹרה ארבעה מִסמניה,
והֵן: נטף וּשחֵלת וחלבנה וּלבוֹנה,
וּשאר סמניה הלכה למֹשה מִסיני.
2
ואחד עשר סמנין נאמרוּ לוֹ למֹשה בסיני,
והֵן שעוֹשין אוֹתן במִשקל מכוּוּן,
וּמוֹסיפין עִמהן בלֹא מִשקל מלח סדוֹמית וכִפת הירדֵן,
ועֵשב אחֵר שמעלה העשן,
ולֹא היוּ יוֹדעין אוֹתוֹ אלא אנשים ידוּעים,
והוּא היה הלכה בידם איש מִפי איש.
3
וזה הוּא מִשקל אחד עשר סמניה:
נטף וּשחֵלת וחלבנה וּלבוֹנה מִכל אחד ואחד מִשקל שִבעים מנה,
והמנה מֵאה דינרין.
וּמֹר וּקציעה ושִבֹלת נֵרד וכרכֹם מִכל אחד שִשה עשר מנה.
קֹשט שנים עשר מנה,
קִנמוֹן תֵשע מנים,
קִלוּפה שלֹש מנים.
מִשקל הכֹל שלֹש מֵאוֹת וּשמוֹנה ושִשים מנה.
:שוֹחקין הכֹל הדֵק,
וּמוֹסיפין לה רֹבע הקב מלח סדוֹמית,
וכִפת הירדֵן וּמעלה עשן כל שהוּא.
וּמקטיר מִמנה בכל יוֹם על מִזבח הזהב מנה,
שלֹש מֵאוֹת חמִשה ושִשים יוֹם כנגד ימוֹת החמה,
והשלֹש מנים הנִשארוֹת שוֹחֵק אוֹתן ערב יוֹם הכִפוּרים דקה מִן הדקה עד שמוֹציא מִמנה מלֹא חפניו להקטיר ביוֹם הכִפוּרים,
והשאר הוּא מוֹתר הקטֹרת שאמרנוּ בִשקלים.
4
נטף האמוּר בתוֹרה הוּא עצי הקטף שיוֹצֵא מֵהן הצרי.
והשחֵלת היא הצִפֹרן שנוֹתנין אוֹתוֹ בני אדם במוּגמרוֹת.
והחלבנה כמוֹ דבש שחוֹר,
וריחוֹ קשה,
והוּא שרף אילנוֹת בערי יון.
וזה הוּא שמוֹת הסמנין בִלשוֹן ערבי:
:עוּד בלסאן,
ואט'פאר טיב,
וּמיעה, ולוּבאן,
וּמִסך, וּקציעה,
וסוּנבוּל אלנארדין,
וזעפראן, וקוּסט,
ועוּד, וקִשר סליכ'ה,
וענבר.
5
כיצד מפטמין את הקטֹרת? מֵביא תִשעת קבין בֹרית כרשינה ושף בה את הצִפֹרן,
ואחר כך שוֹרה את הצִפֹרן באחד ועשרים קב של יין חזק ביוֹתֵר,
ואחר כך שוֹחֵק כל אחד ואחד מִן הסמנין בִפני עצמוֹ הדֵק,
וּכשהוּא שוֹחֵק אוֹמֵר:
'היטֵב הדֵק,
הדֵק היטֵב' כל זמן ששוֹחֵק,
וּמערֵב הכֹל.
6
וכל מעשיה בקֹדש בתוֹך העזרה וּמִשל הקדֵש.
והמפטֵם את הקטֹרת מִן החוּלין פסוּלה.
7
פעמים בשנה היוּ מחזירין אוֹתה למכתשת:
בימוֹת החמה היוּ מפזרין אוֹתה כדי שלֹא תִתעפֵש,
וּבימוֹת הגשמים צוֹברין אוֹתה כדי שלֹא יפוּג ריחה.
8
נתן לתוֹכה דבש כל שהוּא פסלה.
חִסֵר אחד מִסמניה חיב מיתה,
שהרי נעשית קטֹרת זרה.
פִטמה מעט מעט במתכוּנתה כשֵרה,
אפִלוּ פִטֵם פרס בשחרית וּפרס בין הערבים.
9
העוֹשה קטֹרת מִן אחד עשר סמנין אֵלוּ לפי מִשקלוֹת אֵלוּ כדי להריח בה,
ואף על פי שלֹא הֵריח חיב כרֵת על עשיתה אִם עשה במֵזיד,
וּבשוֹגֵג מֵביא חטאת קבוּעה.
אף על פי שלֹא עשה המִשקל כוּלוֹ אלא חציוֹ אוֹ שלישוֹ,
הוֹאיל ועשה לפי מִשקלוֹת אֵלוּ חיב,
שנאמר: "במתכוּנתה לֹא תעשוּ לכם" ,
"איש אשר יעשה כמוֹה להריח בה ונִכרת מֵעמיו" .
10
עשה להִתלמֵד בה אוֹ למסרה לצִבוּר פטוּר.
הֵריח בה ולֹא עשיה אינוֹ חיב כרֵת,
אלא דינוֹ כדין כל הנהנה מִן ההקדֵש.
לֹא חיבה תוֹרה כרֵת אלא לעוֹשה במתכוּנתה להריח בה.
11
מִזבח הזהב שבהיכל עליו מקטירין הקטֹרת בכל יוֹם,
ואין מקריבין עליו דבר אחֵר.
ואִם הִקטיר עליו קטֹרת אחרת שאינה כזוֹ,
אוֹ שהִקטיר עליו קטֹרת כזוֹ שהִתנדֵב אוֹתה יחיד אוֹ רבים,
אוֹ הִקריב עליו קרבן,
אוֹ הִסיך נסך לוֹקה,
שנאמר: "לֹא תעלוּ עליו קטֹרת זרה ועֹלה וּמִנחה" וכו' .
12
בעֵת שמוֹליכין את הארוֹן מִמקוֹם למקוֹם,
אין מוֹליכין אוֹתוֹ לֹא על הבהֵמה ולֹא על העגלוֹת.
וּלפי ששכח דוִד וּנשאוֹ על העגלוֹת,
נִפרץ פרץ בעוּזא.
אלא מִצוה לנטלוֹ על הכתֵף,
שנאמר: "כי עבֹדת הקֹדש עלֵהם בכתֵף ישאוּ" .
13
כשנוֹשאין אוֹתוֹ על הכתֵף,
נוֹשאין פנים כנגד פנים,
ואחוֹריהם לחוּץ וּפניהם לִפניהם,
ונִזהרין שלֹא ישמטוּ הבדים מִן הטבעוֹת,
שהמֵסיר אחד מִן הבדים מִן הטבעוֹת לוֹקה,
שנאמר: "בטבעֹת הארֹן יהיוּ הבדים לֹא יסוּרוּ מִמנוּ" .