הִלכוֹת כלי המִקדש והעוֹבדים בוֹ:
יֵש בִכללן ארבע עשרֵה מִצווֹת,
שֵש מִצווֹת עשֵה וּשמוֹנה מִצווֹת לֹא תעשה,
וזה הוּא פרטן:
:א)nbsp;לעשוֹת שמן המִשחה.
ב)nbsp;שלֹא לעשוֹת כמֹהוּ.
ג)nbsp;שלֹא לסוּך מִמנוּ.
ד)nbsp;שלֹא לעשוֹת כמתכֹנת הקטֹרת.
ה)nbsp;שלֹא להקטיר על מִזבח הזהב חוּץ מִן הקטֹרת.
ו)nbsp;לשֵאת הארוֹן על הכתֵף.
ז)nbsp;שלֹא יסוּרוּ הבדים מִמנוּ.
ח)nbsp;שיעבֹד הלֵוי במִקדש.
ט)nbsp;שלֹא יעשה אחד בִמלאכת חבֵרוֹ במִקדש.
י)nbsp;לקדֵש הכֹהֵן לעבוֹדה.
יא)nbsp;שיִהיוּ כל המִשמרוֹת שווֹת ברגלים.
יב)nbsp;לִלבֹש בִגדי כהוּנה לעבוֹדה.
יג)nbsp;שלֹא יקרע המעיל.
יד)nbsp;שלֹא יזח החֹשן מֵעל האֵפוֹד.
:וּבֵאוּר מִצווֹת אֵלוּ בִפרקים אֵלוּ.
1
מִצות עשֵה לעשוֹת שמן המִשחה שיִהיה מוּכן לדברים שצריכין משיחה בוֹ,
שנאמר: "ועשית אֹתוֹ שמן מִשחת קֹדש" וכו' .
2
וככה עשהוּ מֹשה רבֵנוּ במִדבר:
לקח מִן המֹר והקִנמוֹן והקִדה,
מִכל אחד מִשלשתן חמֵש מֵאוֹת שקל בשקל הקֹדש,
וּמִקנֵה הבֹשם חמִשים וּמאתים.
וזה שנאמר בתוֹרה:
"וקִנמן בשם מחציתוֹ חמִשים וּמאתים" ששוֹקלין אוֹתוֹ בִשני פעמים,
חמִשים וּמאתים בכל פעם.
:ושחק כל אחד ואחד לבדוֹ,
ועֵרֵב הכֹל ושרה אוֹתן במים זכים וּמתוּקים עד שיצא כל כֹחן במים,
ונתן על המים שמן זית הין,
והוּא שנים עשר לֹג,
כל לֹג ארבע רביעיוֹת,
וּבִשֵל הכֹל על האֵש עד שאבדוּ המים ונִשאר השמן,
והִניחוֹ בִכלי לדוֹרוֹת.
3
המֹר הוּא הדם הצרוּר בחיה שבהֹדוּ הידוּע לכֹל,
שמִתבשמין בוֹ בני האדם בכל מקוֹם.
והקִנמוֹן הוּא העֵץ הבא מֵאיי הֹדוּ,
שריחוֹ טוֹב וּמִתגמרין בוֹ בני אדם.
והקִדה היא הקֹשט.
וּקנֵה בֹשם הֵם הקנים הדקין כתבן,
האדוּמים, הבאים מֵאיי הֹדוּ וריחן טוֹב,
והֵן מִמיני בשמים שנוֹתנין אוֹתן הרוֹפאים בצרי.
4
העוֹשה שמן המִשחה במעשה הזה וּבמִשקל הזה ולֹא הוֹסיף ולֹא גרע:
במֵזיד חיב כרֵת,
וּבשוֹגֵג מֵביא חטאת קבוּעה,
שנאמר: "אשר ירקח כמֹהוּ" ,
והוּא שיעשה אוֹתוֹ להִמשח בוֹ.
אבל אִם עשהוּ להִתלמֵד אוֹ לִתנוֹ לאחֵרים פטוּר.
5
הסך מִשמן המִשחה כזית:
במֵזיד חיב כרֵת,
וּבשוֹגֵג מֵביא חטאת קבוּעה,
שנאמר: "ואשר יתֵן מִמנוּ על זר ונִכרת מֵעמיו" .
ואין חיבין אלא על סיכת שמן המִשחה שעשה מֹשה,
שנאמר: "מִמנוּ" מִזה שנאמר בוֹ:
"שמן מִשחת קֹדש יהיה זה לי" ,
וּמֵעוֹלם לֹא נעשה שמן אחֵר חוּץ מִמה שעשה מֹשה.
6
אחד הסך את עצמוֹ ואחד הסך את אחֵרים,
שנאמר: "ואשר יתֵן מִמנוּ על זר" .
הסך בהֵמה וכֵלים וגוֹים,
שהֵן כבהֵמה,
אוֹ שסך מֵתים בוֹ פטוּר,
שנאמר: "על בשר אדם לֹא ייסך" .
7
אין מוֹשחין מִמנוּ לדוֹרוֹת אלא כֹהנים גדוֹלים וּמשוּח מִלחמה וּמלכי בית דוִד בִלבד.
אפִלוּ כֹהֵן בן כֹהֵן מוֹשחין אוֹתוֹ,
שנאמר: "והכֹהֵן הגדוֹל מֵאחיו אשר יוּצק על רֹאשוֹ" .
8
בבית שֵני שלֹא היה שם שמן המִשחה,
היה כֹהֵן גדוֹל מִתרבה בִלבישת בגדים בִלבד,
שהיה לוֹבֵש בִגדי כהוּנה גדוֹלה.
9
כיצד מוֹשחין את הכֹהֵן? צק את השמן על רֹאשוֹ וסך מִמנוּ על גבי עיניו כמין כי יוני,
כזה: , שנאמר:
"ויִצֹק מִשמן המִשחה על רֹאש אהרֹן ויִמשח אֹתוֹ לקדשוֹ" .
וּמלכי בית דוִד מוֹשחין אוֹתוֹ כמין נֵזר על רֹאשוֹ.
ולֹא ימשח בִמקוֹמוֹת אחֵרוֹת,
ולֹא ירבה בשמן.
10
הנוֹתֵן מִשמן המִשחה על גבי מלך אוֹ כֹהֵן גדוֹל שכבר נִמשחוּ פטוּר,
שנאמר: "ואשר יתֵן מִמנוּ על זר" ,
ואין אֵלוּ זרים אצלוֹ.
אבל הסך מִמנוּ אפִלוּ למלך וכֹהֵן גדוֹל חיב,
שנאמר: "על בשר אדם לֹא ייסך" כל אדם במשמע.
וכֹהֵן גדוֹל שנטל שמן המִשחה מֵרֹאשוֹ וסך במֵעיו חיב כרֵת,
והוּא שיסוּך מִמנוּ בכזית.
11
אין מוֹשחין את המלך אלא על גבי מעין.
ואין מוֹשחין מלך בן מלך,
שהמלכוּת ירוּשה למלך לעוֹלם,
שנאמר: "הוּא וּבניו בקרב ישראֵל" .
ואִם היתה שם מחלֹקת מוֹשחין אוֹתוֹ כדי לסלֵק המחלֹקת וּלהוֹדיע לכֹל שזה הוּא המלך לבדוֹ,
כמוֹ שמשחוּ שלֹמֹה מִפני מחלֹקת אדוֹניה,
ויוֹאש מִפני עתליה,
ויהוֹאחז מִפני יהוֹיקים אחיו.
וזה שמשח אלישע ליֵהוּא לֹא בשמן המִשחה משחוֹ,
אלא בשמן אפרסמוֹן,
ודבר זה מסֹרת ביד חכמים.
12
כל כלי המִקדש שעשה מֹשה במִדבר לֹא נִתקדשוּ אלא בִמשיחתן בשמן המִשחה,
שנאמר: "ויִמשחֵם ויקדֵש אֹתם" .
ודבר זה אינוֹ נוֹהֵג לדוֹרוֹת,
אלא הכֵלים כוּלן כיון שנִשתמשוּ בהן במִקדש בִמלאכתן נִתקדשוּ,
שנאמר: "אשר ישרתוּ בם בקֹדש" בשֵרוּת הֵן מִתקדשין.
13
הכפוֹת והקערוֹת שמקבלין בהן המנחוֹת,
וכֵן המִזרקוֹת שמקבלין בהן הדם,
וּשאר כלי השרֵת כוּלם של כסף וזהב היוּ,
וּמוּתר לעשוֹתם של שאר מתכוֹת כמוֹ שבֵארנוּ,
וכוּלן מִתקדשין בִמלאכתן,
ואִם נִשברוּ מתיך אוֹתן ועוֹשה אוֹתן כלי אחד,
ואין קדוּשתן מִסתלקת מֵהן לעוֹלם.
14
כלי הקֹדש שנִקבוּ אוֹ שנִסדקוּ אין סוֹתמין אוֹתן,
אלא מתיכין אוֹתן ועוֹשין אוֹתן חדשים.
15
סכין שנִשמט מִן הנִצב אוֹ שנִפגם אין מחזירין אוֹתוֹ ולֹא משחיזין אוֹתוֹ,
אלא גוֹנזין אוֹתוֹ בצד ההיכל בין הקֹדש והאוּלם לדרוֹם,
ועוֹשין אחֵרים,
שאין עניוּת בִמקוֹם עשירוּת.
16
שתי מִדוֹת של יבֵש היוּ במִקדש עִשרוֹן וחצי עִשרוֹן.
העִשרוֹן למנחוֹת,
וחצי העִשרוֹן לחלֹק בוֹ מִנחת כֹהֵן גדוֹל שבכל יוֹם.
17
ושבע מִדוֹת של לח היוּ שם:
הין, וחצי ההין,
וּשלישית ההין,
וּרביעית ההין,
לֹג, וחצי לֹג,
וּרביעית. ולמה היוּ חצי ההין וּרביעית ההין וּשלישית ההין? לִמדידת הנסכים של זבחים.
ולֹג לִמדידת שמן המנחוֹת,
וחצי לֹג לִמדידת שמן לכל נֵר מִנֵרוֹת המנוֹרה,
וּרביעית לחלֵק בה השמן לחבִתין.
18
ואין לנוּ דבר לִמדֹד בוֹ הין.
ולמה היה שם? הוֹאיל והיה במִקדש בימי מֹשה,
שמדד בוֹ שמן לשמן המִשחה.
:וּבחצי לֹג שהיה במִקדש היוּ מוֹדדין מים למי שוֹטה ושמן לתוֹדה,
וּברביעית שהיתה שם היוּ מוֹדדין שמן לחם נזיר וּמים לטהרת המצֹרע.
ולֹא מִפני מעשים אֵלוּ נִתקדשוּ,
אלא מִפני המלאכוֹת של מִקדש שאמרנוּ.
19
כל המִדוֹת האֵלוּ קֹדש וּמִכלי שרֵת,
אלא שמִדוֹת הלח נִמשחוּ מִבִפנים וּמִבחוּץ,
וּכלי היבֵש לֹא נִמשחוּ אלא מִבִפנים.
לפיכך בֵרוּצי מִדוֹת הלח קֹדש,
וּבֵרוּצי מִדוֹת היבֵש חֹל.